¹ ובעת ההיא יעמד מיכאל השר הגדול העמד על־בני עמך והיתה עת צרה אשר לא־נהיתה מהיות גוי עד העת ההיא ובעת ההיא ימלט עמך כל־הנמצא כתוב בספר׃

² ורבים מישני אדמת־עפר יקיצו אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם׃ ס

³ והמשכלים יזהרו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד׃ ף

⁴ ואתה דניאל סתם הדברים וחתם הספר עד־עת קץ ישטטו רבים ותרבה הדעת׃

⁵ וראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עמדים אחד הנה לשפת היאר ואחד הנה לשפת היאר׃

⁶ ויאמר לאיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר עד־מתי קץ הפלאות׃

⁷ ואשמע את־האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאר וירם ימינו ושמאלו אל־השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי וככלות נפץ יד־עם־קדש תכלינה כל־אלה׃

⁸ ואני שמעתי ולא אבין ואמרה אדני מה אחרית אלה׃ ף

⁹ ויאמר לך דניאל כי־סתמים וחתמים הדברים עד־עת קץ׃

¹⁰ יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים והרשיעו רשעים ולא יבינו כל־רשעים והמשכלים יבינו׃

¹¹ ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שםם ימים אלף מאתים ותשעים׃

¹² אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות שלשים וחמשה׃

¹³ ואתה לך לקץ ותנוח ותעמד לגרלך לקץ הימין׃

¹ הוי החקקים חקקי־און ומכתבים עמל כתבו׃

² להטות מדין דלים ולגזל משפט עניי עמי להיות אלמנות שללם ואת־יתומים יבזו׃

³ ומה־תעשו ליום פקדה ולשואה ממרחק תבוא על־מי תנוסו לעזרה ואנה תעזבו כבודכם׃

⁴ בלתי כרע תחת אסיר ותחת הרוגים יפלו בכל־זאת לא־שב אפו ועוד ידו נטויה׃ ס

⁵ הוי אשור שבט אפי ומטה־הוא בידם זעמי׃

⁶ בגוי חנף אשלחנו ועל־עם עברתי אצונו לשלל שלל ולבז בז [כ= ולשימו] [ק= ולשומו] מרמס כחמר חוצות׃

⁷ והוא לא־כן ידמה ולבבו לא־כן יחשב כי להשמיד בלבבו ולהכרית גוים לא מעט׃

⁸ כי יאמר הלא שרי יחדו מלכים׃

⁹ הלא ככרכמיש כלנו אם־לא כארפד חמת אם־לא כדמשק שמרון׃

¹⁰ כאשר מצאה ידי לממלכת האליל ופסיליהם מירושלם ומשמרון׃

¹¹ הלא כאשר עשיתי לשמרון ולאליליה כן אעשה לירושלם ולעצביה׃ ס

¹² והיה כי־יבצע אדני את־כל־מעשהו בהר ציון ובירושלם אפקד על־פרי־גדל לבב מלך־אשור ועל־תפארת רום עיניו׃

¹³ כי אמר בכח ידי עשיתי ובחכמתי כי נבנותי ואסיר גבולת עמים [כ= ועתידתיהם] [ק= ועתודותיהם] שושתי ואוריד כאביר יושבים׃

¹⁴ ותמצא כקן ידי לחיל העמים וכאסף ביצים עזבות כל־הארץ אני אספתי ולא היה נדד כנף ופצה פה ומצפצף׃

¹⁵ היתפאר הגרזן על החצב בו אם־יתגדל המשור על־מניפו כהניף שבט ואת־מרימיו כהרים מטה לא־עץ׃

¹⁶ לכן ישלח האדון יהוה צבאות במשמניו רזון ותחת כבדו יקד יקד כיקוד אש׃

¹⁷ והיה אור־ישראל לאש וקדושו ללהבה ובערה ואכלה שיתו ושמירו ביום אחד׃

¹⁸ וכבוד יערו וכרמלו מנפש ועד־בשר יכלה והיה כמסס נסס׃

¹⁹ ושאר עץ יערו מספר יהיו ונער יכתבם׃ ף

²⁰ והיה ביום ההוא לא־יוסיף עוד שאר ישראל ופליטת בית־יעקב להשען על־מכהו ונשען על־יהוה קדוש ישראל באמת׃

²¹ שאר ישוב שאר יעקב אל־אל גבור׃

²² כי אם־יהיה עמך ישראל כחול הים שאר ישוב בו כליון חרוץ שוטף צדקה׃

²³ כי כלה ונחרצה אדני יהוה צבאות עשה בקרב כל־הארץ׃ ס

²⁴ לכן כה־אמר אדני יהוה צבאות אל־תירא עמי ישב ציון מאשור בשבט יככה ומטהו ישא־עליך בדרך מצרים׃

²⁵ כי־עוד מעט מזער וכלה זעם ואפי על־תבליתם׃

²⁶ ועורר עליו יהוה צבאות שוט כמכת מדין בצור עורב ומטהו על־הים ונשאו בדרך מצרים׃

²⁷ והיה ביום ההוא יסור סבלו מעל שכמך ועלו מעל צוארך וחבל על מפני־שמן׃

²⁸ בא על־עית עבר במגרון למכמש יפקיד כליו׃

²⁹ עברו מעברה גבע מלון לנו חרדה הרמה גבעת שאול נסה׃

³⁰ צהלי קולך בת־גלים הקשיבי לישה עניה ענתות׃

³¹ נדדה מדמנה ישבי הגבים העיזו׃

³² עוד היום בנב לעמד ינףף ידו הר [כ= בית] [ק= בת]־ציון גבעת ירושלם׃ ס

³³ הנה האדון יהוה צבאות מסעף פארה במערצה ורמי הקומה גדועים והגבהים ישפלו׃

³⁴ ונקף סבכי היער בברזל והלבנון באדיר יפול׃ ס

¹² וצבא תנתן על־התמיד בפשע ותשלך אמת ארצה ועשתה והצליחה׃