¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם שא על־צר קינה׃

³ ואמרת לצור [כ= הישבתי] [ק= הישבת] על־מבואת ים רכלת העמים אל־איים רבים כה אמר אדני יהוה צור את אמרת אני כלילת יפי׃

⁴ בלב ימים גבוליך בניך כללו יפיך׃

⁵ ברושים משניר בנו לך את כל־לחתים ארז מלבנון לקחו לעשות תרן עליך׃

⁶ אלונים מבשן עשו משוטיך קרשך עשו־שן בת־אשרים מאיי [כ= כתים] [ק= כתיים]׃

⁷ שש־ברקמה ממצרים היה מפרשך להיות לך לנס תכלת וארגמן מאיי אלישה היה מכסך׃

⁸ ישבי צידון וארוד היו שטים לך חכמיך צור היו בך המה חבליך׃

⁹ זקני גבל וחכמיה היו בך מחזיקי בדקך כל־אניות הים ומלחיהם היו בך לערב מערבך׃

¹⁰ פרס ולוד ופוט היו בחילך אנשי מלחמתך מגן וכובע תלו־בך המה נתנו הדרך׃

¹¹ בני ארוד וחילך על־חומותיך סביב וגמדים במגדלותיך היו שלטיהם תלו על־חומותיך סביב המה כללו יפיך׃

¹² תרשיש סחרתך מרב כל־הון בכסף ברזל בדיל ועופרת נתנו עזבוניך׃

¹³ יון תבל ומשך המה רכליך בנפש אדם וכלי נחשת נתנו מערבך׃

¹⁴ מבית תוגרמה סוסים ופרשים ופרדים נתנו עזבוניך׃

¹⁵ בני דדן רכליך איים רבים סחרת ידך קרנות שן [כ= והובנים] [ק= והבנים] השיבו אשכרך׃

¹⁶ ארם סחרתך מרב מעשיך בנפך ארגמן ורקמה ובוץ וראמת וכדכד נתנו בעזבוניך׃

¹⁷ יהודה וארץ ישראל המה רכליך בחטי מנית ופנג ודבש ושמן וצרי נתנו מערבך׃

¹⁸ דמשק סחרתך ברב מעשיך מרב כל־הון ביין חלבון וצמר צחר׃

¹⁹ ודן ויון מאוזל בעזבוניך נתנו ברזל עשות קדה וקנה במערבך היה׃

²⁰ דדן רכלתך בבגדי־חפש לרכבה׃

²¹ ערב וכל־נשיאי קדר המה סחרי ידך בכרים ואילים ועתודים בם סחריך׃

²² רכלי שבא ורעמה המה רכליך בראש כל־בשם ובכל־אבן יקרה וזהב נתנו עזבוניך׃

²³ חרן וכנה ועדן רכלי שבא אשור כלמד רכלתך׃

²⁴ המה רכליך במכללים בגלומי תכלת ורקמה ובגנזי ברמים בחבלים חבשים וארזים במרכלתך׃

²⁵ אניות תרשיש שרותיך מערבך ותמלאי ותכבדי מאד בלב* ימים׃

²⁶ במים רבים הביאוך השטים אתך רוח הקדים שברך בלב ימים׃

²⁷ הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחבליך מחזיקי בדקכם וערבי מערבך וכל־אנשי מלחמתך אשר־בך ובכל־קהלך אשר בתוךך יפלו בלב ימים ביום מפלתך׃

²⁸ לקול זעקת חבליך ירעשו מגרשות׃

²⁹ וירדו מאניותיהם כל תפשי משוט מלחים כל חבלי הים אל־הארץ יעמדו׃

³⁰ והשמיעו עליך בקולם ויזעקו מרה ויעלו עפר על־ראשיהם באפר יתפלשו׃

³¹ והקריחו אליך קרחה וחגרו שקים ובכו אליך במר־נפש מספד מר׃

³² ונשאו אליך בניהם קינה וקוננו עליך מי כצור כדמה בתוך הים׃

³³ בצאת עזבוניך מימים השבעת עמים רבים ברב הוניך ומערביך העשרת מלכי־ארץ׃

³⁴ עת נשברת מימים במעמקי־מים מערבך וכל־קהלך בתוךך נפלו׃

³⁵ כל ישבי האיים שממו עליך ומלכיהם שערו שער רעמו פנים׃

³⁶ סחרים בעמים שרקו עליך בלהות היית ואינך עד־עולם׃ ס

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃

³ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃

⁴ ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃

⁵ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃

⁶ לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃

⁷ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃

⁸ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃

⁹ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃

¹⁰ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס

¹¹ ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃

¹² אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃

¹³ וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃

¹⁴ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כ= כשדיים] [ק= כשדים] חקקים בששר׃

¹⁵ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃

¹⁶ [כ= ותעגב] [ק= ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃

¹⁷ ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃

¹⁸ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃

¹⁹ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃

²⁰ ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃

²¹ ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס

²² לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃

²³ בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃

²⁴ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃

²⁵ ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃

²⁶ והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃

²⁷ והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס

²⁸ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃

²⁹ ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃

³⁰ עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃

³¹ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס

³² כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃

³³ שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃

³⁴ ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

³⁵ לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס

³⁶ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃

³⁷ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃

³⁸ עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃

³⁹ ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃

⁴⁰ ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃

⁴¹ וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃

⁴² וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [כ= סובאים] [ק= סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃

⁴³ ואמר לבלה נאופים [כ= עת] [ק= עתה] [כ= יזנה] [ק= יזנו] תזנותה והיא׃

⁴⁴ ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃

⁴⁵ ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס

⁴⁶ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃

⁴⁷ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃

⁴⁸ והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃

⁴⁹ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ף