¹ ומשה היה רעה את־צאן יתרו חתנו כהן מדין וינהג את־הצאן אחר המדבר ויבא אל־הר האלהים חרבה׃

² וירא מלאך יהוה אליו בלבת־אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בער באש והסנה איננו אכל׃

³ ויאמר משה אסרה־נא ואראה את־המראה הגדל הזה מדוע לא־יבער הסנה׃

⁴ וירא יהוה כי סר לראות ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה ויאמר משה משה ויאמר הנני׃

⁵ ויאמר אל־תקרב הלם של־נעליך מעל רגליך כי המקום אשר אתה עומד עליו אדמת־קדש הוא׃

⁶ ויאמר אנכי אלהי אביך אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל־האלהים׃

⁷ ויאמר יהוה ראה ראיתי את־עני עמי אשר במצרים ואת־צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את־מכאביו׃

⁸ וארד להצילו מיד מצרים ולהעלתו מן־הארץ ההוא אל־ארץ טובה ורחבה אל־ארץ זבת חלב ודבש אל־מקום הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי׃

⁹ ועתה הנה צעקת בני־ישראל באה אלי וגם־ראיתי את־הלחץ אשר מצרים לחצים אתם׃

¹⁰ ועתה לכה ואשלחך אל־פרעה והוצא את־עמי בני־ישראל ממצרים׃

¹¹ ויאמר משה אל־האלהים מי אנכי כי אלך אל־פרעה וכי אוציא את־בני ישראל ממצרים׃

¹² ויאמר כי־אהיה עמך וזה־לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את־העם ממצרים תעבדון את־האלהים על ההר הזה׃

¹³ ויאמר משה אל־האלהים הנה אנכי בא אל־בני ישראל ואמרתי להם אלהי אבותיכם שלחני אליכם ואמרו־לי מה־שמו מה אמר אלהם׃

¹⁴ ויאמר אלהים אל־משה אהיה אשר אהיה ויאמר כה תאמר לבני ישראל אהיה שלחני אליכם׃

¹⁵ ויאמר עוד אלהים אל־משה כה־תאמר אל־בני ישראל יהוה אלהי אבתיכם אלהי אברהם אלהי יצחק ואלהי יעקב שלחני אליכם זה־שמי לעלם וזה זכרי לדר דר׃

¹⁶ לך ואספת את־זקני ישראל ואמרת אלהם יהוה אלהי אבתיכם נראה אלי אלהי אברהם יצחק ויעקב לאמר פקד פקדתי אתכם ואת־העשוי לכם במצרים׃

¹⁷ ואמר אעלה אתכם מעני מצרים אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והפרזי והחוי והיבוסי אל־ארץ זבת חלב ודבש׃

¹⁸ ושמעו לקלך ובאת אתה וזקני ישראל אל־מלך מצרים ואמרתם אליו יהוה אלהי העבריים נקרה עלינו ועתה נלכה־נא דרך שלשת ימים במדבר ונזבחה ליהוה אלהינו׃

¹⁹ ואני ידעתי כי לא־יתן אתכם מלך מצרים להלך ולא ביד חזקה׃

²⁰ ושלחתי את־ידי והכיתי את־מצרים בכל נפלאתי אשר אעשה בקרבו ואחרי־כן ישלח אתכם׃

²¹ ונתתי את־חן העם־הזה בעיני מצרים והיה כי תלכון לא תלכו ריקם׃

²² ושאלה אשה משכנתה ומגרת ביתה כלי־כסף וכלי זהב ושמלת ושמתם על־בניכם ועל־בנתיכם ונצלתם את־מצרים׃

¹ וזאת המצוה החקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהיכם ללמד אתכם לעשות בארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה׃

² למען תירא את־יהוה אלהיך לשמר את־כל־חקתיו ומצותיו אשר אנכי מצוך אתה ובנך ובן־בנך כל ימי חייך ולמען יארכן ימיך׃

³ ושמעת ישראל ושמרת לעשות אשר ייטב לך ואשר תרבון מאד כאשר דבר יהוה אלהי אבתיך לך ארץ זבת חלב ודבש׃ ף

⁴ שמע ישראל יהוה אלהינו יהוה אחד׃

⁵ ואהבת את יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך ובכל־מאדך׃

⁶ והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על־לבבך׃

⁷ ושננתם לבניך ודברת בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך׃

⁸ וקשרתם לאות על־ידך והיו לטטפת בין עיניך׃

⁹ וכתבתם על־מזוזת ביתך ובשעריך׃ ס

¹⁰ והיה כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר נשבע לאבתיך לאברהם ליצחק וליעקב לתת לך ערים גדלת וטבת אשר לא־בנית׃

¹¹ ובתים מלאים כל־טוב אשר לא־מלאת וברת חצובים אשר לא־חצבת כרמים וזיתים אשר לא־נטעת ואכלת ושבעת׃

¹² השמר לך פן־תשכח את־יהוה אשר הוציאך מארץ מצרים מבית עבדים׃

¹³ את־יהוה אלהיך תירא ואתו תעבד ובשמו תשבע׃

¹⁴ לא תלכון אחרי אלהים אחרים מאלהי העמים אשר סביבותיכם׃

¹⁵ כי אל קנא יהוה אלהיך בקרבך פן־יחרה אף־יהוה אלהיך בך והשמידך מעל פני האדמה׃ ס

¹⁶ לא תנסו את־יהוה אלהיכם כאשר נסיתם במסה׃

¹⁷ שמור תשמרון את־מצות יהוה אלהיכם ועדתיו וחקיו אשר צוך׃

¹⁸ ועשית הישר והטוב בעיני יהוה למען ייטב לך ובאת וירשת את־הארץ הטבה אשר־נשבע יהוה לאבתיך׃

¹⁹ להדף את־כל־איביך מפניך כאשר דבר יהוה׃ ס

²⁰ כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה העדת והחקים והמשפטים אשר צוה יהוה אלהינו אתכם׃

²¹ ואמרת לבנך עבדים היינו לפרעה במצרים ויוציאנו יהוה ממצרים ביד חזקה׃

²² ויתן יהוה אותת ומפתים גדלים ורעים במצרים בפרעה ובכל־ביתו לעינינו׃

²³ ואותנו הוציא משם למען הביא אתנו לתת לנו את־הארץ אשר נשבע לאבתינו׃

²⁴ ויצונו יהוה לעשות את־כל־החקים האלה ליראה את־יהוה אלהינו לטוב לנו כל־הימים לחיתנו כהיום הזה׃

²⁵ וצדקה תהיה־לנו כי־נשמר לעשות את־כל־המצוה הזאת לפני יהוה אלהינו כאשר צונו׃ ס