¹ וישמע פשחור בן־אמר הכהן והוא־פקיד נגיד בבית יהוה את־ירמיהו נבא את־הדברים האלה׃

² ויכה פשחור את ירמיהו הנביא ויתן אתו על־המהפכת אשר בשער בנימן העליון אשר בבית יהוה׃

³ ויהי ממחרת ויצא פשחור את־ירמיהו מן־המהפכת ויאמר אליו ירמיהו לא פשחור קרא יהוה שמך כי אם־מגור מסביב׃ ף

⁴ כי כה אמר יהוה הנני נתנך למגור לך ולכל־אהביך ונפלו בחרב איביהם ועיניך ראות ואת־כל־יהודה אתן ביד מלך־בבל והגלם בבלה והכם בחרב׃

⁵ ונתתי את־כל־חסן העיר הזאת ואת־כל־יגיעה ואת־כל־יקרה ואת כל־אוצרות מלכי יהודה אתן ביד איביהם ובזזום ולקחום והביאום בבלה׃

⁶ ואתה פשחור וכל ישבי ביתך תלכו בשבי ובבל תבוא ושם תמות ושם תקבר אתה וכל־אהביך אשר־נבאת להם בשקר׃ ס

⁷ פתיתני יהוה ואפת חזקתני ותוכל הייתי לשחוק כל־היום כלה לעג לי׃

⁸ כי־מדי אדבר אזעק חמס ושד אקרא כי־היה דבר־יהוה לי לחרפה ולקלס כל־היום׃

⁹ ואמרתי לא־אזכרנו ולא־אדבר עוד בשמו והיה בלבי כאש בערת עצר בעצמתי ונלאיתי כלכל ולא אוכל׃

¹⁰ כי שמעתי דבת רבים מגור מסביב הגידו ונגידנו כל אנוש שלומי שמרי צלעי אולי יפתה ונוכלה לו ונקחה נקמתנו ממנו׃

¹¹ ויהוה אותי כגבור עריץ על־כן רדפי יכשלו ולא יכלו בשו מאד כי־לא השכילו כלמת עולם לא תשכח׃

¹² ויהוה צבאות בחן צדיק ראה כליות ולב אראה נקמתך מהם כי אליך גליתי את־ריבי׃ ס

¹³ שירו ליהוה הללו את־יהוה כי הציל את־נפש אביון מיד מרעים׃ ס

¹⁴ ארור היום אשר ילדתי בו יום אשר־ילדתני אמי אל־יהי ברוך׃

¹⁵ ארור האיש אשר בשר את־אבי לאמר ילד־לך בן זכר שמח שמחהו׃

¹⁶ והיה האיש ההוא כערים אשר־הפך יהוה ולא נחם ושמע זעקה בבקר ותרועה בעת צהרים׃

¹⁷ אשר לא־מותתני מרחם ותהי־לי אמי קברי ורחמה הרת עולם׃

¹⁸ למה זה מרחם יצאתי לראות עמל ויגון ויכלו בבשת ימי׃ ף

¹ For everything there is a season, and a time for every purpose under heaven:

² a time to be born, and a time to die; a time to plant, and a time to pluck up that which is planted;

³ a time to kill, and a time to heal; a time to break down, and a time to build up;

⁴ a time to weep, and a time to laugh; a time to mourn, and a time to dance;

⁵ a time to cast away stones, and a time to gather stones together; a time to embrace, and a time to refrain from embracing;

⁶ a time to seek, and a time to lose; a time to keep, and a time to cast away;

⁷ a time to tear, and a time to sew; a time to keep silence, and a time to speak;

⁸ a time to love, and a time to hate; a time for war, and a time for peace.

⁹ What profit has he who works in that in which he labors?

¹⁰ I have seen the burden which God has given to the sons of men to be afflicted with.

¹¹ He has made everything beautiful in its time. He has also set eternity in their hearts, yet so that man can't find out the work that God has done from the beginning even to the end.

¹² I know that there is nothing better for them than to rejoice, and to do good as long as they live.

¹³ Also that every man should eat and drink, and enjoy good in all his labor, is the gift of God.

¹⁴ I know that whatever God does, it shall be forever. Nothing can be added to it, nor anything taken from it; and God has done it, that men should fear before him.