¹ ויאמר אחיתפל אל־אבשלם אבחרה נא שנים־עשר אלף איש ואקומה וארדפה אחרי־דוד הלילה׃

² ואבוא עליו והוא יגע ורפה ידים והחרדתי אתו ונס כל־העם אשר־אתו והכיתי את־המלך לבדו׃

³ ואשיבה כל־העם אליך כשוב הכל האיש אשר אתה מבקש כל־העם יהיה שלום׃

⁴ ויישר הדבר בעיני אבשלם ובעיני כל־זקני ישראל׃ ס

⁵ ויאמר אבשלום קרא נא גם לחושי הארכי ונשמעה מה־בפיו גם־הוא׃

⁶ ויבא חושי אל־אבשלום ויאמר אבשלום אליו לאמר כדבר הזה דבר אחיתפל הנעשה את־דברו אם־אין אתה דבר׃ ס

⁷ ויאמר חושי אל־אבשלום לא־טובה העצה אשר־יעץ אחיתפל בפעם הזאת׃

⁸ ויאמר חושי אתה ידעת את־אביך ואת־אנשיו כי גברים המה ומרי נפש המה כדב שכול בשדה ואביך איש מלחמה ולא ילין את־העם׃

⁹ הנה עתה הוא־נחבא באחת הפחתים או באחד המקומת והיה כנפל בהם בתחלה ושמע השמע ואמר היתה מגפה בעם אשר אחרי אבשלם׃

¹⁰ והוא גם־בן־חיל אשר לבו כלב האריה המס ימס כי־ידע כל־ישראל כי־גבור אביך ובני־חיל אשר אתו׃

¹¹ כי יעצתי האסף יאסף עליך כל־ישראל מדן ועד־באר שבע כחול אשר־על־הים לרב ופניך הלכים בקרב׃

¹² ובאנו אליו [כ= באחת] [ק= באחד] המקומת אשר נמצא שם ונחנו עליו כאשר יפל הטל על־האדמה ולא־נותר בו ובכל־האנשים אשר־אתו גם־אחד׃

¹³ ואם־אל־עיר יאסף והשיאו כל־ישראל אל־העיר ההיא חבלים וסחבנו אתו עד־הנחל עד אשר־לא־נמצא שם גם־צרור׃ ף

¹⁴ ויאמר אבשלום וכל־איש ישראל טובה עצת חושי הארכי מעצת אחיתפל ויהוה צוה להפר את־עצת אחיתפל הטובה לבעבור הביא יהוה אל־אבשלום את־הרעה׃ ס

¹⁵ ויאמר חושי אל־צדוק ואל־אביתר הכהנים כזאת וכזאת יעץ אחיתפל את־אבשלם ואת זקני ישראל וכזאת וכזאת יעצתי אני׃

¹⁶ ועתה שלחו מהרה והגידו לדוד לאמר אל־תלן הלילה בערבות המדבר וגם עבור תעבור פן יבלע למלך ולכל־העם אשר אתו׃

¹⁷ ויהונתן ואחימעץ עמדים בעין־רגל והלכה השפחה והגידה להם והם ילכו והגידו למלך דוד כי לא יוכלו להראות לבוא העירה׃

¹⁸ וירא אתם נער ויגד לאבשלם וילכו שניהם מהרה ויבאו אל־בית־איש בבחורים ולו באר בחצרו וירדו שם׃

¹⁹ ותקח האשה ותפרש את־המסך על־פני הבאר ותשטח עליו הרפות ולא נודע דבר׃

²⁰ ויבאו עבדי אבשלום אל־האשה הביתה ויאמרו איה אחימעץ ויהונתן ותאמר להם האשה עברו מיכל המים ויבקשו ולא מצאו וישבו ירושלם׃ ס

²¹ ויהי אחרי לכתם ויעלו מהבאר וילכו ויגדו למלך דוד ויאמרו אל־דוד קומו ועברו מהרה את־המים כי־ככה יעץ עליכם אחיתפל׃

²² ויקם דוד וכל־העם אשר אתו ויעברו את־הירדן עד־אור הבקר עד־אחד לא נעדר אשר לא־עבר את־הירדן׃

²³ ואחיתפל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את־החמור ויקם וילך אל־ביתו אל־עירו ויצו אל־ביתו ויחנק וימת ויקבר בקבר אביו׃ ס

²⁴ ודוד בא מחנימה ואבשלם עבר את־הירדן הוא וכל־איש ישראל עמו׃

²⁵ ואת־עמשא שם אבשלם תחת יואב על־הצבא ועמשא בן־איש ושמו יתרא הישראלי אשר־בא אל־אביגל בת־נחש אחות צרויה אם יואב׃

²⁶ ויחן ישראל ואבשלם ארץ הגלעד׃ ס

²⁷ ויהי כבוא דוד מחנימה ושבי בן־נחש מרבת בני־עמון ומכיר בן־עמיאל מלא דבר וברזלי הגלעדי מרגלים׃

²⁸ משכב וספות וכלי יוצר וחטים ושערים וקמח וקלי ופול ועדשים וקלי׃

²⁹ ודבש וחמאה וצאן ושפות בקר הגישו לדוד ולעם אשר־אתו לאכול כי אמרו העם רעב ועיף וצמא במדבר׃

¹ וישלח יהוה את־נתן אל־דוד ויבא אליו ויאמר לו שני אנשים היו בעיר אחת אחד עשיר ואחד ראש׃

² לעשיר היה צאן ובקר הרבה מאד׃

³ ולרש אין־כל כי אם־כבשה אחת קטנה אשר קנה ויחיה ותגדל עמו ועם־בניו יחדו מפתו תאכל ומכסו תשתה ובחיקו תשכב ותהי־לו כבת׃

⁴ ויבא הלך לאיש העשיר ויחמל לקחת מצאנו ומבקרו לעשות לארח הבא־לו ויקח את־כבשת האיש הראש ויעשה לאיש הבא אליו׃

⁵ ויחר־אף דוד באיש מאד ויאמר אל־נתן חי־יהוה כי בן־מות האיש העשה זאת׃

⁶ ואת־הכבשה ישלם ארבעתים עקב אשר עשה את־הדבר הזה ועל אשר לא־חמל׃

⁷ ויאמר נתן אל־דוד אתה האיש כה־אמר יהוה אלהי ישראל אנכי משחתיך למלך על־ישראל ואנכי הצלתיך מיד שאול׃

⁸ ואתנה לך את־בית אדניך ואת־נשי אדניך בחיקך ואתנה לך את־בית ישראל ויהודה ואם־מעט ואספה לך כהנה וכהנה׃

⁹ מדוע בזית את־דבר יהוה לעשות הרע [כ= בעינו] [ק= בעיני] את אוריה החתי הכית בחרב ואת־אשתו לקחת לך לאשה ואתו הרגת בחרב בני עמון׃

¹⁰ ועתה לא־תסור חרב מביתך עד־עולם עקב כי בזתני ותקח את־אשת אוריה החתי להיות לך לאשה׃ ס

¹¹ כה אמר יהוה הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את־נשיך לעיניך ונתתי לרעיך ושכב עם־נשיך לעיני השמש הזאת׃

¹² כי אתה עשית בסתר ואני אעשה את־הדבר הזה נגד כל־ישראל ונגד השמש׃ ס

¹³ ויאמר דוד אל־נתן חטאתי ליהוה ס ויאמר נתן אל־דוד גם־יהוה העביר חטאתך לא תמות׃

¹⁴ אפס כי־נאץ נאצת את־איבי יהוה בדבר הזה גם הבן הילוד לך מות ימות׃

¹⁵ וילך נתן אל־ביתו ויגף יהוה את־הילד אשר ילדה אשת־אוריה לדוד ויאנש׃

¹⁶ ויבקש דוד את־האלהים בעד הנער ויצם דוד צום ובא ולן ושכב ארצה׃

¹⁷ ויקמו זקני ביתו עליו להקימו מן־הארץ ולא אבה ולא־ברא אתם לחם׃

¹⁸ ויהי ביום השביעי וימת הילד ויראו עבדי דוד להגיד לו כי־מת הילד כי אמרו הנה בהיות הילד חי דברנו אליו ולא־שמע בקולנו ואיך נאמר אליו מת הילד ועשה רעה׃

¹⁹ וירא דוד כי עבדיו מתלחשים ויבן דוד כי מת הילד ויאמר דוד אל־עבדיו המת הילד ויאמרו מת׃

²⁰ ויקם דוד מהארץ וירחץ ויסך ויחלף [כ= שמלתו] [ק= שמלתיו] ויבא בית־יהוה וישתחו ויבא אל־ביתו וישאל וישימו לו לחם ויאכל׃

²¹ ויאמרו עבדיו אליו מה־הדבר הזה אשר עשיתה בעבור הילד חי צמת ותבך וכאשר מת הילד קמת ותאכל לחם׃

²² ויאמר בעוד הילד חי צמתי ואבכה כי אמרתי מי יודע [כ= יחנני] [ק= וחנני] יהוה וחי הילד׃

²³ ועתה מת למה זה אני צם האוכל להשיבו עוד אני הלך אליו והוא לא־ישוב אלי׃

²⁴ וינחם דוד את בת־שבע אשתו ויבא אליה וישכב עמה ותלד בן [כ= ויקרא] [ק= ותקרא] את־שמו שלמה ויהוה אהבו׃

²⁵ וישלח ביד נתן הנביא ויקרא את־שמו ידידיה בעבור יהוה׃ ף

²⁶ וילחם יואב ברבת בני עמון וילכד את־עיר המלוכה׃

²⁷ וישלח יואב מלאכים אל־דוד ויאמר נלחמתי ברבה גם־לכדתי את־עיר המים׃

²⁸ ועתה אסף את־יתר העם וחנה על־העיר ולכדה פן־אלכד אני את־העיר ונקרא שמי עליה׃

²⁹ ויאסף דוד את־כל־העם וילך רבתה וילחם בה וילכדה׃

³⁰ ויקח את־עטרת־מלכם מעל ראשו ומשקלה ככר זהב ואבן יקרה ותהי על־ראש דוד ושלל העיר הוציא הרבה מאד׃

³¹ ואת־העם אשר־בה הוציא וישם במגרה ובחרצי הברזל ובמגזרת הברזל והעביר אותם [כ= במלכן] [ק= במלבן] וכן יעשה לכל ערי בני־עמון וישב דוד וכל־העם ירושלם׃ ף