¹ והרעב כבד בארץ׃

² ויהי כאשר כלו לאכל את השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו לנו מעט אכל׃

³ ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁴ אם ישך משלח את אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

⁵ ואם אינך משלח לא נרד כי האיש אמר אלינו לא תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

⁶ ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

⁷ ויאמרו שאול שאל האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד לו על פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את אחיכם׃

⁸ ויאמר יהודה אל ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם אנחנו גם אתה גם טפנו׃

⁹ אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל הימים׃

¹⁰ כי לולא התמהמהנו כי עתה שבנו זה פעמים׃

¹¹ ויאמר אלהם ישראל אביהם אם כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

¹² וכסף משנה קחו בידכם ואת הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

¹³ ואת אחיכם קחו וקומו שובו אל האיש׃

¹⁴ ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את אחיכם אחר ואת בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

¹⁵ ויקחו האנשים את המנחה הזאת ומשנה כסף לקחו בידם ואת בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

¹⁶ וירא יוסף אתם את בנימין ויאמר לאשר על ביתו הבא את האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

¹⁷ ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף׃

¹⁸ וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת חמרינו׃

¹⁹ ויגשו אל האיש אשר על בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

²⁰ ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר אכל׃

²¹ ויהי כי באנו אל המלון ונפתחה את אמתחתינו והנה כסף איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

²² וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר אכל לא ידענו מי שם כספנו באמתחתינו׃

²³ ויאמר שלום לכם אל תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את שמעון׃

²⁴ ויבא האיש את האנשים ביתה יוסף ויתן מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

²⁵ ויכינו את המנחה עד בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי שם יאכלו לחם׃

²⁶ ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את המנחה אשר בידם הביתה וישתחוו לו ארצה׃

²⁷ וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

²⁸ ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו וישתחו׃

²⁹ וישא עיניו וירא את בנימין אחיו בן אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

³⁰ וימהר יוסף כי נכמרו רחמיו אל אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

³¹ וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

³² וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את העברים לחם כי תועבה הוא למצרים׃

³³ וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל רעהו׃

³⁴ וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

¹ The famine was severe in the land.

² It happened, when they had eaten up the grain which they had brought out of Egypt, their father said to them, "Go again, buy us a little more food."

³ Judah spoke to him, saying, "The man solemnly warned us, saying, 'You shall not see my face, unless your brother is with you.'

⁴ If you'll send our brother with us, we'll go down and buy you food,

⁵ but if you'll not send him, we'll not go down, for the man said to us, 'You shall not see my face, unless your brother is with you.'"

⁶ Israel said, "Why did you treat me so badly, telling the man that you had another brother?"

⁷ They said, "The man asked directly concerning ourselves, and concerning our relatives, saying, 'Is your father still alive? Have you another brother?' We just answered his questions. Is there any way we could know that he would say, 'Bring your brother down?'"

⁸ Judah said to Israel, his father, "Send the boy with me, and we'll get up and go, so that we may live, and not die, both we, and you, and also our little ones.

⁹ I'll be collateral for him. From my hand will you require him. If I don't bring him to you, and set him before you, then let me bear the blame forever,

¹⁰ for if we hadn't delayed, surely we would have returned a second time by now."

¹¹ Their father, Israel, said to them, "If it must be so, then do this. Take from the choice fruits of the land in your bags, and carry down a present for the man, a little balm, a little honey, spices and myrrh, nuts, and almonds;

¹² and take double money in your hand, and take back the money that was returned in the mouth of your sacks. Perhaps it was an oversight.

¹³ Take your brother also, get up, and return to the man.

¹⁴ May God Almighty give you mercy before the man, that he may release to you your other brother and Benjamin. If I am bereaved of my children, I am bereaved."

¹⁵ The men took that present, and they took double money in their hand, and Benjamin; and got up, went down to Egypt, and stood before Joseph.

¹⁶ When Joseph saw Benjamin with them, he said to the steward of his house, "Bring the men into the house, and butcher an animal, and prepare; for the men will dine with me at noon."

¹⁷ The man did as Joseph commanded, and the man brought the men to Joseph's house.

¹⁸ The men were afraid, because they were brought to Joseph's house; and they said, "Because of the money that was returned in our sacks at the first time, we're brought in; that he may seek occasion against us, attack us, and seize us as slaves, along with our donkeys."

¹⁹ They came near to the steward of Joseph's house, and they spoke to him at the door of the house,

²⁰ and said, "Oh, my lord, we indeed came down the first time to buy food.

²¹ When we came to the lodging place, we opened our sacks, and behold, each man's money was in the mouth of his sack, our money in full weight. We have brought it back in our hand.

²² We have brought down other money in our hand to buy food. We don't know who put our money in our sacks."

²³ He said, "Peace be to you. Don't be afraid. Your God, and the God of your father, has given you treasure in your sacks. I received your money." He brought Simeon out to them.

²⁴ The man brought the men into Joseph's house, and gave them water, and they washed their feet. He gave their donkeys fodder.

²⁵ They prepared the present for Joseph's coming at noon, for they heard that they should eat bread there.

²⁶ When Joseph came home, they brought him the present which was in their hand into the house, and bowed themselves down to him to the earth.

²⁷ He asked them of their welfare, and said, "Is your father well, the old man of whom you spoke? Is he yet alive?"

²⁸ They said, "Your servant, our father, is well. He is still alive." They bowed the head, and did homage.

²⁹ He lifted up his eyes, and saw Benjamin, his brother, his mother's son, and said, "Is this your youngest brother, of whom you spoke to me?" He said, "God be gracious to you, my son."

³⁰ Joseph hurried, for his heart yearned over his brother; and he sought a place to weep. He entered into his room, and wept there.

³¹ He washed his face, and came out. He controlled himself, and said, "Serve the meal."

³² They served him by himself, and them by themselves, and the Egyptians, that ate with him, by themselves, because the Egyptians don't eat bread with the Hebrews, for that is an abomination to the Egyptians.

³³ They sat before him, the firstborn according to his birthright, and the youngest according to his youth, and the men marveled one with another.

³⁴ He sent portions to them from before him, but Benjamin's portion was five times as much as any of theirs. They drank, and were merry with him.