¹ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם אמר לנגיד צר כה אמר אדני יהוה יען גבה לבך ותאמר אל אני מושב אלהים ישבתי בלב ימים ואתה אדם ולא אל ותתן לבך כלב אלהים׃

³ הנה חכם אתה מדנאל כל סתום לא עממוך׃

⁴ בחכמתך ובתבונתך עשית לך חיל ותעש זהב וכסף באוצרותיך׃

⁵ ברב חכמתך ברכלתך הרבית חילך ויגבה לבבך בחילך׃

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה יען תתך את לבבך כלב אלהים׃

⁷ לכן הנני מביא עליך זרים עריצי גוים והריקו חרבותם על יפי חכמתך וחללו יפעתך׃

⁸ לשחת יורדוך ומתה ממותי חלל בלב ימים׃

⁹ האמר תאמר אלהים אני לפני הרגך ואתה אדם ולא אל ביד מחלליך׃

¹⁰ מותי ערלים תמות ביד זרים כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃

¹¹ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹² בן אדם שא קינה על מלך צור ואמרת לו כה אמר אדני יהוה אתה חותם תכנית מלא חכמה וכליל יפי׃

¹³ בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם וישפה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו׃

¹⁴ את כרוב ממשח הסוכך ונתתיך בהר קדש אלהים היית בתוך אבני אש התהלכת׃

¹⁵ תמים אתה בדרכיך מיום הבראך עד נמצא עולתה בך׃

¹⁶ ברב רכלתך מלו תוכך חמס ותחטא ואחללך מהר אלהים ואבדך כרוב הסכך מתוך אבני אש׃

¹⁷ גבה לבך ביפיך שחת חכמתך על יפעתך על ארץ השלכתיך לפני מלכים נתתיך לראוה בך׃

¹⁸ מרב עוניך בעול רכלתך חללת מקדשיך ואוצא אש מתוכך היא אכלתך ואתנך לאפר על הארץ לעיני כל ראיך׃

¹⁹ כל יודעיך בעמים שממו עליך בלהות היית ואינך עד עולם׃

²⁰ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

²¹ בן אדם שים פניך אל צידון והנבא עליה׃

²² ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך צידון ונכבדתי בתוכך וידעו כי אני יהוה בעשותי בה שפטים ונקדשתי בה׃

²³ ושלחתי בה דבר ודם בחוצותיה ונפלל חלל בתוכה בחרב עליה מסביב וידעו כי אני יהוה׃

²⁴ ולא יהיה עוד לבית ישראל סלון ממאיר וקוץ מכאב מכל סביבתם השאטים אותם וידעו כי אני אדני יהוה׃

²⁵ כה אמר אדני יהוה בקבצי את בית ישראל מן העמים אשר נפצו בם ונקדשתי בם לעיני הגוים וישבו על אדמתם אשר נתתי לעבדי ליעקב׃

²⁶ וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים וישבו לבטח בעשותי שפטים בכל השאטים אתם מסביבותם וידעו כי אני יהוה אלהיהם׃

⁶ John was clothed with camel's hair and a leather belt around his waist. He ate locusts and wild honey.