1
וידבר יהוה אל־משה בהר סיני לאמר׃
2
דבר אל־בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל־הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃
3
שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את־תבואתה׃
4
ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃
5
את ספיח קצירך לא תקצור ואת־ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃
6
והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃
7
ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל־תבואתה לאכל׃ ס
8
וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃
9
והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל־ארצכם׃
10
וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל־ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל־אחזתו ואיש אל־משפחתו תשבו׃
11
יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את־ספיחיה ולא תבצרו את־נזריה׃
12
כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן־השדה תאכלו את־תבואתה׃
13
בשנת היובל הזאת תשבו איש אל־אחזתו׃
14
וכי־תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל־תונו איש את־אחיו׃
15
במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני־תבואת ימכר־לך׃
16
לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃
17
ולא תונו איש את־עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃
18
ועשיתם את־חקתי ואת־משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על־הארץ לבטח׃
19
ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃
20
וכי תאמרו מה־נאכל* בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את־תבואתנו׃
21
וצויתי את־ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את־התבואה לשלש השנים׃
22
וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן־התבואה ישן עד השנה התשיעת עד־בוא תבואתה תאכלו ישן׃
23
והארץ לא תמכר לצמתת כי־לי הארץ כי־גרים ותושבים אתם עמדי׃
24
ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃ ס
25
כי־ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃
26
ואיש כי לא יהיה־לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃
27
וחשב את־שני ממכרו והשיב את־העדף לאיש אשר מכר־לו ושב לאחזתו׃
28
ואם לא־מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃
29
ואיש כי־ימכר בית־מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד־תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃
30
ואם לא־יגאל עד־מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר־בעיר אשר־[כ= לא] [ק= לו] חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃
31
ובתי החצרים אשר אין־להם חמה סביב על־שדה הארץ יחשב גאלה תהיה־לו וביבל יצא׃
32
וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃
33
ואשר יגאל מן־הלוים ויצא ממכר־בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃
34
ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי־אחזת עולם הוא להם׃ ס
35
וכי־ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃
36
אל־תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃
37
את־כספך לא־תתן לו בנשך ובמרבית לא־תתן אכלך׃
38
אני יהוה אלהיכם אשר־הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את־ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃ ס
39
וכי־ימוך אחיך עמך ונמכר־לך לא־תעבד בו עבדת עבד׃
40
כשכיר כתושב יהיה עמך עד־שנת היבל יעבד עמך׃
41
ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל־משפחתו ואל־אחזת אבתיו ישוב׃
42
כי־עבדי הם אשר־הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃
43
לא־תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃
44
ועבדך ואמתך אשר יהיו־לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃
45
וגם מבני התושבים הגרים עםכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עםכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃
46
והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני־ישראל איש באחיו לא־תרדה בו בפרך׃ ס
47
וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃
48
אחרי נמכר גאלה תהיה־לו אחד מאחיו יגאלנו׃
49
או־דדו או בן־דדו יגאלנו או־משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או־השיגה ידו ונגאל׃
50
וחשב עם־קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃
51
אם־עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃
52
ואם־מעט נשאר בשנים עד־שנת היבל וחשב־לו כפי שניו ישיב את־גאלתו׃
53
כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא־ירדנו* בפרך לעיניך׃
54
ואם־לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃
55
כי־לי בני־ישראל עבדים עבדי הם אשר־הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃
