¹ איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני־קדש בראש כל־חוצות׃ ס

² בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי־חרש מעשה ידי יוצר׃ ס

³ גם־[כ= תנין] [ק= תנים] חלצו שד היניקו גוריהן בת־עמי לאכזר [כ= כי] [כ= ענים] [ק= כיענים] במדבר׃ ס

⁴ דבק לשון יונק אל־חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃ ס

⁵ האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃ ס

⁶ ויגדל עון בת־עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו־רגע ולא־חלו בה ידים׃ ס

⁷ זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם׃ ס

⁸ חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על־עצםם יבש היה כעץ׃ ס

⁹ טובים היו חללי־חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃ ס

¹⁰ ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת־עמי׃ ס

¹¹ כלה יהוה את־חמתו שפך חרון אפו ויצת־אש בציון ותאכל יסודתיה׃ ס

¹² לא האמינו מלכי־ארץ [כ= וכל] [ק= כל] ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם׃ ס

¹³ מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים׃ ס

¹⁴ נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃ ס

¹⁵ סורו טמא קראו למו סורו סורו אל־תגעו כי נצו גם־נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור׃ ס

¹⁶ פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו [כ= זקנים] [ק= וזקנים] לא חננו׃ ס

¹⁷ [כ= עודינה] [ק= עודינו] תכלינה עינינו אל־עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל־גוי לא יושע׃ ס

¹⁸ צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי־בא קצינו׃ ס

¹⁹ קלים היו רדפינו מנשרי שמים על־ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃ ס

²⁰ רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃ ס

²¹ שישי ושמחי בת־אדום [כ= יושבתי] [ק= יושבת] בארץ עוץ גם־עליך תעבר־כוס תשכרי ותתערי׃ ס

²² תם־עונך בת־ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת־אדום גלה על־חטאתיך׃ ף

¹ איכה יעיב באפו אדני את־בת־ציון השליך משמים ארץ תפארת ישראל ולא־זכר הדם־רגליו ביום אפו׃ ס

² בלע אדני [כ= לא] [ק= ולא] חמל את כל־נאות יעקב הרס בעברתו מבצרי בת־יהודה הגיע לארץ חלל ממלכה ושריה׃ ס

³ גדע בחרי־אף כל קרן ישראל השיב אחור ימינו מפני אויב ויבער ביעקב כאש להבה אכלה סביב׃ ס

⁴ דרך קשתו כאויב נצב ימינו כצר ויהרג כל מחמדי־עין באהל בת־ציון שפך כאש חמתו׃ ס

⁵ היה אדני כאויב בלע ישראל בלע כל־ארמנותיה שחת מבצריו וירב בבת־יהודה תאניה ואניה׃ ס

⁶ ויחמס כגן שכו שחת מועדו שכח יהוה בציון מועד ושבת וינאץ בזעם־אפו מלך וכהן׃ ס

⁷ זנח אדני מזבחו נאר מקדשו הסגיר ביד־אויב חומת ארמנותיה קול נתנו בבית־יהוה כיום מועד׃ ס

⁸ חשב יהוה להשחית חומת בת־ציון נטה קו לא־השיב ידו מבלע ויאבל־חל וחומה יחדו אמללו׃ ס

⁹ טבעו בארץ שעריה אבד ושבר בריחיה מלכה ושריה בגוים אין תורה גם־נביאיה לא־מצאו חזון מיהוה׃ ס

¹⁰ ישבו לארץ ידמו זקני בת־ציון העלו עפר על־ראשם חגרו שקים הורידו לארץ ראשן בתולת ירושלם׃ ס

¹¹ כלו בדמעות עיני חמרמרו מעי נשפך לארץ כבדי על־שבר בת־עמי בעטף עולל ויונק ברחבות קריה׃ ס

¹² לאמתם יאמרו איה דגן ויין בהתעטפם כחלל ברחבות עיר בהשתפך נפשם אל־חיק אמתם׃ ס

¹³ מה־אעידך מה אדמה־לך הבת ירושלם מה אשוה־לך ואנחמך בתולת בת־ציון כי־גדול כים שברך מי ירפא־לך׃ ס

¹⁴ נביאיך חזו לך שוא ותפל ולא־גלו על־עונך להשיב [כ= שביתך] [ק= שבותך] ויחזו לך משאות שוא ומדוחים׃ ס

¹⁵ ספקו עליך כפים כל־עברי דרך שרקו וינעו ראשם על־בת ירושלם הזאת העיר שיאמרו כלילת יפי משוש* לכל־הארץ׃ ס

¹⁶ פצו עליך פיהם כל־אויביך שרקו ויחרקו־שן אמרו בלענו אך זה היום שקוינהו מצאנו ראינו׃ ס

¹⁷ עשה יהוה אשר זםם בצע אמרתו אשר צוה מימי־קדם הרס ולא חמל וישמח עליך אויב הרים קרן צריך׃ ס

¹⁸ צעק לבם אל־אדני חומת בת־ציון הורידי כנחל דמעה יוםם ולילה אל־תתני פוגת לך אל־תדם בת־עינך׃ ס

¹⁹ קומי רני [כ= בליל] [ק= בלילה] לראש אשמרות שפכי כמים לבך נכח פני אדני שאי אליו כפיך על־נפש עולליך העטופים ברעב בראש כל־חוצות׃ ס

²⁰ ראה יהוה והביטה למי עוללת כה אם־תאכלנה נשים פרים עללי טפחים אם־יהרג במקדש אדני כהן ונביא׃ ס

²¹ שכבו לארץ חוצות נער וזקן בתולתי ובחורי נפלו בחרב הרגת ביום אפך טבחת לא חמלת׃ ס

²² תקרא כיום מועד מגורי מסביב ולא היה ביום אף־יהוה פליט ושריד אשר־טפחתי ורביתי איבי כלם׃ ף

² אך אל־אלהים דומיה נפשי ממנו ישועתי׃