¹ לבני עמון כה אמר יהוה הבנים אין לישראל אם־יורש אין לו מדוע ירש מלכם את־גד ועמו בעריו ישב׃

² לכן הנה ימים באים נאם־יהוה והשמעתי אל־רבת בני־עמון תרועת מלחמה והיתה לתל שממה ובנתיה באש תצתנה וירש ישראל את־ירשיו אמר יהוה׃

³ הילילי חשבון כי שדדה־עי צעקנה בנות רבה חגרנה שקים ספדנה והתשוטטנה בגדרות כי מלכם בגולה ילך כהניו ושריו יחדיו׃

⁴ מה־תתהללי בעמקים זב עמקך הבת השובבה הבטחה באצרתיה מי יבוא אלי׃

⁵ הנני מביא עליך פחד נאם־אדני יהוה צבאות מכל־סביביך ונדחתם איש לפניו ואין מקבץ לנדד׃

⁶ ואחרי־כן אשיב את־שבות בני־עמון נאם־יהוה׃ ס

⁷ לאדום כה אמר יהוה צבאות האין עוד חכמה בתימן אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם׃

⁸ נסו הפנו העמיקו לשבת ישבי דדן כי איד עשו הבאתי עליו עת פקדתיו׃

⁹ אם־בצרים באו לך לא ישארו עוללות אם־גנבים בלילה השחיתו דים׃

¹⁰ כי־אני חשפתי את־עשו גליתי את־מסתריו ונחבה לא יוכל שדד זרעו ואחיו ושכניו ואיננו׃

¹¹ עזבה יתמיך אני אחיה ואלמנתיך עלי תבטחו׃ ס

¹² כי־כה אמר יהוה הנה אשר־אין משפטם לשתות הכוס שתו ישתו ואתה הוא נקה תנקה לא תנקה כי שתה תשתה׃

¹³ כי בי נשבעתי נאם־יהוה כי־לשמה לחרפה לחרב ולקללה תהיה בצרה וכל־עריה תהיינה לחרבות עולם׃

¹⁴ שמועה שמעתי מאת יהוה וציר בגוים שלוח התקבצו ובאו עליה וקומו למלחמה׃

¹⁵ כי־הנה קטן נתתיך בגוים בזוי באדם׃

¹⁶ תפלצתך השיא אתך זדון לבך שכני בחגוי הסלע תפשי מרום גבעה כי־תגביה כנשר קנך משם אורידך נאם־יהוה׃

¹⁷ והיתה אדום לשמה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכותה׃

¹⁸ כמהפכת סדם ועמרה ושכניה אמר יהוה לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃

¹⁹ הנה כאריה יעלה מגאון הירדן אל־נוה איתן כי־ארגיעה אריצנו מעליה ומי בחור אליה אפקד כי מי כמוני ומי יעידני ומי־זה רעה אשר יעמד לפני׃ ס

²⁰ לכן שמעו עצת־יהוה אשר יעץ אל־אדום ומחשבותיו אשר חשב אל־ישבי תימן אם־לא יסחבום צעירי הצאן אם־לא ישים עליהם נוהם׃

²¹ מקול נפלם רעשה הארץ צעקה בים־סוף נשמע קולה׃

²² הנה כנשר יעלה וידאה ויפרש כנפיו על־בצרה והיה לב גבורי אדום ביום ההוא כלב אשה מצרה׃ ס

²³ לדמשק בושה חמת וארפד כי־שמעה רעה שמעו נמגו בים דאגה השקט לא יוכל׃

²⁴ רפתה דמשק הפנתה לנוס ורטט החזיקה צרה וחבלים אחזתה כיולדה׃

²⁵ איך לא־עזבה עיר [כ= תהלה] [ק= תהלת] קרית משושי׃

²⁶ לכן יפלו בחוריה ברחבתיה וכל־אנשי המלחמה ידמו ביום ההוא נאם יהוה צבאות׃

²⁷ והצתי אש בחומת דמשק ואכלה ארמנות בן־הדד׃ ס

²⁸ לקדר ולממלכות חצור אשר הכה [כ= נבוכדראצור] [ק= נבוכדראצר] מלך־בבל כה אמר יהוה קומו עלו אל־קדר ושדדו את־בני־קדם׃

²⁹ אהליהם וצאנם יקחו יריעותיהם וכל־כליהם וגמליהם ישאו להם וקראו עליהם מגור מסביב׃

³⁰ נסו נדו מאד העמיקו לשבת ישבי חצור נאם־יהוה כי־יעץ עליכם נבוכדראצר מלך־בבל עצה וחשב [כ= עליהם] [ק= עליכם] מחשבה׃

³¹ קומו עלו אל־גוי שליו יושב לבטח נאם־יהוה לא־דלתים ולא־בריח לו בדד ישכנו׃

³² והיו גמליהם לבז והמון מקניהם לשלל וזרתים לכל־רוח קצוצי פאה ומכל־עבריו אביא את־אידם נאם־יהוה׃

³³ והיתה חצור למעון תנים שממה עד־עולם לא־ישב שם איש ולא־יגור בה בן־אדם׃ ס

³⁴ אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא אל־עילם בראשית מלכות צדקיה מלך־יהודה לאמר׃

³⁵ כה אמר יהוה צבאות הנני שבר את־קשת עילם ראשית גבורתם׃

³⁶ והבאתי אל־עילם ארבע רוחות מארבע קצות השמים וזרתים לכל הרחות האלה ולא־יהיה הגוי אשר לא־יבוא שם נדחי [כ= עולם] [ק= עילם]׃

³⁷ והחתתי את־עילם לפני איביהם ולפני מבקשי נפשם והבאתי עליהם רעה את־חרון אפי נאם־יהוה ושלחתי אחריהם את־החרב עד כלותי אותם׃

³⁸ ושמתי כסאי בעילם והאבדתי משם מלך ושרים נאם־יהוה׃

³⁹ והיה באחרית הימים [כ= אשוב] [ק= אשיב] את־[כ= שבית] [ק= שבות] עילם נאם־יהוה׃ ס

¹ הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃

² אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃

³ מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃

⁴ ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע׃

⁵ לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃

⁶ ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃

⁷ ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען [כ= הכעסוני] [ק= הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם׃ ס

⁸ לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃

⁹ הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃

¹⁰ והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃

¹¹ והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃

¹² והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃

¹³ [כ= והבאיתי] [ק= והבאתי] על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃

¹⁴ כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃ ס

¹⁵ כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃

¹⁶ ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃

¹⁷ ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃

¹⁸ את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃

¹⁹ את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃

²⁰ ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃

²¹ את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃

²² ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃

²³ ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃

²⁴ ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃

²⁵ ואת כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃

²⁶ ואת כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃

²⁷ ואמרת אליהם ס כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃

²⁸ והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃

²⁹ כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃

³⁰ ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃

³¹ בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃ ס

³² כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃

³³ והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃

³⁴ הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃

³⁵ ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃

³⁶ קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃

³⁷ ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃

³⁸ עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃ ף