¹ למואב כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הוי אל־נבו כי שדדה הבישה נלכדה קריתים הבישה המשגב וחתה׃

² אין עוד תהלת מואב בחשבון חשבו עליה רעה לכו ונכריתנה מגוי גם־מדמן תדמי אחריך תלך חרב׃

³ קול צעקה מחרונים שד ושבר גדול׃

⁴ נשברה מואב השמיעו זעקה [כ= צעוריה] [ק= צעיריה]׃

⁵ כי מעלה [כ= הלחות] [ק= הלוחית*] בבכי יעלה־בכי כי במורד חורנים צרי צעקת־שבר שמעו׃

⁶ נסו מלטו נפשכם ותהיינה כערוער במדבר׃

⁷ כי יען בטחך במעשיך ובאוצרותיך גם־את תלכדי ויצא [כ= כמיש] [ק= כמוש] בגולה כהניו ושריו [כ= יחד] [ק= יחדיו]׃

⁸ ויבא שדד אל־כל־עיר ועיר לא תמלט ואבד העמק ונשמד המישר אשר אמר יהוה׃

⁹ תנו־ציץ למואב כי נצא תצא ועריה לשמה תהיינה מאין יושב בהן׃

¹⁰ ארור עשה מלאכת יהוה רמיה וארור מנע חרבו מדם׃

¹¹ שאןן מואב מנעוריו ושקט הוא אל־שמריו ולא־הורק מכלי אל־כלי ובגולה לא הלך על־כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר׃ ס

¹² לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ושלחתי־לו צעים וצעהו וכליו יריקו ונבליהם ינפצו׃

¹³ ובש מואב מכמוש כאשר־בשו בית ישראל מבית אל מבטחם׃

¹⁴ איך תאמרו גבורים אנחנו ואנשי־חיל למלחמה׃

¹⁵ שדד מואב ועריה עלה ומבחר בחוריו ירדו לטבח נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃

¹⁶ קרוב איד־מואב לבוא ורעתו מהרה מאד׃

¹⁷ נדו לו כל־סביביו וכל ידעי שמו אמרו איכה נשבר מטה־עז מקל תפארה׃

¹⁸ רדי מכבוד [כ= ישבי] [ק= ושבי] בצמא ישבת בת־דיבון כי־שדד מואב עלה בך שחת מבצריך׃

¹⁹ אל־דרך עמדי וצפי יושבת ערוער שאלי־נס ונמלטה אמרי מה־נהיתה׃

²⁰ הביש מואב כי־חתה [כ= הילילי] [ק= הילילו] [כ= וזעקי] [ק= וזעקו] הגידו בארנון כי שדד מואב׃

²¹ ומשפט בא אל־ארץ המישר אל־חלון ואל־יהצה ועל־[כ= מופעת] [ק= מיפעת]׃

²² ועל־דיבון ועל־נבו ועל־בית דבלתים׃

²³ ועל קריתים ועל־בית גמול ועל־בית מעון׃

²⁴ ועל־קריות ועל־בצרה ועל כל־ערי ארץ מואב הרחקות והקרבות׃

²⁵ נגדעה קרן מואב וזרעו נשברה נאם יהוה׃

²⁶ השכירהו כי על־יהוה הגדיל וספק מואב בקיאו והיה לשחק גם־הוא׃

²⁷ ואם לוא השחק היה לך ישראל אם־בגנבים [כ= נמצאה] [ק= נמצא] כי־מדי דבריך בו תתנודד׃

²⁸ עזבו ערים ושכנו בסלע ישבי מואב והיו כיונה תקןן בעברי פי־פחת׃

²⁹ שמענו גאון־מואב גאה מאד גבהו וגאונו וגאותו ורם לבו׃

³⁰ אני ידעתי נאם־יהוה עברתו ולא־כן בדיו לא־כן עשו׃

³¹ על־כן על־מואב איליל ולמואב כלה אזעק אל־אנשי קיר־חרש יהגה׃

³² מבכי יעזר אבכה־לך הגפן שבמה נטישתיך עברו ים עד ים יעזר נגעו על־קיצך ועל־בצירך שדד נפל׃

³³ ונאספה שמחה וגיל מכרמל ומארץ מואב ויין מיקבים השבתי לא־ידרך הידד הידד לא הידד׃

³⁴ מזעקת חשבון עד־אלעלה עד־יהץ נתנו קולם מצער עד־חרנים עגלת שלשיה כי גם־מי נמרים למשמות יהיו׃

³⁵ והשבתי למואב נאם־יהוה מעלה במה ומקטיר לאלהיו׃

³⁶ על־כן לבי למואב כחללים יהמה ולבי אל־אנשי קיר־חרש כחלילים יהמה על־כן יתרת עשה אבדו׃

³⁷ כי כל־ראש קרחה וכל־זקן גרעה על כל־ידים גדדת ועל־מתנים שק׃

³⁸ על כל־גגות מואב וברחבתיה כלה מספד כי־שברתי את־מואב ככלי אין־חפץ בו נאם־יהוה׃

³⁹ איך חתה הילילו איך הפנה־ערף מואב בוש והיה מואב לשחק ולמחתה לכל־סביביו׃ ס

⁴⁰ כי־כה אמר יהוה הנה כנשר ידאה ופרש כנפיו אל־מואב׃

⁴¹ נלכדה הקריות והמצדות נתפשה והיה לב גבורי מואב ביום ההוא כלב אשה מצרה׃

⁴² ונשמד מואב מעם כי על־יהוה הגדיל׃

⁴³ פחד ופחת ופח עליך יושב מואב נאם־יהוה׃

⁴⁴ [כ= הניס] [ק= הנס] מפני הפחד יפל אל־הפחת והעלה מן־הפחת ילכד בפח כי־אביא אליה אל־מואב שנת פקדתם נאם־יהוה׃

⁴⁵ בצל חשבון עמדו מכח נסים כי־אש יצא מחשבון ולהבה מבין סיחון ותאכל פאת מואב וקדקד בני שאון׃

⁴⁶ אוי־לך מואב אבד עם־כמוש כי־לקחו בניך בשבי ובנתיך בשביה׃

⁴⁷ ושבתי שבות־מואב באחרית הימים נאם־יהוה עד־הנה משפט מואב׃ ס

¹ הדבר אשר־היה על־ירמיהו על־כל־עם יהודה בשנה הרבעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשנית לנבוכדראצר מלך בבל׃

² אשר דבר ירמיהו הנביא על־כל־עם יהודה ואל כל־ישבי ירושלם לאמר׃

³ מן־שלש עשרה שנה ליאשיהו בן־אמון מלך יהודה ועד היום הזה זה שלש ועשרים שנה היה דבר־יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר ולא שמעתם׃

⁴ ושלח יהוה אליכם את־כל־עבדיו הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם ולא־הטיתם את־אזנכם לשמע׃

⁵ לאמר שובו־נא איש מדרכו הרעה ומרע מעלליכם ושבו על־האדמה אשר נתן יהוה לכם ולאבותיכם למן־עולם ועד־עולם׃

⁶ ואל־תלכו אחרי אלהים אחרים לעבדם ולהשתחות להם ולא־תכעיסו אותי במעשה ידיכם ולא ארע לכם׃

⁷ ולא־שמעתם אלי נאם־יהוה למען [כ= הכעסוני] [ק= הכעיסני] במעשה ידיכם לרע לכם׃ ס

⁸ לכן כה אמר יהוה צבאות יען אשר לא־שמעתם את־דברי׃

⁹ הנני שלח ולקחתי את־כל־משפחות צפון נאם־יהוה ואל־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי והבאתים על־הארץ הזאת ועל־ישביה ועל כל־הגוים האלה סביב והחרמתים ושמתים לשמה ולשרקה ולחרבות עולם׃

¹⁰ והאבדתי מהם קול ששון וקול שמחה קול חתן וקול כלה קול רחים ואור נר׃

¹¹ והיתה כל־הארץ הזאת לחרבה לשמה ועבדו הגוים האלה את־מלך בבל שבעים שנה׃

¹² והיה כמלאות שבעים שנה אפקד על־מלך־בבל ועל־הגוי ההוא נאם־יהוה את־עונם ועל־ארץ כשדים ושמתי אתו לשממות עולם׃

¹³ [כ= והבאיתי] [ק= והבאתי] על־הארץ ההיא את־כל־דברי אשר־דברתי עליה את כל־הכתוב בספר הזה אשר־נבא ירמיהו על־כל־הגוים׃

¹⁴ כי עבדו־בם גם־המה גוים רבים ומלכים גדולים ושלמתי להם כפעלם וכמעשה ידיהם׃ ס

¹⁵ כי כה אמר יהוה אלהי ישראל אלי קח את־כוס היין החמה הזאת מידי והשקיתה אתו את־כל־הגוים אשר אנכי שלח אותך אליהם׃

¹⁶ ושתו והתגעשו והתהללו מפני החרב אשר אנכי שלח בינתם׃

¹⁷ ואקח את־הכוס מיד יהוה ואשקה את־כל־הגוים אשר־שלחני יהוה אליהם׃

¹⁸ את־ירושלם ואת־ערי יהודה ואת־מלכיה את־שריה לתת אתם לחרבה לשמה לשרקה ולקללה כיום הזה׃

¹⁹ את־פרעה מלך־מצרים ואת־עבדיו ואת־שריו ואת־כל־עמו׃

²⁰ ואת כל־הערב ואת כל־מלכי ארץ העוץ ואת כל־מלכי ארץ פלשתים ואת־אשקלון ואת־עזה ואת־עקרון ואת שארית אשדוד׃

²¹ את־אדום ואת־מואב ואת־בני עמון׃

²² ואת כל־מלכי־צר ואת כל־מלכי צידון ואת מלכי האי אשר בעבר הים׃

²³ ואת־דדן ואת־תימא ואת־בוז ואת כל־קצוצי פאה׃

²⁴ ואת כל־מלכי ערב ואת כל־מלכי הערב השכנים במדבר׃

²⁵ ואת כל־מלכי זמרי ואת כל־מלכי עילם ואת כל־מלכי מדי׃

²⁶ ואת כל־מלכי הצפון הקרבים והרחקים איש אל־אחיו ואת כל־הממלכות הארץ אשר על־פני האדמה ומלך ששך ישתה אחריהם׃

²⁷ ואמרת אליהם ס כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל שתו ושכרו וקיו ונפלו ולא תקומו מפני החרב אשר אנכי שלח ביניכם׃

²⁸ והיה כי ימאנו לקחת־הכוס מידך לשתות ואמרת אליהם כה אמר יהוה צבאות שתו תשתו׃

²⁹ כי הנה בעיר אשר נקרא־שמי עליה אנכי מחל להרע ואתם הנקה תנקו לא תנקו כי חרב אני קרא על־כל־ישבי הארץ נאם יהוה צבאות׃

³⁰ ואתה תנבא אליהם את כל־הדברים האלה ואמרת אליהם יהוה ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על־נוהו הידד כדרכים יענה אל כל־ישבי הארץ׃

³¹ בא שאון עד־קצה הארץ כי ריב ליהוה בגוים נשפט הוא לכל־בשר הרשעים נתנם לחרב נאם־יהוה׃ ס

³² כה אמר יהוה צבאות הנה רעה יצאת מגוי אל־גוי וסער גדול יעור מירכתי־ארץ׃

³³ והיו חללי יהוה ביום ההוא מקצה הארץ ועד־קצה הארץ לא יספדו ולא יאספו ולא יקברו לדמן על־פני האדמה יהיו׃

³⁴ הילילו הרעים וזעקו והתפלשו אדירי הצאן כי־מלאו ימיכם לטבוח ותפוצותיכם ונפלתם ככלי חמדה׃

³⁵ ואבד מנוס מן־הרעים ופליטה מאדירי הצאן׃

³⁶ קול צעקת הרעים ויללת אדירי הצאן כי־שדד יהוה את־מרעיתם׃

³⁷ ונדמו נאות השלום מפני חרון אף־יהוה׃

³⁸ עזב ככפיר סכו כי־היתה ארצם לשמה מפני חרון היונה ומפני חרון אפו׃ ף