¹ כה אמר יהוה הלוך וקנית בקבק יוצר חרש ומזקני העם ומזקני הכהנים׃

² ויצאת אל־גיא בן־הנם אשר פתח שער [כ= החרסות] [ק= החרסית] וקראת שם את־הדברים אשר־אדבר אליך׃

³ ואמרת שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וישבי ירושלם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני מביא רעה על־המקום הזה אשר כל־שמעה תצלנה אזניו׃

⁴ יען אשר עזבני וינכרו את־המקום הזה ויקטרו־בו לאלהים אחרים אשר לא־ידעום המה ואבותיהם ומלכי יהודה ומלאו את־המקום הזה דם נקים׃

⁵ ובנו את־במות הבעל לשרף את־בניהם באש עלות לבעל אשר לא־צויתי ולא דברתי ולא עלתה על־לבי׃ ף

⁶ לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ולא־יקרא למקום הזה עוד התפת וגיא בן־הנם כי אם־גיא ההרגה׃

⁷ ובקתי את־עצת יהודה וירושלם במקום הזה והפלתים בחרב לפני איביהם וביד מבקשי נפשם ונתתי את־נבלתם למאכל לעוף השמים ולבהמת הארץ׃

⁸ ושמתי את־העיר הזאת לשמה ולשרקה כל עבר עליה ישם וישרק על־כל־מכתה׃

⁹ והאכלתים את־בשר בניהם ואת בשר בנתיהם ואיש בשר־רעהו יאכלו במצור ובמצוק אשר יציקו להם איביהם ומבקשי נפשם׃

¹⁰ ושברת הבקבק לעיני האנשים ההלכים אותך׃

¹¹ ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות ככה אשבר את־העם הזה ואת־העיר הזאת כאשר ישבר את־כלי היוצר אשר לא־יוכל להרפה עוד ובתפת יקברו מאין מקום לקבור׃

¹² כן־אעשה למקום הזה נאם־יהוה וליושביו ולתת את־העיר הזאת כתפת׃

¹³ והיו בתי ירושלם ובתי מלכי יהודה כמקום התפת הטמאים לכל הבתים אשר קטרו על־גגתיהם לכל צבא השמים והסך נסכים לאלהים אחרים׃ ף

¹⁴ ויבא ירמיהו מהתפת אשר שלחו יהוה שם להנבא ויעמד בחצר בית־יהוה ויאמר אל־כל־העם׃ ס

¹⁵ כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני [כ= מבי] [ק= מביא] אל־העיר הזאת ועל־כל־עריה את כל־הרעה אשר דברתי עליה כי הקשו את־ערפם לבלתי שמוע את־דברי׃

¹ My God, my God, why have you forsaken me? why are you so far from helping me, and from the words of my groaning?

² My God, I cry in the daytime, but you don't answer; in the night season, and am not silent.

³ But you are holy, you who inhabit the praises of Israel.

⁴ Our fathers trusted in you. They trusted, and you delivered them.

⁵ They cried to you, and were delivered. They trusted in you, and were not disappointed.

⁶ But I am a worm, and no man; a reproach of men, and despised by the people.

⁷ All those who see me mock me. They insult me with their lips. They shake their heads, saying,

⁸ "He trusts in Yahweh; let him deliver him. Let him rescue him, since he delights in him."

⁹ But you brought me out of the womb. You made me trust at my mother's breasts.

¹⁰ I was thrown on you from my mother's womb. You are my God since my mother bore me.

¹¹ Don't be far from me, for trouble is near. For there is none to help.

¹² Many bulls have surrounded me. Strong bulls of Bashan have encircled me.

¹³ They open their mouths wide against me, lions tearing prey and roaring.

¹⁴ I am poured out like water. All my bones are out of joint. My heart is like wax; it is melted within me.

¹⁵ My strength is dried up like a potsherd. My tongue sticks to the roof of my mouth. You have brought me into the dust of death.

¹⁶ For dogs have surrounded me. A company of evildoers have enclosed me. They have pierced my hands and feet.

¹⁷ I can count all of my bones. They look and stare at me.

¹⁸ They divide my garments among them. They cast lots for my clothing.

¹⁹ But don't be far off, Yahweh. You are my help: hurry to help me.

²⁰ Deliver my soul from the sword, my precious life from the power of the dog.

²¹ Save me from the lion's mouth! Yes, from the horns of the wild oxen, you have answered me.

²² I will declare your name to my brothers. In the midst of the assembly, I will praise you.

²³ You who fear Yahweh, praise him! All you descendants of Jacob, glorify him! Stand in awe of him, all you descendants of Israel!

²⁴ For he has not despised nor abhorred the affliction of the afflicted, Neither has he hidden his face from him; but when he cried to him, he heard.

²⁵ Of you comes my praise in the great assembly. I will pay my vows before those who fear him.

²⁶ The humble shall eat and be satisfied. They shall praise Yahweh who seek after him. Let your hearts live forever.

²⁷ All the ends of the earth shall remember and turn to Yahweh. All the relatives of the nations shall worship before you.

²⁸ For the kingdom is Yahweh's. He is the ruler over the nations.

²⁹ All the rich ones of the earth shall eat and worship. All those who go down to the dust shall bow before him, even he who can't keep his soul alive.

³⁰ Posterity shall serve him. Future generations shall be told about the Lord.

³¹ They shall come and shall declare his righteousness to a people that shall be born, for he has done it. A Psalm by David.