¹ תאשם שמרון כי מרתה באלהיה בחרב יפלו עלליהם ירטשו והריותיו יבקעו׃ ף

² שובה ישראל עד יהוה אלהיך כי כשלת בעונך׃

³ קחו עםכם דברים ושובו אל־יהוה אמרו אליו כל־תשא עון וקח־טוב ונשלמה פרים שפתינו׃

⁴ אשור לא יושיענו על־סוס לא נרכב ולא־נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו אשר־בך ירחם יתום׃

⁵ ארפא משובתם אהבם נדבה כי שב אפי ממנו׃

⁶ אהיה כטל לישראל יפרח כשושנה ויך שרשיו כלבנון׃

⁷ ילכו ינקותיו ויהי כזית הודו וריח לו כלבנון׃

⁸ ישבו ישבי בצלו יחיו דגן ויפרחו כגפן זכרו כיין לבנון׃ ס

⁹ אפרים מה־לי עוד לעצבים אני עניתי ואשורנו אני כברוש רעןן ממני פריך נמצא׃

¹⁰ מי חכם ויבן אלה נבון וידעם כי־ישרים דרכי יהוה וצדקים ילכו בם ופשעים יכשלו בם׃

¹ אל־תשמח ישראל אל־גיל כעמים כי זנית מעל אלהיך אהבת אתןן על כל־גרנות דגן׃

² גרן ויקב לא ירעם ותירוש יכחש בה׃

³ לא ישבו בארץ יהוה ושב אפרים מצרים ובאשור טמא יאכלו׃

⁴ לא־יסכו ליהוה יין ולא יערבו־לו זבחיהם כלחם אונים להם כל־אכליו יטמאו כי־לחםם לנפשם לא יבוא בית יהוה׃*

⁵ מה־תעשו ליום מועד וליום חג־יהוה׃

⁶ כי־הנה הלכו משד מצרים תקבצם מף תקברם מחמד לכספם קמוש יירשם חוח באהליהם׃

⁷ באו ימי הפקדה באו ימי השלם ידעו ישראל אויל הנביא משגע איש הרוח על רב עונך ורבה משטמה׃

⁸ צפה אפרים עם־אלהי נביא פח יקוש על־כל־דרכיו משטמה בבית אלהיו׃

⁹ העמיקו־שחתו כימי הגבעה יזכור עונם יפקוד חטאותם׃ ס

¹⁰ כענבים במדבר מצאתי ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי אבותיכם המה באו בעל־פעור וינזרו לבשת ויהיו שקוצים כאהבם׃

¹¹ אפרים כעוף יתעוףף כבודם מלדה ומבטן ומהריון׃

¹² כי אם־יגדלו את־בניהם ושכלתים מאדם כי־גם־אוי להם בשורי מהם׃

¹³ אפרים כאשר־ראיתי לצור שתולה בנוה ואפרים להוציא אל־הרג בניו׃

¹⁴ תן־להם יהוה מה־תתן תן־להם רחם משכיל ושדים צמקים׃

¹⁵ כל־רעתם בגלגל כי־שם שנאתים על רע מעלליהם מביתי אגרשם לא אוסף אהבתם כל־שריהמ* סררים׃

¹⁶ הכה אפרים שרשם יבש פרי [כ= בלי]־ [ק= בל]־יעשון גם כי ילדון והמתי מחמדי בטנם׃ ס

¹⁷ ימאסם אלהי כי לא שמעו לו ויהיו נדדים בגוים׃ ס