Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 43

Studie

   

1 והרעב כבד בארץ׃

2 ויהי כאשר כלו לאכל את־השבר אשר הביאו ממצרים ויאמר אליהם אביהם שבו שברו־לנו מעט־אכל׃

3 ויאמר אליו יהודה לאמר העד העד בנו האיש לאמר לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

4 אם־ישך משלח את־אחינו אתנו נרדה ונשברה לך אכל׃

5 ואם־אינך משלח לא נרד כי־האיש אמר אלינו לא־תראו פני בלתי אחיכם אתכם׃

6 ויאמר ישראל למה הרעתם לי להגיד לאיש העוד לכם אח׃

7 ויאמרו שאול שאל־האיש לנו ולמולדתנו לאמר העוד אביכם חי היש לכם אח ונגד־לו על־פי הדברים האלה הידוע נדע כי יאמר הורידו את־אחיכם׃

8 ויאמר יהודה אל־ישראל אביו שלחה הנער אתי ונקומה ונלכה ונחיה ולא נמות גם־אנחנו גם־אתה גם־טפנו׃

9 אנכי אערבנו מידי תבקשנו אם־לא הביאתיו אליך והצגתיו לפניך וחטאתי לך כל־הימים׃

10 כי לולא התמהמהנו כי־עתה שבנו זה פעמים׃

11 ויאמר אלהם ישראל אביהם אם־כן אפוא זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה מעט צרי ומעט דבש נכאת ולט בטנים ושקדים׃

12 וכסף משנה קחו בידכם ואת־הכסף המושב בפי אמתחתיכם תשיבו בידכם אולי משגה הוא׃

13 ואת־אחיכם קחו וקומו שובו אל־האיש׃

14 ואל שדי יתן לכם רחמים לפני האיש ושלח לכם את־אחיכם אחר ואת־בנימין ואני כאשר שכלתי שכלתי׃

15 ויקחו האנשים את־המנחה הזאת ומשנה־כסף לקחו בידם ואת־בנימן ויקמו וירדו מצרים ויעמדו לפני יוסף׃

16 וירא יוסף אתם את־בנימין ויאמר לאשר על־ביתו הבא את־האנשים הביתה וטבח טבח והכן כי אתי יאכלו האנשים בצהרים׃

17 ויעש האיש כאשר אמר יוסף ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף׃

18 וייראו האנשים כי הובאו בית יוסף ויאמרו על־דבר הכסף השב באמתחתינו בתחלה אנחנו מובאים להתגלל עלינו ולהתנפל עלינו ולקחת אתנו לעבדים ואת־חמרינו׃

19 ויגשו אל־האיש אשר על־בית יוסף וידברו אליו פתח הבית׃

20 ויאמרו בי אדני ירד ירדנו בתחלה לשבר־אכל׃

21 ויהי כי־באנו אל־המלון ונפתחה את־אמתחתינו והנה כסף־איש בפי אמתחתו כספנו במשקלו ונשב אתו בידנו׃

22 וכסף אחר הורדנו בידנו לשבר־אכל לא ידענו מי־שם כספנו באמתחתינו׃

23 ויאמר שלום לכם אל־תיראו אלהיכם ואלהי אביכם נתן לכם מטמון באמתחתיכם כספכם בא אלי ויוצא אלהם את־שמעון׃

24 ויבא האיש את־האנשים ביתה יוסף ויתן־מים וירחצו רגליהם ויתן מספוא לחמריהם׃

25 ויכינו את־המנחה עד־בוא יוסף בצהרים כי שמעו כי־שם יאכלו לחם׃

26 ויבא יוסף הביתה ויביאו לו את־המנחה אשר־בידם הביתה וישתחוו־לו ארצה׃

27 וישאל להם לשלום ויאמר השלום אביכם הזקן אשר אמרתם העודנו חי׃

28 ויאמרו שלום לעבדך לאבינו עודנו חי ויקדו [כ= וישתחו] [ק= וישתחוו]׃

29 וישא עיניו וירא את־בנימין אחיו בן־אמו ויאמר הזה אחיכם הקטן אשר אמרתם אלי ויאמר אלהים יחנך בני׃

30 וימהר יוסף כי־נכמרו רחמיו אל־אחיו ויבקש לבכות ויבא החדרה ויבך שמה׃

31 וירחץ פניו ויצא ויתאפק ויאמר שימו לחם׃

32 וישימו לו לבדו ולהם לבדם ולמצרים האכלים אתו לבדם כי לא יוכלון המצרים לאכל את־העברים לחם כי־תועבה הוא למצרים׃

33 וישבו לפניו הבכר כבכרתו והצעיר כצערתו ויתמהו האנשים איש אל־רעהו׃

34 וישא משאת מאת פניו אלהם ותרב משאת בנימן ממשאת כלם חמש ידות וישתו וישכרו עמו׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5673

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5673. For they heard that they should eat bread there. That this signifies a noticing that good would be adjoined to truths, is evident from the signification of “hearing,” as being a noticing (see n. 5017); from the signification of “eating,” as being to be appropriated and conjoined (see n. 2187, 3168, 3513, 3596, 3832, 5643); and from the signification of “bread,” as being the good of love (see n. 2165, 2177, 2187, 3464, 3478, 3735, 3813, 4211, 4217, 4735, 4976).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5017

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5017. And it came to pass when he heard. That this signifies when it was perceived, is evident from the signification of “hearing,” as being to obey, and also as being to perceive. That it means to obey may be seen above (n. 2542, 3869); that it means also to perceive is plain from the very function of the ear, and hence from the nature of the hearing. The function of the ear is to receive another’s speech and convey it to the common sensory, in order that the sensory may perceive what the other person is thinking, so that “to hear” is to perceive. Thus it is the nature of the hearing to transfer what anyone is speaking from his own thought into the thought of another, and from the thought into his will, and from the will into act; hence “to hear” is to obey. These two offices are proper to the hearing. In the languages these are distinguished by “hearing” anyone, which is to perceive, and by “listening,” or “hearkening” to anyone, which is to obey. That these two offices belong to hearing is because man cannot communicate the things of his thought, and also the things of his will, by any other way; nor can he otherwise persuade and by reasons induce others to do and to obey what he wills. From all this it is evident by what a circle communications are effected-from will into thought, and so into speech; and from speech through the ear into another’s thought and will. Hence also it is that the spirits and angels who correspond to the ear or to the sense of hearing in the Grand Man, are not only perceptions, but also obediences. That they are obediences, may be seen above (n. 4652-4660); and because they are obediences, they are also perceptions, for the one involves the other.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org