Bible

 

Bereshit 42

Studie

   

1 וירא יעקב כי יש־שבר במצרים ויאמר יעקב לבניו למה תתראו׃

2 ויאמר הנה שמעתי כי יש־שבר במצרים רדו־שמה ושברו־לנו משם ונחיה ולא נמות׃

3 וירדו אחי־יוסף עשרה לשבר בר ממצרים׃

4 ואת־בנימין אחי יוסף לא־שלח יעקב את־אחיו כי אמר פן־יקראנו אסון׃

5 ויבאו בני ישראל לשבר בתוך הבאים כי־היה הרעב בארץ כנען׃

6 ויוסף הוא* השליט על־הארץ הוא המשביר לכל־עם הארץ ויבאו אחי יוסף וישתחוו־לו אפים ארצה׃

7 וירא יוסף את־אחיו ויכרם ויתנכר אליהם וידבר אתם קשות ויאמר אלהם מאין באתם ויאמרו מארץ כנען לשבר־אכל׃

8 ויכר יוסף את־אחיו והם לא הכרהו׃

9 ויזכר יוסף את החלמות אשר חלם להם ויאמר אלהם מרגלים אתם לראות את־ערות הארץ באתם׃

10 ויאמרו אליו לא אדני ועבדיך באו לשבר־אכל׃

11 כלנו בני איש־אחד נחנו כנים אנחנו לא־היו עבדיך מרגלים׃

12 ויאמר אלהם לא כי־ערות הארץ באתם לראות׃

13 ויאמרו שנים עשר עבדיך אחים אנחנו בני איש־אחד בארץ כנען והנה הקטן את־אבינו היום והאחד איננו׃

14 ויאמר אלהם יוסף הוא אשר דברתי אלכם לאמר מרגלים אתם׃

15 בזאת תבחנו חי פרעה אם־תצאו מזה כי אם־בבוא אחיכם הקטן הנה׃

16 שלחו םכם אחד ויקח את־אחיכם ואתם האסרו ויבחנו דבריכם האמת אתכם ואם־לא חי פרעה כי מרגלים אתם׃

17 ויאסף אתם אל־משמר שלשת ימים׃

18 ויאמר אלהם יוסף ביום השלישי זאת עשו וחיו את־האלהים אני ירא׃

19 אם־כנים אתם אחיכם אחד יאסר בבית משמרכם ואתם לכו הביאו שבר רעבון בתיכם׃

20 ואת־אחיכם הקטן תביאו אלי ויאמנו דבריכם ולא תמותו ויעשו־כן׃

21 ויאמרו איש אל־אחיו אבל אשמים אנחנו על־אחינו אשר ראינו צרת נפשו בהתחננו אלינו ולא שמענו על־כן באה אלינו הצרה הזאת׃

22 ויען ראובן אתם לאמר הלוא אמרתי אליכם לאמר אל־תחטאו בילד ולא שמעתם וגם־דמו הנה נדרש׃

23 והם לא ידעו כי שמע יוסף כי המליץ בינתם׃

24 ויסב מעליהם ויבך וישב אלהם וידבר אלהם ויקח מאתם את־שמעון ויאסר אתו לעיניהם׃

25 ויצו יוסף וימלאו את־כליהם בר ולהשיב כספיהם איש אל־שקו ולתת להם צדה לדרך ויעש להם כן׃

26 וישאו את־שברם על־חמריהם וילכו משם׃

27 ויפתח האחד את־שקו לתת מספוא לחמרו במלון וירא את־כספו והנה־הוא בפי אמתחתו׃

28 ויאמר אל־אחיו הושב כספי וגם הנה באמתחתי ויצא לבם ויחרדו איש אל־אחיו לאמר מה־זאת עשה אלהים לנו׃

29 ויבאו אל־יעקב אביהם ארצה כנען ויגידו לו את כל־הקרת אתם לאמר׃

30 דבר האיש אדני הארץ אתנו קשות ויתן אתנו כמרגלים את־הארץ׃

31 ונאמר אליו כנים אנחנו לא היינו מרגלים׃

32 שנים־עשר אנחנו אחים בני אבינו האחד איננו והקטן היום את־אבינו בארץ כנען׃

33 ויאמר אלינו האיש אדני הארץ בזאת אדע כי כנים אתם אחיכם האחד הניחו אתי ואת־רעבון בתיכם קחו ולכו׃

34 והביאו את־אחיכם הקטן אלי ואדעה כי לא מרגלים אתם כי כנים אתם את־אחיכם אתן לכם ואת־הארץ תסחרו׃

35 ויהי הם מריקים שקיהם והנה־איש צרור־כספו בשקו ויראו את־צררות כספיהם המה ואביהם וייראו׃

36 ויאמר אלהם יעקב אביהם אתי שכלתם יוסף איננו ושמעון איננו ואת־בנימן תקחו עלי היו כלנה׃

37 ויאמר ראובן אל־אביו לאמר את־שני בני תמית אם־לא אביאנו אליך תנה אתו על־ידי ואני אשיבנו אליך׃

38 ויאמר לא־ירד בני עםכם כי־אחיו מת והוא לבדו נשאר וקראהו אסון בדרך אשר תלכו־בה והורדתם את־שיבתי ביגון שאולה׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5435

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5435. 'And your servants come to buy food' means that they are present to enable the natural to make them - these truths - its own by means of good. This is clear from the meaning of 'servants' as lower things and natural ones when considered in relation to others, dealt with in 2541, 3019, 30201 5161, 5164, 5305, and consequently as truths too, 3409, since truths are subordinate to good and in the Word subordinates are called 'servants' (as is therefore the case here where, in relation to the celestial of the spiritual, truths in the natural are such); from the meaning of 'buying' as being made one's own, dealt with in 4397, 5374, 5406, 5410; and from the meaning of 'food' as celestial and spiritual good, dealt with in 5147, as well as truth linked to good, 5340, 5342, in this place truth that has to be linked to the natural by means of good and so made its own.

[2] There is no other means than good by which truth can be made a person's own. But once it has been made his own by means of good, truth becomes good, for it now acts in unison with it. At the same time the two make so to speak one body, the soul of which is the good. The truths are present within that good like spiritual fibres forming the body. For this reason also the inmost forms going forth from good are meant by the fibres of the body, and truths by the sinews there, 4303, 5189 (end).

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5342

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5342. 'And laid up food in the cities' means that it stored them - truths linked to good - in the interior parts. This is clear from the meaning here of 'laying up' as storing; from the meaning of 'food' as truth linked to good, dealt with just above in 5340; and from the meaning of 'the cities' as the interior parts of the natural mind, dealt with above in 5297. The idea that truths linked to good are stored in the interior parts of the natural mind, and are preserved there for use subsequently in life, in particular for use in temptations when a person is being regenerated, is an arcanum known to few at the present day. Therefore the nature of this arcanum must be stated. The seven years of abundance of corn mean the truths multiplied initially, and the storage of grain in the cities, in the midst of them, means that those truths linked to good were stored away in a person's interior parts. The seven years of famine and the sustainment provided by the bunches that had been gathered means the state of regeneration effected by means of the truths that had been linked to good and stored away in the interior parts.

[2] The arcanum is this: During the time from earliest infancy through to early childhood a person is led by the Lord into heaven; indeed he is placed among celestial angels who serve to keep him in a state of innocence. This state which infants pass through until early childhood is a well-known one. At the beginning of childhood a gradual shedding of that state of innocence takes place; but even so, the person is kept in a state of charity through the charitable affection which he and his companions feel for one another. During this state, which with many people lasts through to adolescence, he is among spiritual angels. Because he begins at this time to think from what is within himself and to act in accordance with this, he cannot be kept any longer in charity, as he was previously; for now he calls on hereditary evils and allows them to lead him. Once this state has arrived the forms of the good of charity and innocence adopted by him previously are banished, to the extent that forms of evil are present in his thinking and are reinforced by his actions. Actually those forms of good are not banished but are withdrawn by the Lord to interior parts where they are stored away.

[3] But because he does not as yet know any truths, those forms of the good of innocence and charity which he has adopted during those two states do not possess any qualities as yet; for truths give good its qualities, while good gives truths their essence. From this time of life onwards therefore he is being equipped with truths by means of the teaching he receives, and especially by means of his own thoughts about and consequent verification of those truths. Insofar as he is moved at this time by an affection for good, the Lord joins truths to good in him, 5340, and stores them away for [future] use. This is the state that is meant by the seven years of abundance of corn. These truths linked to good are the ones which in a proper sense are called remnants. In the measure therefore that a person allows himself to be regenerated, the remnants serve a useful purpose; for the Lord draws in the same measure on that store of remnants and returns them to the natural. As a result a correspondence of exterior things with interior ones, or natural things with spiritual ones, is brought about; and this happens in the state that is meant by 'the seven years of famine'. This is the arcanum.

[4] At the present day the member of the Church thinks that no matter what anyone's life is like he can nevertheless by an act of mercy be accepted into heaven and enjoy eternal blessedness there; for the member of the Church imagines that it is simply a matter of being let in. But he is much mistaken, because no one can be let into heaven and find acceptance there unless he has acquired spiritual life, and no one can acquire spiritual life unless he is being regenerated, and no one can undergo regeneration except by means of goodness of life coupled to truth taught by doctrine. This is the way spiritual life is acquired by him. The fact that no one can enter heaven unless he has acquired spiritual life through regeneration is stated plainly by the Lord in John,

Truly, truly I say to you, Unless anyone is born again he cannot see the kingdom of God. John 9:9.

And just after this,

Truly, truly I say to you, Unless a person has been born from water and the spirit he cannot enter the kingdom of God. John 3:5.

'Water' is the truth taught by doctrine, 2702, 3058, 3424, 4976, and 'the spirit' is goodness of life. No one enters the kingdom simply through being baptized; rather, baptism is the sign denoting regeneration which the member of the Church should call to mind.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.