²¹ ואשר לא־שם לבו אל־דבר יהוה ויעזב את־עבדיו ואת־מקנהו בשדה׃ ף

¹ תפלה לדוד הטה־יהוה אזנך ענני כי־עני ואביון אני׃

² שמרה נפשי כי־חסיד אני הושע עבדך אתה אלהי הבוטח אליך׃

³ חנני אדני כי אליך אקרא כל־היום׃

⁴ שמח נפש עבדך כי אליך אדני נפשי אשא׃

⁵ כי־אתה אדני טוב וסלח ורב־חסד לכל־קראיך׃

⁶ האזינה יהוה תפלתי והקשיבה בקול תחנונותי׃

⁷ ביום צרתי אקראך כי תענני׃

⁸ אין־כמוך באלהים אדני ואין כמעשיך׃

⁹ כל־גוים אשר עשית יבואו וישתחוו לפניך אדני ויכבדו לשמך׃

¹⁰ כי־גדול אתה ועשה נפלאות אתה אלהים לבדך׃

¹¹ הורני יהוה דרךך אהלך באמתך יחד לבבי ליראה שמך׃

¹² אודך׃ אדני אלהי בכל־לבבי ואכבדה שמך לעולם׃

¹³ כי־חסדך גדול עלי והצלת נפשי משאול תחתיה׃

¹⁴ אלהים זדים קמו־עלי ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לנגדם׃

¹⁵ ואתה אדני אל־רחום וחנון ארך אפים ורב־חסד ואמת׃

¹⁶ פנה אלי וחנני תנה־עזך לעבדך והושיעה לבן־אמתך׃

¹⁷ עשה־עמי אות לטובה ויראו שנאי ויבשו כי־אתה יהוה עזרתני ונחמתני׃

¹⁶ when I shall send on them the evil arrows of famine, that are for destruction, which I will send to destroy you: and I will increase the famine on you, and will break your staff of bread;