¹ כי־ימצא חלל באדמה אשר יהוה אלהיך נתן לך לרשתה נפל בשדה לא נודע מי הכהו׃

² ויצאו זקניך ושפטיך ומדדו אל־הערים אשר סביבת החלל׃

³ והיה העיר הקרבה אל־החלל ולקחו זקני העיר ההוא עגלת בקר אשר לא־עבד בה אשר לא־משכה בעל׃

⁴ והורדו זקני העיר ההוא את־העגלה אל־נחל איתן אשר לא־יעבד בו ולא יזרע וערפו־שם את־העגלה בנחל׃

⁵ ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יהוה אלהיך לשרתו ולברך בשם יהוה ועל־פיהם יהיה כל־ריב וכל־נגע׃

⁶ וכל זקני העיר ההוא הקרבים אל־החלל ירחצו את־ידיהם על־העגלה הערופה בנחל׃

⁷ וענו ואמרו ידינו לא [כ= שפכה] [ק= שפכו] את־הדם הזה ועינינו לא ראו׃

⁸ כפר לעמך ישראל אשר־פדית יהוה ואל־תתן דם נקי בקרב עמך ישראל ונכפר להם הדם׃

⁹ ואתה תבער הדם הנקי מקרבך כי־תעשה הישר בעיני יהוה׃ ס

¹⁰ כי־תצא למלחמה על־איביך ונתנו יהוה אלהיך בידך ושבית שביו׃

¹¹ וראית בשביה אשת יפת־תאר וחשקת בה ולקחת לך לאשה׃

¹² והבאתה אל־תוך ביתך וגלחה את־ראשה ועשתה את־צפרניה׃

¹³ והסירה את־שמלת שביה מעליה וישבה בביתך ובכתה את־אביה ואת־אמה ירח ימים ואחר כן תבוא אליה ובעלתה והיתה לך לאשה׃

¹⁴ והיה אם־לא חפצת בה ושלחתה לנפשה ומכר לא־תמכרנה בכסף לא־תתעמר בה תחת אשר עניתה׃ ס

¹⁵ כי־תהיין לאיש שתי נשים האחת אהובה והאחת שנואה וילדו־לו בנים האהובה והשנואה והיה הבן הבכור לשניאה׃

¹⁶ והיה ביום הנחילו את־בניו את אשר־יהיה לו לא יוכל לבכר את־בן־האהובה על־פני בן־השנואה הבכר׃

¹⁷ כי את־הבכר בן־השנואה יכיר לתת לו פי שנים בכל אשר־ימצא לו כי־הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה׃ ס

¹⁸ כי־יהיה לאיש בן סורר ומורה איננו שמע בקול אביו ובקול אמו ויסרו אתו ולא ישמע אליהם׃

¹⁹ ותפשו בו אביו ואמו והוציאו אתו אל־זקני עירו ואל־שער מקמו׃

²⁰ ואמרו אל־זקני עירו בננו זה סורר ומרה איננו שמע בקלנו זולל וסבא׃

²¹ ורגמהו כל־אנשי עירו באבנים ומת ובערת הרע מקרבך וכל־ישראל ישמעו ויראו׃ ס

²² וכי־יהיה באיש חטא משפט־מות והומת ותלית אתו על־עץ׃

²³ לא־תלין נבלתו על־העץ כי־קבור תקברנו ביום ההוא כי־קללת אלהים תלוי ולא תטמא את־אדמתך אשר יהוה אלהיך נתן לך נחלה׃ ס

¹ בעת ההוא אמר יהוה אלי פסל־לך שני־לוחת אבנים כראשנים ועלה אלי ההרה ועשית לך ארון עץ׃

² ואכתב על־הלחת את־הדברים אשר היו על־הלחת הראשנים אשר שברת ושמתם בארון׃

³ ואעש ארון עצי שטים ואפסל שני־לחת אבנים כראשנים ואעל ההרה ושני הלחת בידי׃

⁴ ויכתב על־הלחת כמכתב הראשון את עשרת הדברים אשר דבר יהוה אליכם בהר מתוך האש ביום הקהל ויתנם יהוה אלי׃

⁵ ואפן וארד מן־ההר ואשם את־הלחת בארון אשר עשיתי ויהיו שם כאשר צוני יהוה׃

⁶ ובני ישראל נסעו מבארת בני־יעקן מוסרה שם מת אהרן ויקבר שם ויכהן אלעזר בנו תחתיו׃

⁷ משם נסעו הגדגדה ומן־הגדגדה יטבתה ארץ נחלי מים׃

⁸ בעת ההוא הבדיל יהוה את־שבט הלוי לשאת את־ארון ברית־יהוה לעמד לפני יהוה לשרתו ולברך בשמו עד היום הזה׃

⁹ על־כן לא־היה ללוי חלק ונחלה עם־אחיו יהוה הוא נחלתו כאשר דבר יהוה אלהיך לו׃

¹⁰ ואנכי עמדתי בהר כימים הראשנים ארבעים יום וארבעים לילה וישמע יהוה אלי גם בפעם ההוא לא־אבה יהוה השחיתך׃

¹¹ ויאמר יהוה אלי קום לך למסע לפני העם ויבאו וירשו את־הארץ אשר־נשבעתי לאבתם לתת להם׃ ף

¹² ועתה ישראל מה יהוה אלהיך שאל מעמך כי אם־ליראה את־יהוה אלהיך ללכת בכל־דרכיו ולאהבה אתו ולעבד את־יהוה אלהיך בכל־לבבך ובכל־נפשך׃

¹³ לשמר את־מצות יהוה ואת־חקתיו אשר אנכי מצוך היום לטוב לך׃

¹⁴ הן ליהוה אלהיך השמים ושמי השמים הארץ וכל־אשר־בה׃

¹⁵ רק באבתיך חשק יהוה לאהבה אותם ויבחר בזרעם אחריהם בכם מכל־העמים כיום הזה׃

¹⁶ ומלתם את ערלת לבבכם וערפכם לא תקשו עוד׃

¹⁷ כי יהוה אלהיכם הוא אלהי האלהים ואדני האדנים האל הגדל הגבר והנורא אשר לא־ישא פנים ולא יקח שחד׃

¹⁸ עשה משפט יתום ואלמנה ואהב גר לתת לו לחם ושמלה׃

¹⁹ ואהבתם את־הגר כי־גרים הייתם בארץ מצרים׃

²⁰ את־יהוה אלהיך תירא אתו תעבד ובו תדבק ובשמו תשבע׃

²¹ הוא תהלתך והוא אלהיך אשר־עשה אתך את־הגדלת ואת־הנוראת האלה אשר ראו עיניך׃

²² בשבעים נפש ירדו אבתיך מצרימה ועתה שמך יהוה אלהיך ככוכבי השמים לרב׃