Bible

 

Daniyel 5

Studie

   

1 בלשאצר מלכא עבד לחם רב לרברבנוהי אלף ולקבל אלפא חמרא שתה׃

2 בלשאצר אמר בטעם חמרא להיתיה למאני דהבא וכספא די הנפק נבוכדנצר אבוהי מן־היכלא די בירושלם וישתון בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃

3 באדין היתיו מאני דהבא די הנפקו מן־היכלא די־בית אלהא די בירושלם ואשתיו בהון מלכא ורברבנוהי שגלתה ולחנתה׃

4 אשתיו חמרא ושבחו לאלהי דהבא וכספא נחשא פרזלא אעא ואבנא׃

5 בה־שעתה [כ= נפקו] [ק= נפקה] אצבען די יד־אנש וכתבן לקבל נברשתא על־גירא די־כתל היכלא די מלכא ומלכא חזה פס ידה די כתבה׃

6 אדין מלכא זיוהי שנוהי ורעינהי יבהלונה וקטרי חרצה משתרין וארכבתה דא לדא נקשן׃

7 קרא מלכא בחיל להעלה לאשפיא [כ= כשדיא] [ק= כשדאי] וגזריא ענה מלכא ואמר לחכימי בבל די כל־אנש די־יקרה כתבה דנה ופשרה יחונני ארגונא ילבש [כ= והמונכא] [ק= והמניכא*] די־דהבא על־צוארה ותלתי במלכותא ישלט׃ ס

8 אדין [כ= עללין] [ק= עלין] כל חכימי מלכא ולא־כהלין כתבא למקרא [כ= ופשרא] [ק= ופשרה] להודעה למלכא׃

9 אדין מלכא בלשאצר שגיא מתבהל וזיוהי שנין עלוהי ורברבנוהי משתבשין׃

10 מלכתא לקבל מלי מלכא ורברבנוהי לבית משתיא [כ= עללת] [ק= עלת] ענת מלכתא ואמרת מלכא לעלמין חיי אל־יבהלוך רעיונך וזיויך אל־ישתנו׃

11 איתי גבר במלכותך די רוח אלהין קדישין בה וביומי אבוך נהירו ושכלתנו וחכמה כחכמת־אלהין השתכחת בה ומלכא נבכדנצר אבוך רב חרטמין אשפין כשדאין גזרינ* הקימה אבוך מלכא׃

12 כל־קבל די רוח יתירה ומנדע ושכלתנו מפשר חלמין ואחוית אחידן ומשרא קטרין השתכחת בה בדניאל די־מלכא שם־שמה בלטשאצר כען דניאל יתקרי ופשרה יהחוה׃ ף

13 באדין דניאל העל קדם מלכא ענה מלכא ואמר לדניאל [כ= אנתה] [ק= אנת]־הוא דניאל די־מן־בני גלותא די יהוד די היתי מלכא אבי מן־יהוד׃

14 ושמעת [כ= עליך] [ק= עלך] די רוח אלהין בך ונהירו ושכלתנו וחכמה יתירה השתכחת בך׃

15 וכען העלו קדמי חכימיא אשפיא די־כתבה דנה יקרון ופשרה להודעתני ולא־כהלין פשר־מלתא להחויה׃

16 ואנה שמעת [כ= עליך] [ק= עלך] די־[כ= תוכל] [ק= תיכול*] פשרין למפשר וקטרין למשרא כען הן [כ= תוכל] [ק= תכול] כתבא למקרא ופשרה להודעתני ארגונא תלבש [כ= והמונכא] [ק= והמניכא*] די־דהבא על־צוארך ותלתא במלכותא תשלט׃ ף

17 באדין ענה דניאל ואמר קדם מלכא מתנתך לך להוין ונבזביתך לאחרן הב ברם כתבא אקרא למלכא ופשרא אהודענה׃

18 [כ= אנתה] [ק= אנת] מלכא אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה] מלכותא ורבותא ויקרא והדרה יהב לנבכדנצר אבוך׃

19 ומן־רבותא די יהב־לה כל עממיא אמיא ולשניא הוו [כ= זאעין] [ק= זיעין] ודחלין מן־קדמוהי די־הוה צבא הוא קטל ודי־הוה צבא הוה מחא ודי־הוה צבא הוה מרים ודי־הוה צבא הוה משפיל׃

20 וכדי רם לבבה ורוחה תקפת להזדה הנחת מן־כרסא מלכותה ויקרה העדיו מנה׃

21 ומן־בני אנשא טריד ולבבה עם־חיותא [כ= שוי] [ק= שויו] ועם־ערדיא מדורה עשבא כתורין יטעמונה ומטל שמיא גשמה יצטבע עד די־ידע די־שליט אלהא [כ= עליא] [ק= עלאה*] במלכות אנשא ולמן־די יצבה יהקים [כ= עליה] [ק= עלה]׃

22 [כ= ואנתה] [ק= ואנת] ברה בלשאצר לא השפלת לבבך כל־קבל די כל־דנה ידעת׃

23 ועל מרא־שמיא התרוממת ולמאניא די־ביתה היתיו [כ= קדמיך] [ק= קדמך] [כ= ואנתה] [ק= ואנת] [כ= ורברבניך] [ק= ורברבנך] שגלתך ולחנתך חמרא שתין בהון ולאלהי כספא־ודהבא נחשא פרזלא אעא ואבנא די לא־חזין ולא־שמעין ולא ידעין שבחת ולאלהא די־נשמתך בידה וכל־ארחתך לה לא הדרת׃

24 באדין מן־קדמוהי שליח פסא די־ידא וכתבא דנה רשים׃

25 ודנה כתבא די רשים מנא מנא תקל ופרסין׃

26 דנה פשר־מלתא מנא מנה־אלהא מלכותך והשלמה׃

27 תקל תקילתה במאזניא והשתכחת חסיר׃

28 פרס פריסת מלכותך ויהיבת למדי ופרס׃

29 באדין אמר בלשאצר והלבישו לדניאל ארגונא [כ= והמונכא] [ק= והמניכא] די־דהבא על־צוארה והכרזו עלוהי די־להוא שליט תלתא במלכותא׃

30 בה בליליא קטיל בלאשצר מלכא [כ= כשדיא] [ק= כשדאה]׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 9093

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

9093. 'And divide the silver from it' means that its truth will be dispersed. This is clear from the meaning of 'dividing' as banishing and dispersing, dealt with in 6360, 6361; and from the meaning of 'silver' as truth, dealt with in 1551, 2048, 5658, 6112, 6914, 6917, 7999. The reason why 'dividing' means dispersing is that if things existing in association are divided they are also scattered, as when a person destroys his mind by dividing it. For the human mind consists of two parts existing in association; one part is called the understanding, the other part is called the will. A person who divides these two parts scatters what belongs to each part individually; for one part must receive its life from the other, and therefore when one perishes, so does the other. It is similar when someone divides truth from good, or what amounts to the same thing, faith from charity; when anyone does this he destroys both. In short, all the things which ought to be a single whole perish if they are divided.

[2] This division is meant by the Lord's words in Luke,

No one can serve two masters; either he will hate the one and love the other, or he will prefer the one and despise the other. You cannot serve God and mammon. Luke 16:13.

That is, it is not possible to serve the Lord through belief in Him and at the same time serve the world by loving it, thus to acknowledge truth and at the same time to do evil. Anyone who behaves in this way has his mind divided, as a result of which it is destroyed. From all this it is evident why it is that 'dividing' means dispersing; and the same is clearly the meaning in Matthew also,

The master of that slave will come on a day when he does not expect him and in an hour he does not know. And he will divide him and assign him his part with the hypocrites. Matthew 24:50-51.

'Dividing' here means separating and removing from forms of good and truths, 4424, thus dispersing them.

[3] In Moses,

Cursed be their anger, for it is fierce, and their wrath, for it is hard. 1 I will divide them in Jacob, and will scatter them in Israel. Genesis 49:7.

These words occur in Israel's prophetic utterance regarding Simeon and Levi. 'Simeon' and 'Levi' here represent those steeped in faith separated from charity, 6352; and 'Jacob' and 'Israel' represent the external and the internal Church, also the external and the internal man, 4286, 4598, 5973, 6360, 6361. 'Dividing them in Jacob' means banishing them from the external Church, and 'scattering them in Israel' from the internal Church, thus dispersing the Church's forms of good and its truths residing with them.

[4] It is also evident that 'dividing' has this meaning from the words written on the wall when Belshazzar king of Babel, together with his nobles, wives, and concubines, drank wine out of the vessels of gold and of silver that had belonged to the Temple in Jerusalem, Daniel 5:2-4, 25, 28. What was written said, 'Numbered, numbered, weighed, and divided,' 'divided' here meaning separated from the kingdom. Those verses show how all things at that time were representative. They describe the profanation of goodness and truth, which is meant by 'Babel'. Profanation is meant by 'Babel', see 1182, 1283, 1295, 1304-1308, 1321, 1322, 1326. Forms of the good of love, also the truths of faith, received from the Lord, are meant by 'the vessels of gold and silver', 1551, 1552, 5658, 6914, 6917. Profanation is meant by drinking out of them, and by praising then the gods of gold, silver, bronze, iron, wood, and stone (as verse 4 says there), which are a string of evils and falsities, 4402 (end), 4544, 7873, 8941. 'The Temple in Jerusalem' from which the vessels had come means in the highest sense the Lord, and in the representative sense His kingdom and Church, 3720. Belshazzar's kingdom when it had been divided was a sign of the dispersion of goodness and truth, and his being killed that very night a sign of deprivation of the life of truth and good, which is damnation. For 'being divided' is being dispersed; 'king' is the truth of good, 1672, 2015, 2069, 3009, 3670, 4575, 4581, 4966, 5044, 5068, 6148, the same thing being meant by 'kingdom', 1672, 2547, 4691; 'being killed' means being deprived of the life of truth and good, 3607, 6767, 8902; and 'the night' in which he was killed is a state of evil and falsity, 2353, 7776, 7851, 7870, 7947. From this it is evident that all things there were representative.

[5] It says in David,

They divided my garments among them, and for my clothing cast lots. Psalms 22:18.

And in Matthew,

They divided the garments (the Lord's), casting lots, that it might be fulfilled which was said by the prophet. Matthew 27:35.

Also in John,

The soldiers took the garments and made four parts; and the tunic. The tunic was without seam, woven from the top throughout. They said regarding it Let us not divide it, but cast lots for it, whose it may be - so that the Scripture might be fulfilled. John 19:23-24.

The person who reads these things, knowing nothing about the internal sense of the Word, is unaware of any arcanum that lies concealed within them, when in fact every detail holds a Divine arcanum. The arcanum was that Divine Truths had been dispersed by the Jews. For the Lord was Divine Truth, which is why He is called the Word in John 1:1 and the following verses, 'the Word' being Divine Truth. His garments represented truths in the outward form they take, His tunic truths in their inward form; and the dividing of the garments represented the dispersing of the truths of faith by the Jews. For the meaning of 'garments' as truths in the outward form they take, see 2576, 5248, 5954, 6918, and for that of 'tunic' as truth in its inward form, 4677. Truths in their outward form are truths as they exist in the literal sense of the Word, but truths in their inward form are truths as they exist in the spiritual sense of the Word. 'Dividing the garments into four parts' meant total dispersion, in the same way that dividing does in Zechariah 14:4, and elsewhere. Dividing into two parts - as it says in Matthew 27:51; Mark 15:38, regarding the veil of the Temple - has a like meaning. The splitting apart of the rocks also at that time, Matthew 27:51, represented the dispersing of all matters of faith; for 'rock' means the Lord in respect of faith, and therefore means faith received from the Lord, 8581.

Poznámky pod čarou:

1. i.e. cruel

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

Bible

 

מעשי השליחים 13

Studie

   

1 ואנשים נביאים ומלמדים היו באנטיוכיא בקהלה אשר בה בר נבא ושמעון הנקרא ניגר ולוקיוס הקוריני ומנחם אשר גדל עם הורדוס שר הרבע ושאול׃

2 ויהי בשרתם את יהוה ובצומם ויאמר רוח הקדש הבדילו לי את בר נבא ואת שאול למלאכה אשר קראתים לה׃

3 ויצומו ויתפללו ויסמכו את ידיהם עליהם וישלחום׃

4 והמה המשלחים על ידי רוח הקדש ירדו אל סלוקיא ומשם באו באניה אל קפרוס׃

5 ויבאו אל עיר סלמיס ויגידו את דבר האלהים בבתי הכנסיות אשר ליהודים ויהי להם גם יוחנן למשרת׃

6 ויעברו בכל האי עד פפוס וימצאו איש מגוש אחד נביא שקר איש יהודי ושמו בר ישוע׃

7 אשר היה עם סרגיוס פולוס שר המדינה איש נבון והוא קרא אליו את בר נבא ואת שאול ויתאו לשמע את דבר האלהים׃

8 ויעמד לנגדם אלימא המגוש כי זה תרגום שמו ויבקש להטות את השר מן האמונה׃

9 ושאול הנקרא גם פולוס מלא רוח הקדש ויסתכל בו׃

10 ויאמר אתה המלא כל מרמה וכל עולה בן בליעל ושונא כל צדק הלא תחדל לסלף את דרכי יהוה הישרים׃

11 ועתה הנה יד יהוה בך והיית עור ולא תראה את השמש עד עת מועד ותפל עליו פתאם אפלה וחשכה ויפן הנה והנה ויבקש איש להוליכו בידו׃

12 והשר כאשר ראה את המעשה האמין וישתומם על תורת האדון׃

13 ויצאו פולוס והאנשים אשר אתו מפפוס וירדו באניה ויבאו אל פרגי אשר בפמפוליא ויעזב אתם יוחנן וישב ירושלים׃

14 והמה נסעו מפרגי ויבאו אל אנטיוכיא אשר בפיסדיא ויבאו אל בית הכנסת ביום השבת וישבו׃

15 ויהי אחר קריאת התורה והנביאים וישלחו אליהם ראשי הכנסת לאמר אנשים אחים אם יש לכם דבר מוסר לעם דברו׃

16 ויקם פולוס וינף ידו ויאמר אנשי ישראל ויראי אלהים שמעו׃

17 אלהי העם הזה אלהי ישראל בחר באבותינו וירומם את העם בהיותם גרים בארץ מצרים ובזרוע רמה הוציאם משם׃

18 וישא אתם ויכלכלם במדבר כארבעים שנה׃

19 וישמד שבעה גוים בארץ כנען ויחלק את ארצם להם לנחלה׃

20 ואחרי כן נתן להם שפטים כארבע מאות וחמשים שנה עד ימי שמואל הנביא׃

21 וישאלו מלך ויתן להם אלהים את שאול בן קיש איש משבט בנימן ארבעים שנה׃

22 וכהסירו אותו ויקם את דוד למלך עליהם אשר גם העיד עליו לאמר מצאתי דוד את בן ישי איש כלבבי והוא יעשה את כל חפצי׃

23 וזה הוא אשר מזרעו הקים האלהים כפי ההבטחה גואל לישראל את ישוע׃

24 אשר לפני בואו קדם יוחנן לקרא את טבילת התשובה אל כל עם ישראל׃

25 ויהי ככלות יוחנן את מרוצתו ויאמר למי תחשבוני לא אני הוא כי הנה הוא בא אחרי ואני נקלתי מהתיר את נעלי רגליו׃

26 אנשים אחים בני משפחת אברהם ויראי אלהים אשר בקרבכם לכם שלוח דבר הישועה הזאת׃

27 כי ישבי ירושלים וראשיהם יען אשר לא הכירהו מלאו במשפטם אשר שפטהו את דברי הנביאים הנקראים בכל שבת׃

28 ואף כי לא מצאו בו משפט מות שאלו מאת פילטוס להמיתו׃

29 וכאשר השלימו את כל הדברים הכתובים עליו הורידו אותו מן העץ ויניחהו בקבר׃

30 אבל האלהים הקימו מן המתים׃

31 וירא ימים רבים אל העלים אתו מן הגליל ירושלימה והמה עתה עדיו אל העם׃

32 ואנחנו מבשרים אתכם את בשורת ההבטחה אשר היתה לאבותינו כי אתה מלא האלהים לבנינו בהקימו את ישוע׃

33 ככתוב במזמור השני בני אתה היום ילדתיך׃

34 ועל אשר הקים אתו מן המתים לבלתי שוב עוד לשחת כה אמר אתן לכם חסדי דוד הנאמנים׃

35 על כן הוא אמר גם במקום אחר לא תתן חסידך לראות שחת׃

36 כי דוד גוע אחרי שרתו בדורו לעצת האלהים ויאסף אל אבותיו וירא את השחת׃

37 ואשר האלהים הקים אותו הוא לא ראה השחת׃

38 לכן אנשים אחים יודע לכם כי על ידי זה הגד לכם סליחת החטאים׃

39 ובכל אשר לא יכלתם להצטדק בתורת משה כל המאמין יצדק על ידו׃

40 לכן השמרו לכם פן יבוא עליכם הנאמר בנביאים׃

41 ראו בגדים והתמהו ושמו כי פעל פעל אני בימיכם פעל אשר לא תאמינו כי יספר לכם׃

42 ובצאת היהודים מבית הכנסת בקשו מהם הגוים לדבר אליהם את הדברים האלה בשבת הבאה׃

43 ורבים מן היהודים ומגרי הצדק הלכו אחרי פולוס ובר נבא בהפרד הקהל והמה דברו על לבם ויזהירום לעמד בחסד האלהים׃

44 ובשבת השנית נקהלה כמעט כל העיר לשמע את דבר יהוה׃

45 ויהי כראות היהודים את המון העם וימלאו קנאה ויכחישו את דברי פולוס הכחש וגדף׃

46 אז הגידו פולוס ובר נבא על פניהם לאמר בדין היה להשמיע אתכם בראשונה את דבר האלהים ועתה אחרי אשר מאסתם אותו ואינכם זכים בעיניכם לחיי העולם לכן הננו פנים אל הגוים׃

47 כי כן צוה עלינו האדון נתתיך לאור גוים להיות ישועתי עד קצה הארץ׃

48 וישמחו הגוים כשמעם ויהללו את דבר יהוה ויאמינו כל אשר היו מוכנים לחיי עולם׃

49 ויפרץ דבר יהוה בכל המקום׃

50 אך היהודים הסיתו את הנשים החסידות והחשובות ואת אצילי העיר ויעוררו רדיפה על פולוס ובר נבא ויגרשום מגבולם׃

51 והמה נערו עליהם את העפר מעל רגליהם וילכו לאיקניון׃

52 והתלמידים מלאו שמחה ורוח הקדש׃