¹ ויברח דוד [כ= מנוות] [ק= מניות] ברמה ויבא ויאמר לפני יהונתן מה עשיתי מה־עוני ומה־חטאתי לפני אביך כי מבקש את־נפשי׃

² ויאמר לו חלילה לא תמות הנה [כ= לו] [ק= לא]־[כ= עשה] [ק= יעשה] אבי דבר גדול או דבר קטן ולא יגלה את־אזני ומדוע יסתיר אבי ממני את־הדבר הזה אין זאת׃

³ וישבע עוד דוד ויאמר ידע ידע אביך כי־מצאתי חן בעיניך ויאמר אל־ידע־זאת יהונתן פן־יעצב ואולם חי־יהוה וחי נפשך כי כפשע ביני ובין המות׃

⁴ ויאמר יהונתן אל־דוד מה־תאמר נפשך ואעשה־לך׃ ף

⁵ ויאמר דוד אל־יהונתן הנה־חדש מחר ואנכי ישב־אשב עם־המלך לאכול ושלחתני ונסתרתי בשדה עד הערב השלשית׃

⁶ אם־פקד יפקדני אביך ואמרת נשאל נשאל ממני דוד לרוץ בית־לחם עירו כי זבח הימים שם לכל־המשפחה׃

⁷ אם־כה יאמר טוב שלום לעבדך ואם־חרה יחרה לו דע כי־כלתה הרעה מעמו׃

⁸ ועשית חסד על־עבדך כי בברית יהוה הבאת את־עבדך עמך ואם־יש־בי עון המיתני אתה ועד־אביך למה־זה תביאני׃ ף

⁹ ויאמר יהונתן חלילה לך כי אם־ידע אדע כי־כלתה הרעה מעם אבי לבוא עליך ולא אתה אגיד לך׃ ס

¹⁰ ויאמר דוד אל־יהונתן מי יגיד לי או מה־יענך אביך קשה׃ ס

¹¹ ויאמר יהונתן אל־דוד לכה ונצא השדה ויצאו שניהם השדה׃ ס

¹² ויאמר יהונתן אל־דוד יהוה אלהי ישראל כי־אחקר את־אבי כעת מחר השלשית והנה־טוב אל־דוד ולא־אז אשלח אליך וגליתי את־אזנך׃

¹³ כה־יעשה יהוה ליהונתן וכה יסיף כי־ייטב אל־אבי את־הרעה עליך וגליתי את־אזנך ושלחתיך והלכת לשלום ויהי יהוה עמך כאשר היה עם־אבי׃

¹⁴ ולא אם־עודני חי ולא־תעשה עמדי חסד יהוה ולא אמות׃

¹⁵ ולא־תכרת את־חסדך מעם ביתי עד־עולם ולא בהכרת יהוה את־איבי דוד איש מעל פני האדמה׃

¹⁶ ויכרת יהונתן עם־בית דוד ובקש יהוה מיד איבי דוד׃

¹⁷ ויוסף יהונתן להשביע את־דוד באהבתו אתו כי־אהבת נפשו אהבו׃ ס

¹⁸ ויאמר־לו יהונתן מחר חדש ונפקדת כי יפקד מושבך׃

¹⁹ ושלשת תרד מאד ובאת אל־המקום אשר־נסתרת שם ביום המעשה וישבת אצל האבן האזל׃

²⁰ ואני שלשת החצים צדה אורה לשלח־לי למטרה׃

²¹ והנה אשלח את־הנער לך מצא את־החצים אם־אמר אמר לנער הנה החצים ממך והנה קחנו ובאה כי־שלום לך ואין דבר חי־יהוה׃

²² ואם־כה אמר לעלם הנה החצים ממך והלאה לך כי שלחך יהוה׃

²³ והדבר אשר דברנו אני ואתה הנה יהוה ביני ובינך עד־עולם׃ ס

²⁴ ויסתר דוד בשדה ויהי החדש וישב המלך [כ= על] [ק= אל]־הלחם לאכול׃

²⁵ וישב המלך על־מושבו כפעם בפעם אל־מושב הקיר ויקם יהונתן וישב אבנר מצד שאול ויפקד מקום דוד׃

²⁶ ולא־דבר שאול מאומה ביום ההוא כי אמר מקרה הוא בלתי טהור הוא כי־לא טהור׃ ס

²⁷ ויהי ממחרת החדש השני ויפקד מקום דוד ס ויאמר שאול אל־יהונתן בנו מדוע לא־בא בן־ישי גם־תמול גם־היום אל־הלחם׃

²⁸ ויען יהונתן את־שאול נשאל נשאל דוד מעמדי עד־בית לחם׃

²⁹ ויאמר שלחני נא כי זבח משפחה לנו בעיר והוא צוה־לי אחי ועתה אם־מצאתי חן בעיניך אמלטה נא ואראה את־אחי על־כן לא־בא אל־שלחן המלך׃ ס

³⁰ ויחר־אף שאול ביהונתן ויאמר לו בן־נעות המרדות הלוא ידעתי כי־בחר אתה לבן־ישי לבשתך ולבשת ערות אמך׃

³¹ כי כל־הימים אשר בן־ישי חי על־האדמה לא תכון אתה ומלכותך ועתה שלח וקח אתו אלי כי בן־מות הוא׃ ס

³² ויען יהונתן את־שאול אביו ויאמר אליו למה יומת מה עשה׃

³³ ויטל שאול את־החנית עליו להכתו וידע יהונתן כי־כלה היא מעם אביו להמית את־דוד׃ ס

³⁴ ויקם יהונתן מעם השלחן בחרי־אף ולא־אכל ביום־החדש השני לחם כי נעצב אל־דוד כי הכלמו אביו׃ ס

³⁵ ויהי בבקר ויצא יהונתן השדה למועד דוד ונער קטן עמו׃

³⁶ ויאמר לנערו רץ מצא נא את־החצים אשר אנכי מורה הנער רץ והוא־ירה החצי להעברו׃

³⁷ ויבא הנער עד־מקום החצי אשר ירה יהונתן ויקרא יהונתן אחרי הנער ויאמר הלוא החצי ממך והלאה׃

³⁸ ויקרא יהונתן אחרי הנער מהרה חושה אל־תעמד וילקט נער יהונתן את־[כ= החצי] [ק= החצים] ויבא אל־אדניו׃

³⁹ והנער לא־ידע מאומה אך יהונתן ודוד ידעו את־הדבר׃

⁴⁰ ויתן יהונתן את־כליו אל־הנער אשר־לו ויאמר לו לך הביא העיר׃

⁴¹ הנער בא ודוד קם מאצל הנגב ויפל לאפיו ארצה וישתחו שלש פעמים וישקו איש את־רעהו ויבכו איש את־רעהו עד־דוד הגדיל׃

⁴² ויאמר יהונתן לדוד לך לשלום אשר נשבענו שנינו אנחנו בשם יהוה לאמר יהוה יהיה ביני ובינך ובין זרעי ובין זרעך עד־עולם׃ ף

¹² Jonathan said to David, "Yahweh, the God of Israel, [be witness]: when I have sounded my father about this time tomorrow, [or] the third day, behold, if there be good toward David, shall I not then send to you, and disclose it to you?

¹³ Yahweh do so to Jonathan, and more also, should it please my father to do you evil, if I don't disclose it to you, and send you away, that you may go in peace: and Yahweh be with you, as he has been with my father.

¹⁴ You shall not only while yet I live show me the loving kindness of Yahweh, that I not die;

¹⁵ but also you shall not cut off your kindness from my house forever; no, not when Yahweh has cut off the enemies of David everyone from the surface of the earth."

¹⁶ So Jonathan made a covenant with the house of David, saying, "Yahweh will require it at the hand of David's enemies."

¹⁷ Jonathan caused David to swear again, for the love that he had to him; for he loved him as he loved his own soul.

¹⁸ Then Jonathan said to him, "Tomorrow is the new moon: and you will be missed, because your seat will be empty.

¹⁹ When you have stayed three days, you shall go down quickly, and come to the place where you did hide yourself when the business was in hand, and shall remain by the stone Ezel.

²⁰ I will shoot three arrows on its side, as though I shot at a mark.

²¹ Behold, I will send the boy, saying, 'Go, find the arrows!' If I tell the boy, 'Behold, the arrows are on this side of you. Take them;' then come; for there is peace to you and no hurt, as Yahweh lives.

²² But if I say this to the boy, 'Behold, the arrows are beyond you;' then go your way; for Yahweh has sent you away.

²³ Concerning the matter which you and I have spoken of, behold, Yahweh is between you and me forever."

²⁴ So David hid himself in the field: and when the new moon was come, the king sat him down to eat food.

²⁵ The king sat on his seat, as at other times, even on the seat by the wall; and Jonathan stood up, and Abner sat by Saul's side: but David's place was empty.

²⁶ Nevertheless Saul didn't say anything that day: for he thought, "Something has happened to him. He is not clean. Surely he is not clean."

²⁷ It happened on the next day after the new moon, the second day, that David's place was empty. Saul said to Jonathan his son, "Why doesn't the son of Jesse come to eat, neither yesterday, nor today?"

²⁸ Jonathan answered Saul, "David earnestly asked leave of me to go to Bethlehem.

²⁹ He said, 'Please let me go, for our family has a sacrifice in the city. My brother has commanded me to be there. Now, if I have found favor in your eyes, please let me go away and see my brothers.' Therefore he has not come to the king's table."

³⁰ Then Saul's anger was kindled against Jonathan, and he said to him, "You son of a perverse rebellious woman, don't I know that you have chosen the son of Jesse to your own shame, and to the shame of your mother's nakedness?

³¹ For as long as the son of Jesse lives on the earth, you shall not be established, nor your kingdom. Therefore now send and bring him to me, for he shall surely die!"

³² Jonathan answered Saul his father, and said to him, "Why should he be put to death? What has he done?"

³³ Saul cast his spear at him to strike him. By this Jonathan knew that his father was determined to put David to death.

³⁴ So Jonathan arose from the table in fierce anger, and ate no food the second day of the month; for he was grieved for David, because his father had done him shame.

³⁵ It happened in the morning, that Jonathan went out into the field at the time appointed with David, and a little boy with him.

³⁶ He said to his boy, "Run, find now the arrows which I shoot." As the boy ran, he shot an arrow beyond him.

³⁷ When the boy was come to the place of the arrow which Jonathan had shot, Jonathan cried after the boy, and said, "Isn't the arrow beyond you?"

³⁸ Jonathan cried after the boy, "Go fast! Hurry! Don't delay!" Jonathan's boy gathered up the arrows, and came to his master.

³⁹ But the boy didn't know anything. Only Jonathan and David knew the matter.

⁴⁰ Jonathan gave his weapons to his boy, and said to him, "Go, carry them to the city."

⁴¹ As soon as the boy was gone, David arose out of [a place] toward the South, and fell on his face to the ground, and bowed himself three times. They kissed one another, and wept one with another, and David wept the most.

⁴² Jonathan said to David, "Go in peace, because we have both sworn in the name of Yahweh, saying, 'Yahweh shall be between me and you, and between my seed and your seed, forever.'" He arose and departed; and Jonathan went into the city.