¹ ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃

² ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃

³ ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃

⁴ ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃

⁵ ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃

⁶ וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃

⁷ וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃

⁸ ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃

⁹ ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃

¹⁰ והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃

¹¹ ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃

¹² והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃

¹³ וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃

¹⁴ ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃

¹⁵ ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃

¹⁶ אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃

¹⁷ ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃

¹⁸ ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃

¹⁹ וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃

²⁰ ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃

²¹ ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃

²² וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃

²³ ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה* אתו׃

²⁴ ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃

²⁵ וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃

²⁶ ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃

²⁷ אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃

²⁸ וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃ ף

¹ ויהי לתשובת השנה לעת צאת המלאכים וישלח דוד את־יואב ואת־עבדיו עמו ואת־כל־ישראל וישחתו את־בני עמון ויצרו על־רבה ודוד יושב בירושלם׃ ס

² ויהי לעת הערב ויקם דוד מעל משכבו ויתהלך על־גג בית־המלך וירא אשה רחצת מעל הגג והאשה טובת מראה מאד׃

³ וישלח דוד וידרש לאשה ויאמר הלוא־זאת בת־שבע בת־אליעם אשת אוריה החתי׃

⁴ וישלח דוד מלאכים ויקחה ותבוא אליו וישכב עמה והיא מתקדשת מטמאתה ותשב אל־ביתה׃

⁵ ותהר האשה ותשלח ותגד לדוד ותאמר הרה אנכי׃

⁶ וישלח דוד אל־יואב שלח אלי את־אוריה החתי וישלח יואב את־אוריה אל־דוד׃

⁷ ויבא אוריה אליו וישאל דוד לשלום יואב ולשלום העם ולשלום המלחמה׃

⁸ ויאמר דוד לאוריה רד לביתך ורחץ רגליך ויצא אוריה מבית המלך ותצא אחריו משאת המלך׃

⁹ וישכב אוריה פתח בית המלך את כל־עבדי אדניו ולא ירד אל־ביתו׃

¹⁰ ויגדו לדוד לאמר לא־ירד אוריה אל־ביתו ויאמר דוד אל־אוריה הלוא מדרך אתה בא מדוע לא־ירדת אל־ביתך׃

¹¹ ויאמר אוריה אל־דוד הארון וישראל ויהודה ישבים בסכות ואדני יואב ועבדי אדני על־פני השדה חנים ואני אבוא אל־ביתי לאכל ולשתות ולשכב עם־אשתי חיך וחי נפשך אם־אעשה את־הדבר הזה׃

¹² ויאמר דוד אל־אוריה שב בזה גם־היום ומחר אשלחך וישב אוריה בירושלם ביום ההוא וממחרת׃

¹³ ויקרא־לו דוד ויאכל לפניו וישת וישכרהו ויצא בערב לשכב במשכבו עם־עבדי אדניו ואל־ביתו לא ירד׃

¹⁴ ויהי בבקר ויכתב דוד ספר אל־יואב וישלח ביד אוריה׃

¹⁵ ויכתב בספר לאמר הבו את־אוריה אל־מול פני המלחמה החזקה ושבתם מאחריו ונכה ומת׃ ס

¹⁶ ויהי בשמור יואב אל־העיר ויתן את־אוריה אל־המקום אשר ידע כי אנשי־חיל שם׃

¹⁷ ויצאו אנשי העיר וילחמו את־יואב ויפל מן־העם מעבדי דוד וימת גם אוריה החתי׃

¹⁸ וישלח יואב ויגד לדוד את־כל־דברי המלחמה׃

¹⁹ ויצו את־המלאך לאמר ככלותך את כל־דברי המלחמה לדבר אל־המלך׃

²⁰ והיה אם־תעלה חמת המלך ואמר לך מדוע נגשתם אל־העיר להלחם הלוא ידעתם את אשר־ירו מעל החומה׃

²¹ מי־הכה את־אבימלך בן־ירבשת הלוא־אשה השליכה עליו פלח רכב מעל החומה וימת בתבץ למה נגשתם אל־החומה ואמרת גם עבדך אוריה החתי מת׃

²² וילך המלאך ויבא ויגד לדוד את כל־אשר שלחו יואב׃

²³ ויאמר המלאך אל־דוד כי־גברו עלינו האנשים ויצאו אלינו השדה ונהיה עליהם עד־פתח השער׃

²⁴ [כ= ויראו] [ק= וירו] [כ= המוראים] [ק= המורים] אל־עבדך מעל החומה וימותו מעבדי המלך וגם עבדך אוריה החתי מת׃ ס

²⁵ ויאמר דוד אל־המלאך כה־תאמר אל־יואב אל־ירע בעיניך את־הדבר הזה כי־כזה וכזה תאכל החרב החזק מלחמתך אל־העיר והרסה וחזקהו׃

²⁶ ותשמע אשת אוריה כי־מת אוריה אישה ותספד על־בעלה׃

²⁷ ויעבר האבל וישלח דוד ויאספה אל־ביתו ותהי־לו לאשה ותלד לו בן וירע הדבר אשר־עשה דוד בעיני יהוה׃ ף