¹ ויהי איש אחד מן־הרמתים צופים מהר אפרים ושמו אלקנה בן־ירחם בן־אליהוא בן־תחו בן־צוף אפרתי׃

² ולו שתי נשים שם אחת חנה ושם השנית פננה ויהי לפננה ילדים ולחנה אין ילדים׃

³ ועלה האיש ההוא מעירו מימים ימימה להשתחות ולזבח ליהוה צבאות בשלה ושם שני בני־עלי חפני ופנחס כהנים ליהוה׃

⁴ ויהי היום ויזבח אלקנה ונתן לפננה אשתו ולכל־בניה ובנותיה מנות׃

⁵ ולחנה יתן מנה אחת אפים כי את־חנה אהב ויהוה סגר רחמה׃

⁶ וכעסתה צרתה גם־כעס בעבור הרעמה כי־סגר יהוה בעד רחמה׃

⁷ וכן יעשה שנה בשנה מדי עלתה בבית יהוה כן תכעסנה ותבכה ולא תאכל׃

⁸ ויאמר לה אלקנה אישה חנה למה תבכי ולמה לא תאכלי ולמה ירע לבבך הלוא אנכי טוב לך מעשרה בנים׃

⁹ ותקם חנה אחרי אכלה בשלה ואחרי שתה ועלי הכהן ישב על־הכסא על־מזוזת היכל יהוה׃

¹⁰ והיא מרת נפש ותתפלל על־יהוה ובכה תבכה׃

¹¹ ותדר נדר ותאמר יהוה צבאות אם־ראה תראה בעני אמתך וזכרתני ולא־תשכח את־אמתך ונתתה לאמתך זרע אנשים ונתתיו ליהוה כל־ימי חייו ומורה לא־יעלה על־ראשו׃

¹² והיה כי הרבתה להתפלל לפני יהוה ועלי שמר את־פיה׃

¹³ וחנה היא מדברת על־לבה רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע ויחשבה עלי לשכרה׃

¹⁴ ויאמר אליה עלי עד־מתי תשתכרין הסירי את־יינך מעליך׃

¹⁵ ותען חנה ותאמר לא אדני אשה קשת־רוח אנכי ויין ושכר לא שתיתי ואשפך את־נפשי לפני יהוה׃

¹⁶ אל־תתן את־אמתך לפני בת־בליעל כי־מרב שיחי וכעסי דברתי עד־הנה׃

¹⁷ ויען עלי ויאמר לכי לשלום ואלהי ישראל יתן את־שלתך אשר שאלת מעמו׃

¹⁸ ותאמר תמצא שפחתך חן בעיניך ותלך האשה לדרכה ותאכל ופניה לא־היו־לה עוד׃

¹⁹ וישכמו בבקר וישתחוו לפני יהוה וישבו ויבאו אל־ביתם הרמתה וידע אלקנה את־חנה אשתו ויזכרה יהוה׃

²⁰ ויהי לתקפות הימים ותהר חנה ותלד בן ותקרא את־שמו שמואל כי מיהוה שאלתיו׃

²¹ ויעל האיש אלקנה וכל־ביתו לזבח ליהוה את־זבח הימים ואת־נדרו׃

²² וחנה לא עלתה כי־אמרה לאישה עד יגמל הנער והבאתיו ונראה את־פני יהוה וישב שם עד־עולם׃

²³ ויאמר לה אלקנה אישה עשי הטוב בעיניך שבי עד־גמלך אתו אך יקם יהוה את־דברו ותשב האשה ותינק את־בנה עד־גמלה* אתו׃

²⁴ ותעלהו עמה כאשר גמלתו בפרים שלשה ואיפה אחת קמח ונבל יין ותבאהו בית־יהוה שלו והנער נער׃

²⁵ וישחטו את־הפר ויביאו את־הנער אל־עלי׃

²⁶ ותאמר בי אדני חי נפשך אדני אני האשה הנצבת עמכה בזה להתפלל אל־יהוה׃

²⁷ אל־הנער הזה התפללתי ויתן יהוה לי את־שאלתי אשר שאלתי מעמו׃

²⁸ וגם אנכי השאלתהו ליהוה כל־הימים אשר היה הוא שאול ליהוה וישתחו שם ליהוה׃ ף

¹ ויהי אחרי־כן וימת מלך בני עמון וימלך חנון בנו תחתיו׃

² ויאמר דוד אעשה־חסד עם־חנון בן־נחש כאשר עשה אביו עמדי חסד וישלח דוד לנחמו ביד־עבדיו אל־אביו ויבאו עבדי דוד ארץ בני עמון׃

³ ויאמרו שרי בני־עמון אל־חנון אדניהם המכבד דוד את־אביך בעיניך כי־שלח לך מנחמים הלוא בעבור חקור את־העיר ולרגלה ולהפכה שלח דוד את־עבדיו אליך׃

⁴ ויקח חנון את־עבדי דוד ויגלח את־חצי זקנם ויכרת את־מדויהם בחצי עד שתותיהם וישלחם׃

⁵ ויגדו לדוד וישלח לקראתם כי־היו האנשים נכלמים מאד ויאמר המלך שבו בירחו עד־יצמח זקנכם ושבתם׃

⁶ ויראו בני עמון כי נבאשו בדוד וישלחו בני־עמון וישכרו את־ארם בית־רחוב ואת־ארם צובא עשרים אלף רגלי ואת־מלך מעכה אלף איש ואיש טוב שנים־עשר אלף איש׃

⁷ וישמע דוד וישלח את־יואב ואת כל־הצבא הגברים׃

⁸ ויצאו בני עמון ויערכו מלחמה פתח השער וארם צובא ורחוב ואיש־טוב ומעכה לבדם בשדה׃

⁹ וירא יואב כי־היתה אליו פני המלחמה מפנים ומאחור ויבחר מכל בחורי [כ= בישראל] [ק= ישראל] ויערך לקראת ארם׃

¹⁰ ואת יתר העם נתן ביד אבשי אחיו ויערך לקראת בני עמון׃

¹¹ ויאמר אם־תחזק ארם ממני והיתה לי לישועה ואם־בני עמון יחזקו ממך והלכתי להושיע לך׃

¹² חזק ונתחזק בעד־עמנו ובעד ערי אלהינו ויהוה יעשה הטוב בעיניו׃

¹³ ויגש יואב והעם אשר עמו למלחמה בארם וינסו מפניו׃

¹⁴ ובני עמון ראו כי־נס ארם וינסו מפני אבישי ויבאו העיר וישב יואב מעל בני עמון ויבא ירושלם׃

¹⁵ וירא ארם כי נגף לפני ישראל ויאספו יחד׃

¹⁶ וישלח הדדעזר ויצא את־ארם אשר מעבר הנהר ויבאו חילם ושובך שר־צבא הדדעזר לפניהם׃

¹⁷ ויגד לדוד ס ויאסף את־כל־ישראל ויעבר את־הירדן ויבא חלאמה ויערכו ארם לקראת דוד וילחמו עמו׃

¹⁸ וינס ארם מפני ישראל ויהרג דוד מארם שבע מאות רכב וארבעים אלף פרשים ואת שובך שר־צבאו הכה וימת שם׃

¹⁹ ויראו כל־המלכים עבדי הדדעזר כי נגפו לפני ישראל וישלמו את־ישראל ויעבדום ויראו ארם להושיע עוד את־בני עמון׃ ף