¹ ויהי דבר יהוה אלי בשנה התשיעית בחדש העשירי בעשור לחדש לאמר׃

² בן אדם כתוב לך את שם היום את עצם היום הזה סמך מלך בבל אל ירושלם בעצם היום הזה׃

³ ומשל אל בית המרי משל ואמרת אליהם כה אמר אדני יהוה שפת הסיר שפת וגם יצק בו מים׃

⁴ אסף נתחיה אליה כל נתח טוב ירך וכתף מבחר עצמים מלא׃

⁵ מבחר הצאן לקוח וגם דור העצמים תחתיה רתח רתחיה גם בשלו עצמיה בתוכה׃

⁶ לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים סיר אשר חלאתה בה וחלאתה לא יצאה ממנה לנתחיה לנתחיה הוציאה לא נפל עליה גורל׃

⁷ כי דמה בתוכה היה על צחיח סלע שמתהו לא שפכתהו על הארץ לכסות עליו עפר׃

⁸ להעלות חמה לנקם נקם נתתי את דמה על צחיח סלע לבלתי הכסות׃

⁹ לכן כה אמר אדני יהוה אוי עיר הדמים גם אני אגדיל המדורה׃

¹⁰ הרבה העצים הדלק האש התם הבשר והרקח המרקחה והעצמות יחרו׃

¹¹ והעמידה על גחליה רקה למען תחם וחרה נחשתה ונתכה בתוכה טמאתה תתם חלאתה׃

¹² תאנים הלאת ולא תצא ממנה רבת חלאתה באש חלאתה׃

¹³ בטמאתך זמה יען טהרתיך ולא טהרת מטמאתך לא תטהרי עוד עד הניחי את חמתי בך׃

¹⁴ אני יהוה דברתי באה ועשיתי לא אפרע ולא אחוס ולא אנחם כדרכיך וכעלילותיך שפטוך נאם אדני יהוה׃

¹⁵ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁶ בן אדם הנני לקח ממך את מחמד עיניך במגפה ולא תספד ולא תבכה ולוא תבוא דמעתך׃

¹⁷ האנק דם מתים אבל לא תעשה פארך חבוש עליך ונעליך תשים ברגליך ולא תעטה על שפם ולחם אנשים לא תאכל׃

¹⁸ ואדבר אל העם בבקר ותמת אשתי בערב ואעש בבקר כאשר צויתי׃

¹⁹ ויאמרו אלי העם הלא תגיד לנו מה אלה לנו כי אתה עשה׃

²⁰ ואמר אליהם דבר יהוה היה אלי לאמר׃

²¹ אמר לבית ישראל כה אמר אדני יהוה הנני מחלל את מקדשי גאון עזכם מחמד עיניכם ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו׃

²² ועשיתם כאשר עשיתי על שפם לא תעטו ולחם אנשים לא תאכלו׃

²³ ופארכם על ראשיכם ונעליכם ברגליכם לא תספדו ולא תבכו ונמקתם בעונתיכם ונהמתם איש אל אחיו׃

²⁴ והיה יחזקאל לכם למופת ככל אשר עשה תעשו בבאה וידעתם כי אני אדני יהוה׃

²⁵ ואתה בן אדם הלוא ביום קחתי מהם את מעזם משוש תפארתם את מחמד עיניהם ואת משא נפשם בניהם ובנותיהם׃

²⁶ ביום ההוא יבוא הפליט אליך להשמעות אזנים׃

²⁷ ביום ההוא יפתח פיך את הפליט ותדבר ולא תאלם עוד והיית להם למופת וידעו כי אני יהוה׃

¹ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם בתוך בית המרי אתה ישב אשר עינים להם לראות ולא ראו אזנים להם לשמע ולא שמעו כי בית מרי הם׃

³ ואתה בן אדם עשה לך כלי גולה וגלה יומם לעיניהם וגלית ממקומך אל מקום אחר לעיניהם אולי יראו כי בית מרי המה׃

⁴ והוצאת כליך ככלי גולה יומם לעיניהם ואתה תצא בערב לעיניהם כמוצאי גולה׃

⁵ לעיניהם חתר לך בקיר והוצאת בו׃

⁶ לעיניהם על כתף תשא בעלטה תוציא פניך תכסה ולא תראה את הארץ כי מופת נתתיך לבית ישראל׃

⁷ ואעש כן כאשר צויתי כלי הוצאתי ככלי גולה יומם ובערב חתרתי לי בקיר ביד בעלטה הוצאתי על כתף נשאתי לעיניהם׃

⁸ ויהי דבר יהוה אלי בבקר לאמר׃

⁹ בן אדם הלא אמרו אליך בית ישראל בית המרי מה אתה עשה׃

¹⁰ אמר אליהם כה אמר אדני יהוה הנשיא המשא הזה בירושלם וכל בית ישראל אשר המה בתוכם׃

¹¹ אמר אני מופתכם כאשר עשיתי כן יעשה להם בגולה בשבי ילכו׃

¹² והנשיא אשר בתוכם אל כתף ישא בעלטה ויצא בקיר יחתרו להוציא בו פניו יכסה יען אשר לא יראה לעין הוא את הארץ׃

¹³ ופרשתי את רשתי עליו ונתפש במצודתי והבאתי אתו בבלה ארץ כשדים ואותה לא יראה ושם ימות׃

¹⁴ וכל אשר סביבתיו עזרה וכל אגפיו אזרה לכל רוח וחרב אריק אחריהם׃

¹⁵ וידעו כי אני יהוה בהפיצי אותם בגוים וזריתי אותם בארצות׃

¹⁶ והותרתי מהם אנשי מספר מחרב מרעב ומדבר למען יספרו את כל תועבותיהם בגוים אשר באו שם וידעו כי אני יהוה׃

¹⁷ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁸ בן אדם לחמך ברעש תאכל ומימיך ברגזה ובדאגה תשתה׃

¹⁹ ואמרת אל עם הארץ כה אמר אדני יהוה ליושבי ירושלם אל אדמת ישראל לחמם בדאגה יאכלו ומימיהם בשממון ישתו למען תשם ארצה ממלאה מחמס כל הישבים בה׃

²⁰ והערים הנושבות תחרבנה והארץ שממה תהיה וידעתם כי אני יהוה׃

²¹ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

²² בן אדם מה המשל הזה לכם על אדמת ישראל לאמר יארכו הימים ואבד כל חזון׃

²³ לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה השבתי את המשל הזה ולא ימשלו אתו עוד בישראל כי אם דבר אליהם קרבו הימים ודבר כל חזון׃

²⁴ כי לא יהיה עוד כל חזון שוא ומקסם חלק בתוך בית ישראל׃

²⁵ כי אני יהוה אדבר את אשר אדבר דבר ויעשה לא תמשך עוד כי בימיכם בית המרי אדבר דבר ועשיתיו נאם אדני יהוה׃

²⁶ ויהי דבר יהוה אלי לאמר׃

²⁷ בן אדם הנה בית ישראל אמרים החזון אשר הוא חזה לימים רבים ולעתים רחוקות הוא נבא׃

²⁸ לכן אמר אליהם כה אמר אדני יהוה לא תמשך עוד כל דברי אשר אדבר דבר ויעשה נאם אדני יהוה׃