¹ ולא יכל יוסף להתאפק לכל הנצבים עליו ויקרא הוציאו כל איש מעלי ולא עמד איש אתו בהתודע יוסף אל אחיו׃

² ויתן את קלו בבכי וישמעו מצרים וישמע בית פרעה׃

³ ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אתו כי נבהלו מפניו׃

⁴ ויאמר יוסף אל אחיו גשו נא אלי ויגשו ויאמר אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אתי מצרימה׃

⁵ ועתה אל תעצבו ואל יחר בעיניכם כי מכרתם אתי הנה כי למחיה שלחני אלהים לפניכם׃

⁶ כי זה שנתים הרעב בקרב הארץ ועוד חמש שנים אשר אין חריש וקציר׃

⁷ וישלחני אלהים לפניכם לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדלה׃

⁸ ועתה לא אתם שלחתם אתי הנה כי האלהים וישימני לאב לפרעה ולאדון לכל ביתו ומשל בכל ארץ מצרים׃

⁹ מהרו ועלו אל אבי ואמרתם אליו כה אמר בנך יוסף שמני אלהים לאדון לכל מצרים רדה אלי אל תעמד׃

¹⁰ וישבת בארץ גשן והיית קרוב אלי אתה ובניך ובני בניך וצאנך ובקרך וכל אשר לך׃

¹¹ וכלכלתי אתך שם כי עוד חמש שנים רעב פן תורש אתה וביתך וכל אשר לך׃

¹² והנה עיניכם ראות ועיני אחי בנימין כי פי המדבר אליכם׃

¹³ והגדתם לאבי את כל כבודי במצרים ואת כל אשר ראיתם ומהרתם והורדתם את אבי הנה׃

¹⁴ ויפל על צוארי בנימן אחיו ויבך ובנימן בכה על צואריו׃

¹⁵ וינשק לכל אחיו ויבך עליהם ואחרי כן דברו אחיו אתו׃

¹⁶ והקל נשמע בית פרעה לאמר באו אחי יוסף וייטב בעיני פרעה ובעיני עבדיו׃

¹⁷ ויאמר פרעה אל יוסף אמר אל אחיך זאת עשו טענו את בעירכם ולכו באו ארצה כנען׃

¹⁸ וקחו את אביכם ואת בתיכם ובאו אלי ואתנה לכם את טוב ארץ מצרים ואכלו את חלב הארץ׃

¹⁹ ואתה צויתה זאת עשו קחו לכם מארץ מצרים עגלות לטפכם ולנשיכם ונשאתם את אביכם ובאתם׃

²⁰ ועינכם אל תחס על כליכם כי טוב כל ארץ מצרים לכם הוא׃

²¹ ויעשו כן בני ישראל ויתן להם יוסף עגלות על פי פרעה ויתן להם צדה לדרך׃

²² לכלם נתן לאיש חלפות שמלת ולבנימן נתן שלש מאות כסף וחמש חלפת שמלת׃

²³ ולאביו שלח כזאת עשרה חמרים נשאים מטוב מצרים ועשר אתנת נשאת בר ולחם ומזון לאביו לדרך׃

²⁴ וישלח את אחיו וילכו ויאמר אלהם אל תרגזו בדרך׃

²⁵ ויעלו ממצרים ויבאו ארץ כנען אל יעקב אביהם׃

²⁶ ויגדו לו לאמר עוד יוסף חי וכי הוא משל בכל ארץ מצרים ויפג לבו כי לא האמין להם׃

²⁷ וידברו אליו את כל דברי יוסף אשר דבר אלהם וירא את העגלות אשר שלח יוסף לשאת אתו ותחי רוח יעקב אביהם׃

²⁸ ויאמר ישראל רב עוד יוסף בני חי אלכה ואראנו בטרם אמות׃

¹ Then Joseph couldn't control himself before all those who stood before him, and he cried, "Cause everyone to go out from me!" No one else stood with him, while Joseph made himself known to his brothers.

² He wept aloud. The Egyptians heard, and the house of Pharaoh heard.

³ Joseph said to his brothers, "I am Joseph! Does my father still live?" His brothers couldn't answer him; for they were terrified at his presence.

⁴ Joseph said to his brothers, "Come near to me, please." They came near. "He said, I am Joseph, your brother, whom you sold into Egypt.

⁵ Now don't be grieved, nor angry with yourselves, that you sold me here, for God sent me before you to preserve life.

⁶ For these two years the famine has been in the land, and there are yet five years, in which there will be neither plowing nor harvest.

⁷ God sent me before you to preserve for you a remnant in the earth, and to save you alive by a great deliverance.

⁸ So now it wasn't you who sent me here, but God, and he has made me a father to Pharaoh, lord of all his house, and ruler over all the land of Egypt.

⁹ Hurry, and go up to my father, and tell him, 'This is what your son Joseph says, "God has made me lord of all Egypt. Come down to me. Don't wait.

¹⁰ You shall dwell in the land of Goshen, and you will be near to me, you, your children, your children's children, your flocks, your herds, and all that you have.

¹¹ There I will nourish you; for there are yet five years of famine; lest you come to poverty, you, and your household, and all that you have."'

¹² Behold, your eyes see, and the eyes of my brother Benjamin, that it is my mouth that speaks to you.

¹³ You shall tell my father of all my glory in Egypt, and of all that you have seen. You shall hurry and bring my father down here."

¹⁴ He fell on his brother Benjamin's neck, and wept, and Benjamin wept on his neck.

¹⁵ He kissed all his brothers, and wept on them. After that his brothers talked with him.

¹⁶ The report of it was heard in Pharaoh's house, saying, "Joseph's brothers have come." It pleased Pharaoh well, and his servants.

¹⁷ Pharaoh said to Joseph, "Tell your brothers, 'Do this. Load your animals, and go, travel to the land of Canaan.

¹⁸ Take your father and your households, and come to me, and I will give you the good of the land of Egypt, and you will eat the fat of the land.'

¹⁹ Now you are commanded: do this. Take wagons out of the land of Egypt for your little ones, and for your wives, and bring your father, and come.

²⁰ Also, don't concern yourselves about your belongings, for the good of all of the land of Egypt is yours."

²¹ The sons of Israel did so. Joseph gave them wagons, according to the commandment of Pharaoh, and gave them provision for the way.

²² He gave each one of them changes of clothing, but to Benjamin he gave three hundred pieces of silver and five changes of clothing.

²³ He sent the following to his father: ten donkeys loaded with the good things of Egypt, and ten female donkeys loaded with grain and bread and provision for his father by the way.

²⁴ So he sent his brothers away, and they departed. He said to them, "See that you don't quarrel on the way."

²⁵ They went up out of Egypt, and came into the land of Canaan, to Jacob their father.

²⁶ They told him, saying, "Joseph is still alive, and he is ruler over all the land of Egypt." His heart fainted, for he didn't believe them.

²⁷ They told him all the words of Joseph, which he had said to them. When he saw the wagons which Joseph had sent to carry him, the spirit of Jacob, their father, revived.

²⁸ Israel said, "It is enough. Joseph my son is still alive. I will go and see him before I die."