¹ ויקרא יעקב אל־בניו ויאמר האספו ואגידה לכם את אשר־יקרא אתכם באחרית הימים׃

² הקבצו ושמעו בני יעקב ושמעו אל־ישראל אביכם׃

³ ראובן בכרי אתה כחי וראשית אוני יתר שאת ויתר עז׃

⁴ פחז כמים אל־תותר כי עלית משכבי אביך אז חללת יצועי עלה׃ ף

⁵ שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם׃

⁶ בסדם אל־תבא נפשי בקהלם אל־תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו־שור׃

⁷ ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל׃ ס

⁸ יהודה אתה יודוך אחיך ידך בערף איביך ישתחוו לך בני אביך׃

⁹ גור אריה יהודה מטרף בני עלית כרע רבץ כאריה וכלביא מי יקימנו׃

¹⁰ לא־יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי־יבא [כ= שילה] [ק= שילו] ולו יקהת עמים׃

¹¹ אסרי לגפן [כ= עירה] [ק= עירו] ולשרקה בני אתנו כבס ביין לבשו ובדם־ענבים [כ= סותה] [ק= סותו]׃

¹² חכלילי עינים מיין ולבן־שנים מחלב׃ ף

¹³ זבולן לחוף ימים ישכן והוא לחוף אניות וירכתו על־צידן׃ ס

¹⁴ יששכר חמר גרם רבץ בין המשפתים׃

¹⁵ וירא מנחה כי טוב ואת־הארץ כי נעמה ויט שכמו לסבל ויהי למס־עבד׃ ס

¹⁶ דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל׃

¹⁷ יהי־דן נחש עלי־דרך שפיפן עלי־ארח הנשך עקבי־סוס ויפל רכבו אחור׃

¹⁸ לישועתך קויתי יהוה׃

¹⁹ גד גדוד יגודנו והוא יגד עקב׃ ס

²⁰ מאשר שמנה לחמו והוא יתן מעדני־מלך׃ ס

²¹ נפתלי אילה שלחה הנתן אמרי־שפר׃ ס

²² בן פרת יוסף בן פרת עלי־עין בנות צעדה עלי־שור׃

²³ וימררהו ורבו וישטמהו בעלי חצים׃

²⁴ ותשב באיתן קשתו ויפזו זרעי ידיו מידי אביר יעקב משם רעה אבן ישראל׃

²⁵ מאל אביך ויעזרך ואת שדי ויברךך ברכת שמים מעל ברכת תהום רבצת תחת ברכת שדים ורחם׃

²⁶ ברכת אביך גברו על־ברכת הורי עד־תאות גבעת עולם תהיין לראש יוסף ולקדקד נזיר אחיו׃ ף

²⁷ בנימין זאב יטרף בבקר יאכל עד ולערב יחלק שלל׃

²⁸ כל־אלה שבטי ישראל שנים עשר וזאת אשר־דבר להם אביהם ויברך אותם איש אשר כברכתו ברך אתם׃

²⁹ ויצו אותם ויאמר אלהם אני נאסף אל־עמי קברו אתי אל־אבתי אל־המערה אשר בשדה עפרון החתי׃

³⁰ במערה אשר בשדה המכפלה אשר על־פני־ממרא בארץ כנען אשר קנה אברהם את־השדה מאת עפרן החתי לאחזת־קבר׃

³¹ שמה קברו את־אברהם ואת שרה אשתו שמה קברו את־יצחק ואת רבקה אשתו ושמה קברתי את־לאה׃

³² מקנה השדה והמערה אשר־בו מאת בני־חת׃

³³ ויכל יעקב לצות את־בניו ויאסף רגליו אל־המטה ויגוע ויאסף אל־עמיו׃

¹ You are righteous, Yahweh, when I contend with you; yet I would reason the cause with you: why does the way of the wicked prosper? why are all they at ease who deal very treacherously?

² You have planted them, yes, they have taken root; they grow, yes, they bring forth fruit: you are near in their mouth, and far from their heart.

³ But you, Yahweh, know me; you see me, and try my heart toward you: pull them out like sheep for the slaughter, and prepare them for the day of slaughter.

⁴ How long shall the land mourn, and the herbs of the whole country wither? for the wickedness of those who dwell therein, the animals are consumed, and the birds; because they said, He shall not see our latter end.

⁵ If you have run with the footmen, and they have wearied you, then how can you contend with horses? and though in a land of peace you are secure, yet how will you do in the pride of the Jordan?

⁶ For even your brothers, and the house of your father, even they have dealt treacherously with you; even they have cried aloud after you: don't believe them, though they speak beautiful words to you.

⁷ I have forsaken my house, I have cast off my heritage; I have given the dearly beloved of my soul into the hand of her enemies.

⁸ My heritage is become to me as a lion in the forest: she has uttered her voice against me; therefore I have hated her.

⁹ Is my heritage to me as a speckled bird of prey? are the birds of prey against her all around? Go, assemble all the animals of the field, bring them to devour.

¹⁰ Many shepherds have destroyed my vineyard, they have trodden my portion under foot, they have made my pleasant portion a desolate wilderness.

¹¹ They have made it a desolation; it mourns to me, being desolate; the whole land is made desolate, because no man lays it to heart.

¹² Destroyers are come on all the bare heights in the wilderness; for the sword of Yahweh devours from the one end of the land even to the other end of the land: no flesh has peace.

¹³ They have sown wheat, and have reaped thorns; they have put themselves to pain, and profit nothing: and you shall be ashamed of your fruits, because of the fierce anger of Yahweh.

¹⁴ Thus says Yahweh against all my evil neighbors, who touch the inheritance which I have caused my people Israel to inherit: behold, I will pluck them up from off their land, and will pluck up the house of Judah from among them.

¹⁵ It shall happen, after that I have plucked them up, I will return and have compassion on them; and I will bring them again, every man to his heritage, and every man to his land.

¹⁶ It shall happen, if they will diligently learn the ways of my people, to swear by my name, As Yahweh lives; even as they taught my people to swear by Baal; then shall they be built up in the midst of my people.

¹⁷ But if they will not hear, then will I pluck up that nation, plucking up and destroying it, says Yahweh.