¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² ואתה בן־אדם כה־אמר אדני יהוה לאדמת ישראל קץ בא הקץ על־[כ= ארבעת] [ק= ארבע] כנפות הארץ׃

³ עתה הקץ עליך ושלחתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבתיך׃

⁴ ולא־תחוס עיני עליך ולא אחמול כי דרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי־אני יהוה׃ ף

⁵ כה אמר אדני יהוה רעה אחת רעה הנה באה׃

⁶ קץ בא בא הקץ הקיץ אליך הנה באה׃

⁷ באה הצפירה אליך יושב הארץ בא העת קרוב היום מהומה ולא־הד הרים׃

⁸ עתה מקרוב אשפוך חמתי עליך וכליתי אפי בך ושפטתיך כדרכיך ונתתי עליך את כל־תועבותיך׃

⁹ ולא־תחוס עיני ולא אחמול כדרכיך עליך אתן ותועבותיך בתוךך תהיין וידעתם כי אני יהוה מכה׃

¹⁰ הנה היום הנה באה יצאה הצפרה ץץ המטה פרח הזדון׃

¹¹ החמס קם למטה־רשע לא־מהם ולא מהמונם ולא מהמהם ולא־נה בהם׃

¹² בא העת הגיע היום הקונה אל־ישמח והמוכר אל־יתאבל כי חרון אל־כל־המונה׃

¹³ כי המוכר אל־הממכר לא ישוב ועוד בחיים חיתם כי־חזון אל־כל־המונה לא ישוב ואיש בעונו חיתו לא יתחזקו׃

¹⁴ תקעו בתקוע והכין הכל ואין הלך למלחמה כי חרוני אל־כל־המונה׃

¹⁵ החרב בחוץ והדבר והרעב מבית אשר בשדה בחרב ימות ואשר בעיר רעב ודבר יאכלנו׃

¹⁶ ופלטו פליטיהם והיו אל־ההרים כיוני הגאיות כלם המות איש בעונו׃

¹⁷ כל־הידים תרפינה וכל־ברכים תלכנה מים׃

¹⁸ וחגרו שקים וכסתה אותם פלצות ואל כל־פנים בושה ובכל־ראשיהם קרחה׃

¹⁹ כספם בחוצות ישליכו וזהבם לנדה יהיה כספם וזהבם לא־יוכל להצילם ביום עברת יהוה נפשם לא ישבעו ומעיהם לא ימלאו כי־מכשול עונם היה׃

²⁰ וצבי עדיו לגאון שמהו וצלמי תועבתם שקוציהם עשו בו על־כן נתתיו להם לנדה׃

²¹ ונתתיו ביד־הזרים לבז ולרשעי הארץ לשלל [כ= וחללה] [ק= וחללוהו]׃

²² והסבותי פני מהם וחללו את־צפוני ובאו־בה פריצים וחללוה׃ ף

²³ עשה הרתוק כי הארץ מלאה משפט דמים והעיר מלאה חמס׃

²⁴ והבאתי רעי גוים וירשו את־בתיהם והשבתי גאון עזים ונחלו מקדשיהם׃

²⁵ קפדה־בא ובקשו שלום ואין׃

²⁶ הוה על־הוה תבוא ושמעה אל־שמועה תהיה ובקשו חזון מנביא ותורה תאבד מכהן ועצה מזקנים׃

²⁷ המלך יתאבל ונשיא ילבש שממה וידי עם־הארץ תבהלנה מדרכם אעשה אותם ובמשפטיהם אשפטם וידעו כי־אני יהוה׃ ף

¹ ויהי דבר־יהוה אלי לאמר׃

² בן־אדם שתים נשים בנות אם־אחת היו׃

³ ותזנינה במצרים בנעוריהן זנו שמה מעכו שדיהן ושם עשו דדי בתוליהן׃

⁴ ושמותן אהלה הגדולה ואהליבה אחותה ותהיינה לי ותלדנה בנים ובנות ושמותן שמרון אהלה וירושלם אהליבה׃

⁵ ותזן אהלה תחתי ותעגב על־מאהביה אל־אשור קרובים׃

⁶ לבשי תכלת פחות וסגנים בחורי חמד כלם פרשים רכבי סוסים׃

⁷ ותתן תזנותיה עליהם מבחר בני־אשור כלם ובכל אשר־עגבה בכל־גלוליהם נטמאה׃

⁸ ואת־תזנותיה ממצרים לא עזבה כי אותה שכבו בנעוריה והמה עשו דדי בתוליה וישפכו תזנותם עליה׃

⁹ לכן נתתיה ביד־מאהביה ביד בני אשור אשר עגבה עליהם׃

¹⁰ המה גלו ערותה בניה ובנותיה לקחו ואותה בחרב הרגו ותהי־שם לנשים ושפוטים עשו בה׃ ס

¹¹ ותרא אחותה אהליבה ותשחת עגבתה ממנה ואת־תזנותיה מזנוני אחותה׃

¹² אל־בני אשור עגבה פחות וסגנים קרבים לבשי מכלול פרשים רכבי סוסים בחורי חמד כלם׃

¹³ וארא כי נטמאה דרך אחד לשתיהן׃

¹⁴ ותוסף אל־תזנותיה ותרא אנשי מחקה על־הקיר צלמי [כ= כשדיים] [ק= כשדים] חקקים בששר׃

¹⁵ חגורי אזור במתניהם סרוחי טבולים בראשיהם מראה שלשים כלם דמות בני־בבל כשדים ארץ מולדתם׃

¹⁶ [כ= ותעגב] [ק= ותעגבה] עליהם למראה עיניה ותשלח מלאכים אליהם כשדימה׃

¹⁷ ויבאו אליה בני־בבל למשכב דדים ויטמאו אותה בתזנותם ותטמא־בם ותקע נפשה מהם׃

¹⁸ ותגל תזנותיה ותגל את־ערותה ותקע נפשי מעליה כאשר נקעה נפשי מעל אחותה׃

¹⁹ ותרבה את־תזנותיה לזכר את־ימי נעוריה אשר זנתה בארץ מצרים׃

²⁰ ותעגבה על פלגשיהם אשר בשר־חמורים בשרם וזרמת סוסים זרמתם׃

²¹ ותפקדי את זמת נעוריך בעשות ממצרים דדיך למען שדי נעוריך׃ ס

²² לכן אהליבה כה־אמר אדני יהוה הנני מעיר את־מאהביך עליך את אשר־נקעה נפשך מהם והבאתים עליך מסביב׃

²³ בני בבל וכל־כשדים פקוד ושוע וקוע כל־בני אשור אותם בחורי חמד פחות וסגנים כלם שלשים וקרואים רכבי סוסים כלם׃

²⁴ ובאו עליך הצן רכב וגלגל ובקהל עמים צנה ומגן וקובע ישימו עליך סביב ונתתי לפניהם משפט ושפטוך במשפטיהם׃

²⁵ ונתתי קנאתי בך ועשו אותך בחמה אפך ואזניך יסירו ואחריתך בחרב תפול המה בניך ובנותיך יקחו ואחריתך תאכל באש׃

²⁶ והפשיטוך את־בגדיך ולקחו כלי תפארתך׃

²⁷ והשבתי זמתך ממך ואת־זנותך מארץ מצרים ולא־תשאי עיניך אליהם ומצרים לא תזכרי־עוד׃ ס

²⁸ כי כה אמר אדני יהוה הנני נתנך ביד אשר שנאת ביד אשר־נקעה נפשך מהם׃

²⁹ ועשו אותך בשנאה ולקחו כל־יגיעך ועזבוך עירם ועריה ונגלה ערות זנוניך וזמתך ותזנותיך׃

³⁰ עשה אלה לך בזנותך אחרי גוים על אשר־נטמאת בגלוליהם׃

³¹ בדרך אחותך הלכת ונתתי כוסה בידך׃ ס

³² כה אמר אדני יהוה כוס אחותך תשתי העמקה והרחבה תהיה לצחק וללעג מרבה להכיל׃

³³ שכרון ויגון תמלאי כוס שמה ושממה כוס אחותך שמרון׃

³⁴ ושתית אותה ומצית ואת־חרשיה תגרמי ושדיך תנתקי כי אני דברתי נאם אדני יהוה׃ ס

³⁵ לכן כה אמר אדני יהוה יען שכחת אותי ותשליכי אותי אחרי גוך וגם־את שאי זמתך ואת־תזנותיך׃ ס

³⁶ ויאמר יהוה אלי בן־אדם התשפוט את־אהלה ואת־אהליבה והגד להן את תועבותיהן׃

³⁷ כי נאפו ודם בידיהן ואת־גלוליהן נאפו וגם את־בניהן אשר ילדו־לי העבירו להם לאכלה׃

³⁸ עוד זאת עשו לי טמאו את־מקדשי ביום ההוא ואת־שבתותי חללו׃

³⁹ ובשחטם את־בניהם לגלוליהם ויבאו אל־מקדשי ביום ההוא לחללו והנה־כה עשו בתוך ביתי׃

⁴⁰ ואף כי תשלחנה לאנשים באים ממרחק אשר מלאך שלוח אליהם והנה־באו לאשר רחצת כחלת עיניך ועדית עדי׃

⁴¹ וישבת על־מטה כבודה ושלחן ערוך לפניה וקטרתי ושמני שמת עליה׃

⁴² וקול המון שלו בה ואל־אנשים מרב אדם מובאים [כ= סובאים] [ק= סבאים] ממדבר ויתנו צמידים אל־ידיהן ועטרת תפארת על־ראשיהן׃

⁴³ ואמר לבלה נאופים [כ= עת] [ק= עתה] [כ= יזנה] [ק= יזנו] תזנותה והיא׃

⁴⁴ ויבוא אליה כבוא אל־אשה זונה כן באו אל־אהלה ואל־אהליבה אשת הזמה׃

⁴⁵ ואנשים צדיקם המה ישפטו אותהם משפט נאפות ומשפט שפכות דם כי נאפת הנה ודם בידיהן׃ ס

⁴⁶ כי כה אמר אדני יהוה העלה עליהם קהל ונתן אתהן לזעוה ולבז׃

⁴⁷ ורגמו עליהן אבן קהל וברא אותהן בחרבותם בניהם ובנותיהם יהרגו ובתיהן באש ישרפו׃

⁴⁸ והשבתי זמה מן־הארץ ונוסרו כל־הנשים ולא תעשינה כזמתכנה׃

⁴⁹ ונתנו זמתכנה עליכן וחטאי גלוליכן תשאינה וידעתם כי אני אדני יהוה׃ ף