¹ בשנה העשרית בעשרי בשנים עשר לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

² בן אדם שים פניך על פרעה מלך מצרים והנבא עליו ועל מצרים כלה׃

³ דבר ואמרת כה אמר אדני יהוה הנני עליך פרעה מלך מצרים התנים הגדול הרבץ בתוך יאריו אשר אמר לי יארי ואני עשיתני׃

⁴ ונתתי חחיים בלחייך והדבקתי דגת יאריך בקשקשתיך והעליתיך מתוך יאריך ואת כל דגת יאריך בקשקשתיך תדבק׃

⁵ ונטשתיך המדברה אותך ואת כל דגת יאריך על פני השדה תפול לא תאסף ולא תקבץ לחית הארץ ולעוף השמים נתתיך לאכלה׃

⁶ וידעו כל ישבי מצרים כי אני יהוה יען היותם משענת קנה לבית ישראל׃

⁷ בתפשם בך בכפך תרוץ ובקעת להם כל כתף ובהשענם עליך תשבר והעמדת להם כל מתנים׃

⁸ לכן כה אמר אדני יהוה הנני מביא עליך חרב והכרתי ממך אדם ובהמה׃

⁹ והיתה ארץ מצרים לשממה וחרבה וידעו כי אני יהוה יען אמר יאר לי ואני עשיתי׃

¹⁰ לכן הנני אליך ואל יאריך ונתתי את ארץ מצרים לחרבות חרב שממה ממגדל סונה ועד גבול כוש׃

¹¹ לא תעבר בה רגל אדם ורגל בהמה לא תעבר בה ולא תשב ארבעים שנה׃

¹² ונתתי את ארץ מצרים שממה בתוך ארצות נשמות ועריה בתוך ערים מחרבות תהיין שממה ארבעים שנה והפצתי את מצרים בגוים וזריתים בארצות׃

¹³ כי כה אמר אדני יהוה מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים מן העמים אשר נפצו שמה׃

¹⁴ ושבתי את שבות מצרים והשבתי אתם ארץ פתרוס על ארץ מכורתם והיו שם ממלכה שפלה׃

¹⁵ מן הממלכות תהיה שפלה ולא תתנשא עוד על הגוים והמעטתים לבלתי רדות בגוים׃

¹⁶ ולא יהיה עוד לבית ישראל למבטח מזכיר עון בפנותם אחריהם וידעו כי אני אדני יהוה׃

¹⁷ ויהי בעשרים ושבע שנה בראשון באחד לחדש היה דבר יהוה אלי לאמר׃

¹⁸ בן אדם נבוכדראצר מלך בבל העביד את חילו עבדה גדלה אל צר כל ראש מקרח וכל כתף מרוטה ושכר לא היה לו ולחילו מצר על העבדה אשר עבד עליה׃

¹⁹ לכן כה אמר אדני יהוה הנני נתן לנבוכדראצר מלך בבל את ארץ מצרים ונשא המנה ושלל שללה ובזז בזה והיתה שכר לחילו׃

²⁰ פעלתו אשר עבד בה נתתי לו את ארץ מצרים אשר עשו לי נאם אדני יהוה׃

²¹ ביום ההוא אצמיח קרן לבית ישראל ולך אתן פתחון פה בתוכם וידעו כי אני יהוה׃

¹ איכה יועם זהב ישנא הכתם הטוב תשתפכנה אבני קדש בראש כל חוצות׃

² בני ציון היקרים המסלאים בפז איכה נחשבו לנבלי חרש מעשה ידי יוצר׃

³ גם תנין חלצו שד היניקו גוריהן בת עמי לאכזר כי ענים במדבר׃

⁴ דבק לשון יונק אל חכו בצמא עוללים שאלו לחם פרש אין להם׃

⁵ האכלים למעדנים נשמו בחוצות האמנים עלי תולע חבקו אשפתות׃

⁶ ויגדל עון בת עמי מחטאת סדם ההפוכה כמו רגע ולא חלו בה ידים׃

⁷ זכו נזיריה משלג צחו מחלב אדמו עצם מפנינים ספיר גזרתם׃

⁸ חשך משחור תארם לא נכרו בחוצות צפד עורם על עצמם יבש היה כעץ׃

⁹ טובים היו חללי חרב מחללי רעב שהם יזובו מדקרים מתנובת שדי׃

¹⁰ ידי נשים רחמניות בשלו ילדיהן היו לברות למו בשבר בת עמי׃

¹¹ כלה יהוה את חמתו שפך חרון אפו ויצת אש בציון ותאכל יסודתיה׃

¹² לא האמינו מלכי ארץ וכל ישבי תבל כי יבא צר ואויב בשערי ירושלם׃

¹³ מחטאת נביאיה עונות כהניה השפכים בקרבה דם צדיקים׃

¹⁴ נעו עורים בחוצות נגאלו בדם בלא יוכלו יגעו בלבשיהם׃

¹⁵ סורו טמא קראו למו סורו סורו אל תגעו כי נצו גם נעו אמרו בגוים לא יוסיפו לגור׃

¹⁶ פני יהוה חלקם לא יוסיף להביטם פני כהנים לא נשאו זקנים לא חננו׃

¹⁷ עודינה תכלינה עינינו אל עזרתנו הבל בצפיתנו צפינו אל גוי לא יושע׃

¹⁸ צדו צעדינו מלכת ברחבתינו קרב קצינו מלאו ימינו כי בא קצינו׃

¹⁹ קלים היו רדפינו מנשרי שמים על ההרים דלקנו במדבר ארבו לנו׃

²⁰ רוח אפינו משיח יהוה נלכד בשחיתותם אשר אמרנו בצלו נחיה בגוים׃

²¹ שישי ושמחי בת אדום יושבתי בארץ עוץ גם עליך תעבר כוס תשכרי ותתערי׃

²² תם עונך בת ציון לא יוסיף להגלותך פקד עונך בת אדום גלה על חטאתיך׃