¹ ויהי כאשר זקן שמואל וישם את בניו שפטים לישראל׃

² ויהי שם בנו הבכור יואל ושם משנהו אביה שפטים בבאר שבע׃

³ ולא הלכו בניו בדרכו ויטו אחרי הבצע ויקחו שחד ויטו משפט׃

⁴ ויתקבצו כל זקני ישראל ויבאו אל שמואל הרמתה׃

⁵ ויאמרו אליו הנה אתה זקנת ובניך לא הלכו בדרכיך עתה שימה לנו מלך לשפטנו ככל הגוים׃

⁶ וירע הדבר בעיני שמואל כאשר אמרו תנה לנו מלך לשפטנו ויתפלל שמואל אל יהוה׃

⁷ ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקול העם לכל אשר יאמרו אליך כי לא אתך מאסו כי אתי מאסו ממלך עליהם׃

⁸ ככל המעשים אשר עשו מיום העלתי אתם ממצרים ועד היום הזה ויעזבני ויעבדו אלהים אחרים כן המה עשים גם לך׃

⁹ ועתה שמע בקולם אך כי העד תעיד בהם והגדת להם משפט המלך אשר ימלך עליהם׃

¹⁰ ויאמר שמואל את כל דברי יהוה אל העם השאלים מאתו מלך׃

¹¹ ויאמר זה יהיה משפט המלך אשר ימלך עליכם את בניכם יקח ושם לו במרכבתו ובפרשיו ורצו לפני מרכבתו׃

¹² ולשום לו שרי אלפים ושרי חמשים ולחרש חרישו ולקצר קצירו ולעשות כלי מלחמתו וכלי רכבו׃

¹³ ואת בנותיכם יקח לרקחות ולטבחות ולאפות׃

¹⁴ ואת שדותיכם ואת כרמיכם וזיתיכם הטובים יקח ונתן לעבדיו׃

¹⁵ וזרעיכם וכרמיכם יעשר ונתן לסריסיו ולעבדיו׃

¹⁶ ואת עבדיכם ואת שפחותיכם ואת בחוריכם הטובים ואת חמוריכם יקח ועשה למלאכתו׃

¹⁷ צאנכם יעשר ואתם תהיו לו לעבדים׃

¹⁸ וזעקתם ביום ההוא מלפני מלככם אשר בחרתם לכם ולא יענה יהוה אתכם ביום ההוא׃

¹⁹ וימאנו העם לשמע בקול שמואל ויאמרו לא כי אם מלך יהיה עלינו׃

²⁰ והיינו גם אנחנו ככל הגוים ושפטנו מלכנו ויצא לפנינו ונלחם את מלחמתנו׃

²¹ וישמע שמואל את כל דברי העם וידברם באזני יהוה׃

²² ויאמר יהוה אל שמואל שמע בקולם והמלכת להם מלך ויאמר שמואל אל אנשי ישראל לכו איש לעירו׃

¹ חזון ישעיהו בן אמוץ אשר חזה על יהודה וירושלם בימי עזיהו יותם אחז יחזקיהו מלכי יהודה׃

² שמעו שמים והאזיני ארץ כי יהוה דבר בנים גדלתי ורוממתי והם פשעו בי׃

³ ידע שור קנהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן׃

⁴ הוי גוי חטא עם כבד עון זרע מרעים בנים משחיתים עזבו את יהוה נאצו את קדוש ישראל נזרו אחור׃

⁵ על מה תכו עוד תוסיפו סרה כל ראש לחלי וכל לבב דוי׃

⁶ מכף רגל ועד ראש אין בו מתם פצע וחבורה ומכה טריה לא זרו ולא חבשו ולא רככה בשמן׃

⁷ ארצכם שממה עריכם שרפות אש אדמתכם לנגדכם זרים אכלים אתה ושממה כמהפכת זרים׃

⁸ ונותרה בת ציון כסכה בכרם כמלונה במקשה כעיר נצורה׃

⁹ לולי יהוה צבאות הותיר לנו שריד כמעט כסדם היינו לעמרה דמינו׃

¹⁰ שמעו דבר יהוה קציני סדם האזינו תורת אלהינו עם עמרה׃

¹¹ למה לי רב זבחיכם יאמר יהוה שבעתי עלות אילים וחלב מריאים ודם פרים וכבשים ועתודים לא חפצתי׃

¹² כי תבאו לראות פני מי בקש זאת מידכם רמס חצרי׃

¹³ לא תוסיפו הביא מנחת שוא קטרת תועבה היא לי חדש ושבת קרא מקרא לא אוכל און ועצרה׃

¹⁴ חדשיכם ומועדיכם שנאה נפשי היו עלי לטרח נלאיתי נשא׃

¹⁵ ובפרשכם כפיכם אעלים עיני מכם גם כי תרבו תפלה אינני שמע ידיכם דמים מלאו׃

¹⁶ רחצו הזכו הסירו רע מעלליכם מנגד עיני חדלו הרע׃

¹⁷ למדו היטב דרשו משפט אשרו חמוץ שפטו יתום ריבו אלמנה׃

¹⁸ לכו נא ונוכחה יאמר יהוה אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו אם יאדימו כתולע כצמר יהיו׃

¹⁹ אם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו׃

²⁰ ואם תמאנו ומריתם חרב תאכלו כי פי יהוה דבר׃

²¹ איכה היתה לזונה קריה נאמנה מלאתי משפט צדק ילין בה ועתה מרצחים׃

²² כספך היה לסיגים סבאך מהול במים׃

²³ שריך סוררים וחברי גנבים כלו אהב שחד ורדף שלמנים יתום לא ישפטו וריב אלמנה לא יבוא אליהם׃

²⁴ לכן נאם האדון יהוה צבאות אביר ישראל הוי אנחם מצרי ואנקמה מאויבי׃

²⁵ ואשיבה ידי עליך ואצרף כבר סיגיך ואסירה כל בדיליך׃

²⁶ ואשיבה שפטיך כבראשנה ויעציך כבתחלה אחרי כן יקרא לך עיר הצדק קריה נאמנה׃

²⁷ ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה׃

²⁸ ושבר פשעים וחטאים יחדו ועזבי יהוה יכלו׃

²⁹ כי יבשו מאילים אשר חמדתם ותחפרו מהגנות אשר בחרתם׃

³⁰ כי תהיו כאלה נבלת עלה וכגנה אשר מים אין לה׃

³¹ והיה החסן לנערת ופעלו לניצוץ ובערו שניהם יחדו ואין מכבה׃