¹ ויספו בני ישראל לעשות הרע בעיני יהוה ויתנם יהוה ביד־פלשתים ארבעים שנה׃ ף

² ויהי איש אחד מצרעה ממשפחת הדני ושמו מנוח ואשתו עקרה ולא ילדה׃

³ וירא מלאך־יהוה אל־האשה ויאמר אליה הנה־נא את־עקרה ולא ילדת והרית וילדת בן׃

⁴ ועתה השמרי נא ואל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמא׃

⁵ כי הנך הרה וילדת בן ומורה לא־יעלה על־ראשו כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן והוא יחל להושיע את־ישראל מיד פלשתים׃

⁶ ותבא האשה ותאמר לאישה לאמר איש האלהים בא אלי ומראהו כמראה מלאך האלהים נורא מאד ולא שאלתיהו אי־מזה הוא ואת־שמו לא־הגיד לי׃

⁷ ויאמר לי הנך הרה וילדת בן ועתה אל־תשתי יין ושכר ואל־תאכלי כל־טמאה כי־נזיר אלהים יהיה הנער מן־הבטן עד־יום מותו׃ ף

⁸ ויעתר מנוח אל־יהוה ויאמר בי אדוני איש האלהים אשר שלחת יבוא־נא עוד אלינו ויורנו מה־נעשה לנער היולד׃

⁹ וישמע האלהים בקול מנוח ויבא מלאך האלהים עוד אל־האשה והיא יושבת בשדה ומנוח אישה אין עמה׃

¹⁰ ותמהר האשה ותרץ ותגד לאישה ותאמר אליו הנה נראה אלי האיש אשר־בא ביום אלי׃

¹¹ ויקם וילך מנוח אחרי אשתו ויבא אל־האיש ויאמר לו האתה האיש אשר־דברת אל־האשה ויאמר אני׃

¹² ויאמר מנוח עתה יבא דבריך מה־יהיה משפט־הנער ומעשהו׃

¹³ ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח מכל אשר־אמרתי אל־האשה תשמר׃

¹⁴ מכל אשר־יצא מגפן היין לא תאכל ויין ושכר אל־תשת וכל־טמאה אל־תאכל כל אשר־צויתיה תשמר׃

¹⁵ ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה נעצרה־נא אותך ונעשה לפניך גדי עזים׃

¹⁶ ויאמר מלאך יהוה אל־מנוח אם־תעצרני לא־אכל בלחמך ואם־תעשה עלה ליהוה תעלנה כי לא־ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃

¹⁷ ויאמר מנוח אל־מלאך יהוה מי שמך כי־יבא [כ= דבריך] [ק= דברך] וכבדנוך׃

¹⁸ ויאמר לו מלאך יהוה למה זה תשאל לשמי והוא־פלאי׃ ס

¹⁹ ויקח מנוח את־גדי העזים ואת־המנחה ויעל על־הצור ליהוה ומפלא לעשות ומנוח ואשתו ראים׃

²⁰ ויהי בעלות הלהב מעל המזבח השמימה ויעל מלאך־יהוה בלהב המזבח ומנוח ואשתו ראים ויפלו על־פניהם ארצה׃

²¹ ולא־יסף עוד מלאך יהוה להראה אל־מנוח ואל־אשתו אז ידע מנוח כי־מלאך יהוה הוא׃

²² ויאמר מנוח אל־אשתו מות נמות כי אלהים ראינו׃

²³ ותאמר לו אשתו לו חפץ יהוה להמיתנו לא־לקח מידנו עלה ומנחה ולא הראנו את־כל־אלה וכעת לא השמיענו כזאת׃

²⁴ ותלד האשה בן ותקרא את־שמו שמשון ויגדל הנער ויברכהו יהוה׃

²⁵ ותחל רוח יהוה לפעמו במחנה־דן בין צרעה ובין אשתאל׃ ף

¹ ויעמד שטן על־ישראל ויסת את־דויד למנות את־ישראל׃

² ויאמר דויד אל־יואב ואל־שרי העם לכו ספרו את־ישראל מבאר שבע ועד־דן והביאו אלי ואדעה את־מספרם׃

³ ויאמר יואב יוסף יהוה על־עמו כהם מאה פעמים הלא אדני המלך כלם לאדני לעבדים למה יבקש זאת אדני למה יהיה לאשמה לישראל׃

⁴ ודבר־המלך חזק על־יואב ויצא יואב ויתהלך בכל־ישראל ויבא ירושלם׃

⁵ ויתן יואב את־מספר מפקד־העם אל־דויד ויהי כל־ישראל אלף אלפים ומאה אלף איש שלף חרב ויהודה ארבע מאות ושבעים אלף איש שלף חרב׃

⁶ ולוי ובנימן לא פקד בתוכם כי־נתעב דבר־המלך את־יואב׃

⁷ וירע בעיני האלהים על־הדבר הזה ויך את־ישראל׃ ף

⁸ ויאמר דויד אל־האלהים חטאתי מאד אשר עשיתי את־הדבר הזה ועתה העבר־נא את־עוון עבדך כי נסכלתי מאד׃ ף

⁹ וידבר יהוה אל־גד חזה דויד לאמר׃

¹⁰ לך ודברת אל־דויד לאמר כה אמר יהוה שלוש אני נטה עליך בחר־לך אחת מהנה ואעשה־לך׃

¹¹ ויבא גד אל־דויד ויאמר לו כה־אמר יהוה קבל־לך׃

¹² אם־שלוש שנים רעב ואם־שלשה חדשים נספה מפני־צריך וחרב אויבך למשגת ואם־שלשת ימים חרב יהוה ודבר בארץ ומלאך יהוה משחית בכל־גבול ישראל ועתה ראה מה־אשיב את־שלחי דבר׃ ף

¹³ ויאמר דויד אל־גד צר־לי מאד אפלה־נא ביד־יהוה כי־רבים רחמיו מאד וביד־אדם אל־אפל׃

¹⁴ ויתן יהוה דבר בישראל ויפל מישראל שבעים אלף איש׃

¹⁵ וישלח האלהים מלאך לירושלם להשחיתה וכהשחית ראה יהוה וינחם על־הרעה ויאמר למלאך המשחית רב עתה הרף ידך ומלאך יהוה עמד עם־גרן ארןן היבוסי׃ ס

¹⁶ וישא דויד את־עיניו וירא את־מלאך יהוה עמד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בידו נטויה על־ירושלם ויפל דויד והזקנים מכסים בשקים על־פניהם׃

¹⁷ ויאמר דויד אל־האלהים הלא אני אמרתי למנות בעם ואני־הוא אשר־חטאתי והרע הרעותי ואלה הצאן מה עשו יהוה אלהי תהי נא ידך בי ובבית אבי ובעמך לא למגפה׃ ס

¹⁸ ומלאך יהוה אמר אל־גד לאמר לדויד כי יעלה דויד להקים מזבח ליהוה בגרן ארןן היבסי׃

¹⁹ ויעל דויד בדבר־גד אשר דבר בשם יהוה׃

²⁰ וישב ארןן וירא את־המלאך וארבעת בניו עמו מתחבאים וארןן דש חטים׃

²¹ ויבא דויד עד־ארןן ויבט ארןן וירא את־דויד ויצא מן־הגרן וישתחו לדויד אפים ארצה׃

²² ויאמר דויד אל־ארןן תנה־לי מקום הגרן ואבנה־בו מזבח ליהוה בכסף מלא תנהו לי ותעצר המגפה מעל העם׃

²³ ויאמר ארןן אל־דויד קח־לך ויעש אדני המלך הטוב בעיניו ראה נתתי הבקר לעלות והמורגים לעצים והחטים למנחה הכל נתתי׃

²⁴ ויאמר המלך דויד לארןן לא כי־קנה אקנה בכסף מלא כי לא־אשא אשר־לך ליהוה והעלות עולה חנם׃

²⁵ ויתן דויד לארןן במקום שקלי זהב משקל שש מאות׃

²⁶ ויבן שם דויד מזבח ליהוה ויעל עלות ושלמים ויקרא אל־יהוה ויענהו באש מן־השמים על מזבח העלה׃ ף

²⁷ ויאמר יהוה למלאך וישב חרבו אל־נדנה׃

²⁸ בעת ההיא בראות דויד כי־ענהו יהוה בגרן ארןן היבוסי ויזבח שם׃

²⁹ ומשכן יהוה אשר־עשה משה במדבר ומזבח העולה בעת ההיא בבמה בגבעון׃

³⁰ ולא־יכל דויד ללכת לפניו לדרש אלהים כי נבעת מפני חרב מלאך יהוה׃ ס