¹ אחר הדברים האלה היה דבר־יהוה אל־אברם במחזה לאמר אל־תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאד׃

² ויאמר אברם אדני יהוה מה־תתן־לי ואנכי הולך ערירי ובן־משק ביתי הוא דמשק אליעזר׃

³ ויאמר אברם הן לי לא נתתה זרע והנה בן־ביתי יורש אתי׃

⁴ והנה דבר־יהוה אליו לאמר לא יירשך זה כי־אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך׃

⁵ ויוצא אתו החוצה ויאמר הבט־נא השמימה וספר הכוכבים אם־תוכל לספר אתם ויאמר לו כה יהיה זרעך׃

⁶ והאמן ביהוה ויחשבה לו צדקה׃

⁷ ויאמר אליו אני יהוה אשר הוצאתיך מאור כשדים לתת לך את־הארץ הזאת לרשתה׃

⁸ ויאמר אדני יהוה במה אדע כי אירשנה׃

⁹ ויאמר אליו קחה לי עגלה משלשת ועז משלשת ואיל משלש ותר וגוזל׃

¹⁰ ויקח־לו את־כל־אלה ויבתר אתם בתוך ויתן איש־בתרו לקראת רעהו ואת־הצפר לא בתר׃

¹¹ וירד העיט על־הפגרים וישב אתם אברם׃

¹² ויהי השמש לבוא ותרדמה נפלה על־אברם והנה אימה חשכה גדלה נפלת עליו׃

¹³ ויאמר לאברם ידע תדע כי־גר יהיה זרעך בארץ לא להם ועבדום וענו אתם ארבע מאות שנה׃

¹⁴ וגם את־הגוי אשר יעבדו דן אנכי ואחרי־כן יצאו ברכש גדול׃

¹⁵ ואתה תבוא אל־אבתיך בשלום תקבר בשיבה טובה׃

¹⁶ ודור רביעי ישובו הנה כי לא־שלם עון האמרי עד־הנה׃

¹⁷ ויהי השמש באה ועלטה היה והנה תנור עשן ולפיד אש אשר עבר בין הגזרים האלה׃

¹⁸ ביום ההוא כרת יהוה את־אברם ברית לאמר לזרעך נתתי את־הארץ הזאת מנהר מצרים עד־הנהר הגדל נהר־פרת׃

¹⁹ את־הקיני ואת־הקנזי ואת הקדמני׃

²⁰ ואת־החתי ואת־הפרזי ואת־הרפאים׃

²¹ ואת־האמרי ואת־הכנעני ואת־הגרגשי ואת־היבוסי׃ ס

¹ וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

² קדש־לי כל־בכור פטר כל־רחם בבני ישראל באדם ובבהמה לי הוא׃

³ ויאמר משה אל־העם זכור את־היום הזה אשר יצאתם ממצרים מבית עבדים כי בחזק יד הוציא יהוה אתכם מזה ולא יאכל חמץ׃

⁴ היום אתם יצאים בחדש האביב׃

⁵ והיה כי־יביאך יהוה אל־ארץ הכנעני והחתי והאמרי והחוי והיבוסי אשר נשבע לאבתיך לתת לך ארץ זבת חלב ודבש ועבדת את־העבדה הזאת בחדש הזה׃

⁶ שבעת ימים תאכל מצת וביום השביעי חג ליהוה׃

⁷ מצות יאכל את שבעת הימים ולא־יראה לך חמץ ולא־יראה לך שאר בכל־גבלך׃

⁸ והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה יהוה לי בצאתי ממצרים׃

⁹ והיה לך לאות על־ידך ולזכרון בין עיניך למען תהיה תורת יהוה בפיך כי ביד חזקה הוצאך יהוה ממצרים׃

¹⁰ ושמרת את־החקה הזאת למועדה מימים ימימה׃ ס

¹¹ והיה כי־יבאך יהוה אל־ארץ הכנעני כאשר נשבע לך ולאבתיך ונתנה לך׃

¹² והעברת כל־פטר־רחם ליהוה וכל־פטר שגר בהמה אשר יהיה לך הזכרים ליהוה׃

¹³ וכל־פטר חמר תפדה בשה ואם־לא תפדה וערפתו וכל בכור אדם בבניך תפדה׃

¹⁴ והיה כי־ישאלך בנך מחר לאמר מה־זאת ואמרת אליו בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים מבית עבדים׃

¹⁵ ויהי כי־הקשה פרעה לשלחנו ויהרג יהוה כל־בכור בארץ מצרים מבכר אדם ועד־בכור בהמה על־כן אני זבח ליהוה כל־פטר רחם הזכרים וכל־בכור בני אפדה׃

¹⁶ והיה לאות על־ידכה ולטוטפת בין עיניך כי בחזק יד הוציאנו יהוה ממצרים׃ ס

¹⁷ ויהי בשלח פרעה את־העם ולא־נחם אלהים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלהים פן־ינחם העם בראתם מלחמה ושבו מצרימה׃

¹⁸ ויסב אלהים את־העם דרך המדבר ים־סוף וחמשים עלו בני־ישראל מארץ מצרים׃

¹⁹ ויקח משה את־עצמות יוסף עמו כי השבע השביע את־בני ישראל לאמר פקד יפקד אלהים אתכם והעליתם את־עצמתי מזה אתכם׃

²⁰ ויסעו מסכת ויחנו באתם בקצה המדבר׃

²¹ ויהוה הלך לפניהם יוםם בעמוד עןן לנחתם הדרך ולילה בעמוד אש להאיר להם ללכת יוםם ולילה׃

²² לא־ימיש עמוד העןן יוםם ועמוד האש לילה לפני העם׃ ף