¹ וישמע הכנעני מלך־ערד ישב הנגב כי בא ישראל דרך האתרים וילחם בישראל וישב ממנו שבי׃

² וידר ישראל נדר ליהוה ויאמר אם־נתן תתן את־העם הזה בידי והחרמתי את־עריהם׃

³ וישמע יהוה בקול ישראל ויתן את־הכנעני ויחרם אתהם ואת־עריהם ויקרא שם־המקום חרמה׃ ף

⁴ ויסעו מהר ההר דרך ים־סוף לסבב את־ארץ אדום ותקצר נפש־העם בדרך׃

⁵ וידבר העם באלהים ובמשה למה העליתנו ממצרים למות במדבר כי אין לחם ואין מים ונפשנו קצה בלחם הקלקל׃

⁶ וישלח יהוה בעם את הנחשים השרפים וינשכו את־העם וימת עם־רב מישראל׃

⁷ ויבא העם אל־משה ויאמרו חטאנו כי־דברנו ביהוה ובך התפלל אל־יהוה ויסר מעלינו את־הנחש ויתפלל משה בעד העם׃

⁸ ויאמר יהוה אל־משה עשה לך שרף ושים אתו על־נס והיה כל־הנשוך וראה אתו וחי׃

⁹ ויעש משה נחש נחשת וישמהו על־הנס והיה אם־נשך הנחש את־איש והביט אל־נחש הנחשת וחי׃

¹⁰ ויסעו בני ישראל ויחנו באבת׃

¹¹ ויסעו מאבת ויחנו בעיי העברים במדבר אשר על־פני מואב ממזרח השמש׃

¹² משם נסעו ויחנו בנחל זרד׃

¹³ משם נסעו ויחנו מעבר ארנון אשר במדבר היצא מגבול האמרי כי ארנון גבול מואב בין מואב ובין האמרי׃

¹⁴ על־כן יאמר בספר מלחמת יהוה את־והב בסופה ואת־הנחלים ארנון׃

¹⁵ ואשד הנחלים אשר נטה לשבת ער ונשען לגבול מואב׃

¹⁶ ומשם בארה הוא הבאר אשר אמר יהוה למשה אסף את־העם ואתנה להם מים׃ ס

¹⁷ אז ישיר ישראל את־השירה הזאת עלי באר ענו־לה׃

¹⁸ באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם וממדבר מתנה׃

¹⁹ וממתנה נחליאל ומנחליאל במות׃

²⁰ ומבמות הגיא אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על־פני הישימן׃ ף

²¹ וישלח ישראל מלאכים אל־סיחן מלך־האמרי לאמר׃

²² אעברה בארצך לא נטה בשדה ובכרם לא נשתה מי באר בדרך המלך נלך עד אשר־נעבר גבלך׃

²³ ולא־נתן סיחן את־ישראל עבר בגבלו ויאסף סיחן את־כל־עמו ויצא לקראת ישראל המדברה ויבא יהצה וילחם בישראל׃

²⁴ ויכהו ישראל לפי־חרב ויירש את־ארצו מארןן עד־יבק עד־בני עמון כי עז גבול בני עמון׃

²⁵ ויקח ישראל את כל־הערים האלה וישב ישראל בכל־ערי האמרי בחשבון ובכל־בנתיה׃

²⁶ כי חשבון עיר סיחן מלך האמרי הוא והוא נלחם במלך מואב הראשון ויקח את־כל־ארצו מידו עד־ארןן׃

²⁷ על־כן יאמרו המשלים באו חשבון תבנה ותכוןן עיר סיחון׃

²⁸ כי־אש יצאה מחשבון להבה מקרית סיחן אכלה ער מואב בעלי במות ארןן׃

²⁹ אוי־לך מואב אבדת עם־כמוש נתן בניו פליטם ובנתיו בשבית למלך אמרי סיחון׃

³⁰ ונירם אבד חשבון עד־דיבון ונשים עד־נפח אשר עד־מידבא׃

³¹ וישב ישראל בארץ האמרי׃

³² וישלח משה לרגל את־יעזר וילכדו בנתיה [כ= ויירש] [ק= ויורש] את־האמרי אשר־שם׃

³³ ויפנו ויעלו דרך הבשן ויצא עוג מלך־הבשן לקראתם הוא וכל־עמו למלחמה אדרעי׃

³⁴ ויאמר יהוה אל־משה אל־תירא אתו כי בידך נתתי אתו ואת־כל־עמו ואת־ארצו ועשית לו כאשר עשית לסיחן מלך האמרי אשר יושב בחשבון׃

³⁵ ויכו אתו ואת־בניו ואת־כל־עמו עד־בלתי השאיר־לו שריד ויירשו את־ארצו׃

¹ כי יביאך יהוה אלהיך אל־הארץ אשר־אתה בא־שמה לרשתה ונשל גוים־רבים מפניך החתי והגרגשי והאמרי והכנעני והפרזי והחוי והיבוסי שבעה גוים רבים ועצומים ממך׃

² ונתנם יהוה אלהיך לפניך והכיתם החרם תחרים אתם לא־תכרת להם ברית ולא תחנם׃

³ ולא תתחתן בם בתך לא־תתן לבנו ובתו לא־תקח לבנך׃

⁴ כי־יסיר את־בנך מאחרי ועבדו אלהים אחרים וחרה אף־יהוה בכם והשמידך מהר׃

⁵ כי־אם־כה תעשו להם מזבחתיהם תתצו ומצבתם תשברו ואשירהם תגדעון ופסיליהם תשרפון באש׃

⁶ כי עם קדוש אתה ליהוה אלהיך בך בחר יהוה אלהיך להיות לו לעם סגלה מכל העמים אשר על־פני האדמה׃ ס

⁷ לא מרבכם מכל־העמים חשק יהוה בכם ויבחר בכם כי־אתם המעט מכל־העמים׃

⁸ כי מאהבת יהוה אתכם ומשמרו את־השבעה אשר נשבע לאבתיכם הוציא יהוה אתכם ביד חזקה ויפדך מבית עבדים מיד פרעה מלך־מצרים׃

⁹ וידעת כי־יהוה אלהיך הוא האלהים האל הנאמן שמר הברית והחסד לאהביו ולשמרי [כ= מצותו] [ק= מצותיו] לאלף דור׃

¹⁰ ומשלם לשנאיו אל־פניו להאבידו לא יאחר לשנאו אל־פניו ישלם־לו׃

¹¹ ושמרת את־המצוה ואת־החקים ואת־המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם׃ ף

¹² והיה עקב תשמעון את המשפטים האלה ושמרתם ועשיתם אתם ושמר יהוה אלהיך לך את־הברית ואת־החסד אשר נשבע לאבתיך׃

¹³ ואהבך וברךך והרבך וברך פרי־בטנך ופרי־אדמתך דגנך ותירשך ויצהרך שגר־אלפיך ועשתרת צאנך על האדמה אשר־נשבע לאבתיך לתת לך׃

¹⁴ ברוך תהיה מכל־העמים לא־יהיה בך עקר ועקרה ובבהמתך׃

¹⁵ והסיר יהוה ממך כל־חלי וכל־מדוי מצרים הרעים אשר ידעת לא ישיםם בך ונתנם בכל־שנאיך׃

¹⁶ ואכלת את־כל־העמים אשר יהוה אלהיך נתן לך לא־תחס עינך עליהם ולא תעבד את־אלהיהם כי־מוקש הוא לך׃ ס

¹⁷ כי תאמר בלבבך רבים הגוים האלה ממני איכה אוכל להורישם׃

¹⁸ לא תירא מהם זכר תזכר את אשר־עשה יהוה אלהיך לפרעה ולכל־מצרים׃

¹⁹ המסת הגדלת אשר־ראו עיניך והאתת והמפתים והיד החזקה והזרע הנטויה אשר הוצאך יהוה אלהיך כן־יעשה יהוה אלהיך לכל־העמים אשר־אתה ירא מפניהם׃

²⁰ וגם את־הצרעה ישלח יהוה אלהיך בם עד־אבד הנשארים והנסתרים מפניך׃

²¹ לא תערץ מפניהם כי־יהוה אלהיך בקרבך אל גדול ונורא׃

²² ונשל יהוה אלהיך את־הגוים האל מפניך מעט מעט לא תוכל כלתם מהר פן־תרבה עליך חית השדה׃

²³ ונתנם יהוה אלהיך לפניך והםם מהומה גדלה עד השמדם׃

²⁴ ונתן מלכיהם בידך והאבדת את־שםם מתחת השמים לא־יתיצב איש בפניך עד השמדך אתם׃

²⁵ פסילי אלהיהם תשרפון באש לא־תחמד כסף וזהב עליהם ולקחת לך פן תוקש בו כי תועבת יהוה אלהיך הוא׃

²⁶ ולא־תביא תועבה אל־ביתך והיית חרם כמהו שקץ תשקצנו ותעב תתעבנו כי־חרם הוא׃ ף