¹ גפן בוקק ישראל פרי ישוה־לו כרב לפריו הרבה למזבחות כטוב לארצו היטיבו מצבות׃

² חלק לבם עתה יאשמו הוא יערף מזבחותם ישדד מצבותם׃

³ כי עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את־יהוה* והמלך מה־יעשה־לנו׃

⁴ דברו דברים אלות שוא כרת ברית ופרח כראש משפט על תלמי שדי׃

⁵ לעגלות בית און יגורו שכן שמרון כי־אבל עליו עמו וכמריו עליו יגילו על־כבודו כי־גלה ממנו׃

⁶ גם־אותו לאשור יובל מנחה למלך ירב בשנה אפרים יקח ויבוש ישראל מעצתו׃

⁷ נדמה שמרון מלכה כקצף על־פני־מים׃

⁸ ונשמדו במות און חטאת ישראל קוץ ודרדר יעלה על־מזבחותם ואמרו להרים כסונו ולגבעות נפלו עלינו׃ ס

⁹ מימי הגבעה חטאת ישראל שם עמדו לא־תשיגם בגבעה מלחמה על־בני עלוה׃

¹⁰ באותי ואסרם ואספו עליהם עמים באסרם לשתי [כ= עינתם] [ק= עונתם]׃

¹¹ ואפרים עגלה מלמדה אהבתי לדוש ואני עברתי על־טוב צוארה ארכיב אפרים יחרוש יהודה ישדד־לו יעקב׃

¹² זרעו לכם לצדקה קצרו לפי־חסד נירו לכם ניר ועת לדרוש את־יהוה עד־יבוא וירה צדק לכם׃

¹³ חרשתם־רשע עולתה קצרתם אכלתם פרי־כחש כי־בטחת בדרךך ברב גבוריך׃

¹⁴ וקאם שאון בעמך וכל־מבצריך יושד כשד שלמן בית ארבאל ביום מלחמה אם על־בנים רטשה׃

¹⁵ ככה עשה לכם בית־אל מפני רעת רעתכם בשחר נדמה נדמה מלך ישראל׃