¹ ויהי כל־הארץ שפה אחת ודברים אחדים׃

² ויהי בנסעם מקדם וימצאו בקעה בארץ שנער וישבו שם׃

³ ויאמרו איש אל־רעהו הבה נלבנה לבנים ונשרפה לשרפה ותהי להם הלבנה לאבן והחמר היה להם לחמר׃

⁴ ויאמרו הבה נבנה־לנו עיר ומגדל וראשו בשמים ונעשה־לנו שם פן־נפוץ על־פני כל־הארץ׃

⁵ וירד יהוה לראת את־העיר ואת־המגדל אשר בנו בני האדם׃

⁶ ויאמר יהוה הן עם אחד ושפה אחת לכלם וזה החלם לעשות ועתה לא־יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות׃

⁷ הבה נרדה ונבלה שם שפתם אשר לא ישמעו איש שפת רעהו׃

⁸ ויפץ יהוה אתם משם על־פני כל־הארץ ויחדלו לבנת העיר׃

⁹ על־כן קרא שמה בבל כי־שם בלל יהוה שפת כל־הארץ ומשם הפיצם יהוה על־פני כל־הארץ׃ ף

¹⁰ אלה תולדת שם שם בן־מאת שנה ויולד את־ארפכשד שנתים אחר המבול׃

¹¹ ויחי־שם אחרי הולידו את־ארפכשד חמש מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹² וארפכשד חי חמש ושלשים שנה ויולד את־שלח׃

¹³ ויחי ארפכשד אחרי הולידו את־שלח שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁴ ושלח חי שלשים שנה ויולד את־עבר׃

¹⁵ ויחי־שלח אחרי הולידו את־עבר שלש שנים וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁶ ויחי־עבר ארבע ושלשים שנה ויולד את־פלג׃

¹⁷ ויחי־עבר אחרי הולידו את־פלג שלשים שנה וארבע מאות שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

¹⁸ ויחי־פלג שלשים שנה ויולד את־רעו׃

¹⁹ ויחי־פלג אחרי הולידו את־רעו תשע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁰ ויחי רעו שתים ושלשים שנה ויולד את־שרוג׃

²¹ ויחי רעו אחרי הולידו את־שרוג שבע שנים ומאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²² ויחי שרוג שלשים שנה ויולד את־נחור׃

²³ ויחי שרוג אחרי הולידו את־נחור מאתים שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁴ ויחי נחור תשע ועשרים שנה ויולד את־תרח׃

²⁵ ויחי נחור אחרי הולידו את־תרח תשע־עשרה שנה ומאת שנה ויולד בנים ובנות׃ ס

²⁶ ויחי־תרח שבעים שנה ויולד את־אברם את־נחור ואת־הרן׃

²⁷ ואלה תולדת תרח תרח הוליד את־אברם את־נחור ואת־הרן והרן הוליד את־לוט׃

²⁸ וימת הרן על־פני תרח אביו בארץ מולדתו באור כשדים׃

²⁹ ויקח אברם ונחור להם נשים שם אשת־אברם שרי ושם אשת־נחור מלכה בת־הרן אבי־מלכה ואבי יסכה׃

³⁰ ותהי שרי עקרה אין לה ולד׃

³¹ ויקח תרח את־אברם בנו ואת־לוט בן־הרן בן־בנו ואת שרי כלתו אשת אברם בנו ויצאו אתם מאור כשדים ללכת ארצה כנען ויבאו עד־חרן וישבו שם׃

³² ויהיו ימי־תרח חמש שנים ומאתים שנה וימת תרח בחרן׃ ס

¹ וביום מלאת שבעת השבעות ויתאספו כלם לב אחד׃

² ויהי פתאם קול רעש מן השמים כקול רוח סערה וימלא את כל הבית אשר ישבו בו׃

³ ותראינה אליהם לשנות נחלקות ומראיהן כאש ותנוחינה אחת אחת על כל אחד מהם׃

⁴ וימלאו כלם רוח הקדש ויחלו לדבר בלשנות אחרות כאשר נתנם הרוח להטיף׃

⁵ ובירושלים שכנו יהודים אנשי חסד מכל גוי וגוי אשר תחת השמים׃

⁶ ויהי בהיות קול הרעש ההוא ויקבצו עם רב ויהיו נבכים כי איש איש שמע אתם מדברים בשפת עמו׃

⁷ וישתוממו ויתמהו ויאמרו איש אל רעהו הנה כל אלה המדברים הלא גלילים המה׃

⁸ ואיך אנחנו שמעים אתם איש כשפת ארץ מולדתנו׃

⁹ פרתיים ומדים ועילמים וישבי ארם נהרים יהודה וקפודקיה פנטוס ואסיא׃

¹⁰ פרוגיא ופמפוליא מצרים וחבל לוב אשר על יד קוריני והבאים מרומי גם יהודים גם גרים׃

¹¹ כרתים וערבים הנה אנחנו שמעים אתם מספרים בלשנותינו גדלות האלהים׃

¹² וישתוממו כלם ויבהלו ויאמרו איש אל אחיו מה תהיה זאת׃

¹³ ואחרים לעגו ויאמרו כי מלאי עסיס המה׃

¹⁴ אז יעמד פטרוס ועשתי העשר עמו וישא את קולו וידבר אליהם אנשי יהודה וישבי ירושלים כלכם זאת תודע לכם והאזינו אל דברי׃

¹⁵ כי אלה לא שכורים המה כאשר חשבתם כי שעה שלישית ביום עתה׃

¹⁶ אבל זה הוא האמור על ידי יואל הנביא׃

¹⁷ והיה באחרית הימים נאם אלהים אשפך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנתיכם ובחוריכם חזינות יראו וזקניכם חלמות יחלמון׃

¹⁸ וגם על עבדי ועל שפחותי בימים ההמה אשפך את רוחי ונבאו׃

¹⁹ ונתתי מופתים בשמים ממעל ואתות בארץ מתחת דם ואש ותימרות עשן׃

²⁰ השמש יהפך לחשך והירח לדם לפני בוא יום יהוה הגדול והנורא׃

²¹ והיה כל אשר יקרא בשם יהוה ימלט׃

²² אנשי ישראל שמעו הדברים האלה ישוע הנצרי האיש אשר נאמן לכם מאת האלהים בגבורות ובמופתים ובאתות אשר האלהים עשה על ידו בתוככם כאשר ידעתם גם אתם׃

²³ אתו הנמסר על פי עצת האלהים הנחרצה וידיעתו מקום לקחתם ובידי רשעים הוקעתם והרגתם אתו׃

²⁴ והאלהים הקימו מן המתים בהתיר את חבלי המות באשר נמנע מן המות לעצר אתו׃

²⁵ כי דוד אמר עליו שויתי יהוה לנגדי תמיד כי מימיני בל אמוט׃

²⁶ לכן שמח לבי ויגל כבודי אף בשרי ישכן לבטח׃

²⁷ כי לא תעזב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת׃

²⁸ תודיעני ארחות חיים שבע שמחות את פניך׃

²⁹ אנשים אחים הניחו לי ואדברה באזני כלכם על דוד אבינו אשר גם מת גם נקבר וקבורתו אתנו היא עד היום הזה׃

³⁰ והוא בהיותו נביא ומדעתו את השבועה אשר נשבע לו האלהים להקים את המשיח כפי הבשר מפרי חלציו להושיבו על כסאו׃

³¹ לכן בחזותו מראש דבר על תקומת המשיח כי לא נעזבה נפשו לשאול וגם בשרו לא ראה שחת׃

³² את ישוע זה הקים אלהים מן המתים ואנחנו כלנו עדיו׃

³³ ועתה אחרי הנשאו בימין האלהים לקח מאת האב את הבטחת רוח הקדש וישפך את אשר אתם ראים ושמעים׃

³⁴ כי דוד לא עלה השמימה והנה הוא אמר נאם יהוה לאדני שב לימיני׃

³⁵ עד אשית איביך הדם לרגליך׃

³⁶ לכן ידע נא בית ישראל כלו כי לאדון ולמשיח שמו האלהים את ישוע זה אשר צלבתם׃

³⁷ ויהי כשמעם התעצבו אל לבם ויאמרו אל פטרוס ואל שאר השליחים אנשים אחים מה עלינו לעשות׃

³⁸ ויאמר פטרוס אליהם שובו מדרכיכם והטבלו כל איש מכם על שם ישוע המשיח לסליחת חטאיכם וקבלתם את מתנת רוח הקדש׃

³⁹ כי לכם ההבטחה ולבניכם ולכל הרחוקים לכל אשר קרא יהוה אלהינו׃

⁴⁰ ויעד עוד בהם באמרים אחרים הרבה ויזהר אתם לאמר המלטו נא מדור תהפכות הזה׃

⁴¹ ויקבלו את דברו בשמחה ויטבלו וביום ההוא נוספו כשלשת אלפי נפש׃

⁴² ויהיו שקדים על תורת השליחים ועל ההתחברות ועל בציעת הלחם ועל התפלה׃

⁴³ ותפל אימה על כל נפש ומופתים רבים ואתות נעשו על ידי השליחים בירושלים׃

⁴⁴ וכל המאמינים התאחדו יחד ויהי להם הכל בשתפות׃

⁴⁵ ואת אחזתם ואת רכושם מכרו ויחלקו אתם לכלם לאיש איש די מחסורו׃

⁴⁶ ויום יום היו שקדים במקדש לב אחד ויבצעו את הלחם בבית בבית׃

⁴⁷ ויאכלו מזונם בגילה ובתם לבב וישבחו את האלהים וימצאו חן בעיני כל העם והאדון הוסיף יום יום על העדה את הנושעים׃