Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

VaYikra 25

Studie

   

1 וידבר יהוה אל משה בהר סיני לאמר׃

2 דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תבאו אל הארץ אשר אני נתן לכם ושבתה הארץ שבת ליהוה׃

3 שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתה׃

4 ובשנה השביעת שבת שבתון יהיה לארץ שבת ליהוה שדך לא תזרע וכרמך לא תזמר׃

5 את ספיח קצירך לא תקצור ואת ענבי נזירך לא תבצר שנת שבתון יהיה לארץ׃

6 והיתה שבת הארץ לכם לאכלה לך ולעבדך ולאמתך ולשכירך ולתושבך הגרים עמך׃

7 ולבהמתך ולחיה אשר בארצך תהיה כל תבואתה לאכל׃

8 וספרת לך שבע שבתת שנים שבע שנים שבע פעמים והיו לך ימי שבע שבתת השנים תשע וארבעים שנה׃

9 והעברת שופר תרועה בחדש השבעי בעשור לחדש ביום הכפרים תעבירו שופר בכל ארצכם׃

10 וקדשתם את שנת החמשים שנה וקראתם דרור בארץ לכל ישביה יובל הוא תהיה לכם ושבתם איש אל אחזתו ואיש אל משפחתו תשבו׃

11 יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם לא תזרעו ולא תקצרו את ספיחיה ולא תבצרו את נזריה׃

12 כי יובל הוא קדש תהיה לכם מן השדה תאכלו את תבואתה׃

13 בשנת היובל הזאת תשבו איש אל אחזתו׃

14 וכי תמכרו ממכר לעמיתך או קנה מיד עמיתך אל תונו איש את אחיו׃

15 במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך׃

16 לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו כי מספר תבואת הוא מכר לך׃

17 ולא תונו איש את עמיתו ויראת מאלהיך כי אני יהוה אלהיכם׃

18 ועשיתם את חקתי ואת משפטי תשמרו ועשיתם אתם וישבתם על הארץ לבטח׃

19 ונתנה הארץ פריה ואכלתם לשבע וישבתם לבטח עליה׃

20 וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעת הן לא נזרע ולא נאסף את תבואתנו׃

21 וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים׃

22 וזרעתם את השנה השמינת ואכלתם מן התבואה ישן עד השנה התשיעת עד בוא תבואתה תאכלו ישן׃

23 והארץ לא תמכר לצמתת כי לי הארץ כי גרים ותושבים אתם עמדי׃

24 ובכל ארץ אחזתכם גאלה תתנו לארץ׃

25 כי ימוך אחיך ומכר מאחזתו ובא גאלו הקרב אליו וגאל את ממכר אחיו׃

26 ואיש כי לא יהיה לו גאל והשיגה ידו ומצא כדי גאלתו׃

27 וחשב את שני ממכרו והשיב את העדף לאיש אשר מכר לו ושב לאחזתו׃

28 ואם לא מצאה ידו די השיב לו והיה ממכרו ביד הקנה אתו עד שנת היובל ויצא ביבל ושב לאחזתו׃

29 ואיש כי ימכר בית מושב עיר חומה והיתה גאלתו עד תם שנת ממכרו ימים תהיה גאלתו׃

30 ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה וקם הבית אשר בעיר אשר לא חמה לצמיתת לקנה אתו לדרתיו לא יצא ביבל׃

31 ובתי החצרים אשר אין להם חמה סביב על שדה הארץ יחשב גאלה תהיה לו וביבל יצא׃

32 וערי הלוים בתי ערי אחזתם גאלת עולם תהיה ללוים׃

33 ואשר יגאל מן הלוים ויצא ממכר בית ועיר אחזתו ביבל כי בתי ערי הלוים הוא אחזתם בתוך בני ישראל׃

34 ושדה מגרש עריהם לא ימכר כי אחזת עולם הוא להם׃

35 וכי ימוך אחיך ומטה ידו עמך והחזקת בו גר ותושב וחי עמך׃

36 אל תקח מאתו נשך ותרבית ויראת מאלהיך וחי אחיך עמך׃

37 את כספך לא תתן לו בנשך ובמרבית לא תתן אכלך׃

38 אני יהוה אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים׃

39 וכי ימוך אחיך עמך ונמכר לך לא תעבד בו עבדת עבד׃

40 כשכיר כתושב יהיה עמך עד שנת היבל יעבד עמך׃

41 ויצא מעמך הוא ובניו עמו ושב אל משפחתו ואל אחזת אבתיו ישוב׃

42 כי עבדי הם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לא ימכרו ממכרת עבד׃

43 לא תרדה בו בפרך ויראת מאלהיך׃

44 ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים אשר סביבתיכם מהם תקנו עבד ואמה׃

45 וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם והיו לכם לאחזה׃

46 והתנחלתם אתם לבניכם אחריכם לרשת אחזה לעלם בהם תעבדו ובאחיכם בני ישראל איש באחיו לא תרדה בו בפרך׃

47 וכי תשיג יד גר ותושב עמך ומך אחיך עמו ונמכר לגר תושב עמך או לעקר משפחת גר׃

48 אחרי נמכר גאלה תהיה לו אחד מאחיו יגאלנו׃

49 או דדו או בן דדו יגאלנו או משאר בשרו ממשפחתו יגאלנו או השיגה ידו ונגאל׃

50 וחשב עם קנהו משנת המכרו לו עד שנת היבל והיה כסף ממכרו במספר שנים כימי שכיר יהיה עמו׃

51 אם עוד רבות בשנים לפיהן ישיב גאלתו מכסף מקנתו׃

52 ואם מעט נשאר בשנים עד שנת היבל וחשב לו כפי שניו ישיב את גאלתו׃

53 כשכיר שנה בשנה יהיה עמו לא ירדנו בפרך לעיניך׃

54 ואם לא יגאל באלה ויצא בשנת היבל הוא ובניו עמו׃

55 כי לי בני ישראל עבדים עבדי הם אשר הוצאתי אותם מארץ מצרים אני יהוה אלהיכם׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Explained # 389

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 1232  
  

389. Verses 9-11. And when he had opened the fifth seal, I saw under the altar the souls of them that were slain for the Word of God, and for the testimony which they held. And they cried with a great voice, saying, How long, O Lord, who art holy and true, dost thou not judge and avenge our blood on them that dwell on the earth? And white robes were given unto every one; and it was said unto them, that they should rest yet a little time until both their fellow-servants and their brethren, that should be killed, as they were, should be fulfilled.

"And when he had opened the fifth seal," signifies prediction still further; "I saw under the altar," signifies those who were reserved under heaven; "the souls of them that were slain for the Word of God, and for the testimony which they held," signifies those who were rejected and concealed on account of the Divine truth and confession of the Lord.

"And they cried with a great voice," signifies the grief of their minds saying, How long, O Lord, who art holy and true, dost thou not judge and avenge our blood on them that dwell on the earth," signifies sighings to the Lord, who is justice, concerning the judgment and removal of those who persecute and infest them who acknowledge the Lord, and are in the life of charity.

"And white robes were given unto every one," signifies Divine truth from the Lord with them, and protection. "And it was said unto them that they should rest yet a little time," signifies some further duration in that state; "until both their fellow-servants and their brethren, that should be killed as they were, should be fulfilled," signifies, until all things were consummated.

  
/ 1232  
  

Translation by Isaiah Tansley. Many thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 1864

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

1864. That 'on that day Jehovah made a covenant with Abram' means the joining together of the Lord's Interior Man and His Internal Man is clear from the meaning of 'a covenant' as a joining together, dealt with already in 665, 666, 1023, 1038. Here, because in the internal sense the Lord is the subject, it means an interior conjunction. For the Lord advanced more and more towards conjunction and union with Jehovah His Father, till at length He became one, that is, the Human Essence itself also became Jehovah, who was the Lord's Internal itself. These things were represented by 'the covenant which Jehovah made with Abram'. Anyone may see that Jehovah never makes a covenant with man, for such would be contrary to the Divine. What is man but something base and filthy, which of itself thinks and does nothing but evil? All the good that he does comes from Jehovah. From this it becomes clear that this covenant, like every other covenant made with Abram's descendants, was nothing else than a representative of the Divine and of the heavenly things of the kingdom of God. This particular covenant made with Abram was a representative of the joining together of the Lord's Human Essence and His Divine Essence, that is, Jehovah. That it was a representative of the joining together of the Lord's Interior Man and His Internal Man, that is, Jehovah, is clear from what has gone before - that the Lord joined and united Himself more and more through the conflicts brought about by temptations and through victories. What the Interior Man was has been stated already, namely that which was between the Internal and the External.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org