¹ הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשלח אליו המלך צדקיהו את פשחור בן מלכיה ואת צפניה בן מעשיה הכהן לאמר׃

² דרש נא בעדנו את יהוה כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו אולי יעשה יהוה אותנו ככל נפלאתיו ויעלה מעלינו׃

³ ויאמר ירמיהו אליהם כה תאמרן אל צדקיהו׃

⁴ כה אמר יהוה אלהי ישראל הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה ואספתי אותם אל תוך העיר הזאת׃

⁵ ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול׃

⁶ והכיתי את יושבי העיר הזאת ואת האדם ואת הבהמה בדבר גדול ימתו׃

⁷ ואחרי כן נאם יהוה אתן את צדקיהו מלך יהודה ואת עבדיו ואת העם ואת הנשארים בעיר הזאת מן הדבר מן החרב ומן הרעב ביד נבוכדראצר מלך בבל וביד איביהם וביד מבקשי נפשם והכם לפי חרב לא יחוס עליהם ולא יחמל ולא ירחם׃

⁸ ואל העם הזה תאמר כה אמר יהוה הנני נתן לפניכם את דרך החיים ואת דרך המות׃

⁹ הישב בעיר הזאת ימות בחרב וברעב ובדבר והיוצא ונפל על הכשדים הצרים עליכם יחיה והיתה לו נפשו לשלל׃

¹⁰ כי שמתי פני בעיר הזאת לרעה ולא לטובה נאם יהוה ביד מלך בבל תנתן ושרפה באש׃

¹¹ ולבית מלך יהודה שמעו דבר יהוה׃

¹² בית דוד כה אמר יהוה דינו לבקר משפט והצילו גזול מיד עושק פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליהם׃

¹³ הנני אליך ישבת העמק צור המישר נאם יהוה האמרים מי יחת עלינו ומי יבוא במעונותינו׃

¹⁴ ופקדתי עליכם כפרי מעלליכם נאם יהוה והצתי אש ביערה ואכלה כל סביביה׃

¹ דברי למואל מלך משא אשר יסרתו אמו׃

² מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי׃

³ אל תתן לנשים חילך ודרכיך למחות מלכין׃

⁴ אל למלכים למואל אל למלכים שתו יין ולרוזנים או שכר׃

⁵ פן ישתה וישכח מחקק וישנה דין כל בני עני׃

⁶ תנו שכר לאובד ויין למרי נפש׃

⁷ ישתה וישכח רישו ועמלו לא יזכר עוד׃

⁸ פתח פיך לאלם אל דין כל בני חלוף׃

⁹ פתח פיך שפט צדק ודין עני ואביון׃

¹⁰ אשת חיל מי ימצא ורחק מפנינים מכרה׃

¹¹ בטח בה לב בעלה ושלל לא יחסר׃

¹² גמלתהו טוב ולא רע כל ימי חייה׃

¹³ דרשה צמר ופשתים ותעש בחפץ כפיה׃

¹⁴ היתה כאניות סוחר ממרחק תביא לחמה׃

¹⁵ ותקם בעוד לילה ותתן טרף לביתה וחק לנערתיה׃

¹⁶ זממה שדה ותקחהו מפרי כפיה נטע כרם׃

¹⁷ חגרה בעוז מתניה ותאמץ זרעותיה׃

¹⁸ טעמה כי טוב סחרה לא יכבה בליל נרה׃

¹⁹ ידיה שלחה בכישור וכפיה תמכו פלך׃

²⁰ כפה פרשה לעני וידיה שלחה לאביון׃

²¹ לא תירא לביתה משלג כי כל ביתה לבש שנים׃

²² מרבדים עשתה לה שש וארגמן לבושה׃

²³ נודע בשערים בעלה בשבתו עם זקני ארץ׃

²⁴ סדין עשתה ותמכר וחגור נתנה לכנעני׃

²⁵ עז והדר לבושה ותשחק ליום אחרון׃

²⁶ פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה׃

²⁷ צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל׃

²⁸ קמו בניה ויאשרוה בעלה ויהללה׃

²⁹ רבות בנות עשו חיל ואת עלית על כלנה׃

³⁰ שקר החן והבל היפי אשה יראת יהוה היא תתהלל׃

³¹ תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה׃