Bible

 

Bereshit 41

Studie

   

1 ויהי מקץ שנתים ימים ופרעה חלם והנה עמד על היאר׃

2 והנה מן היאר עלת שבע פרות יפות מראה ובריאת בשר ותרעינה באחו׃

3 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן מן היאר רעות מראה ודקות בשר ותעמדנה אצל הפרות על שפת היאר׃

4 ותאכלנה הפרות רעות המראה ודקת הבשר את שבע הפרות יפת המראה והבריאת וייקץ פרעה׃

5 ויישן ויחלם שנית והנה שבע שבלים עלות בקנה אחד בריאות וטבות׃

6 והנה שבע שבלים דקות ושדופת קדים צמחות אחריהן׃

7 ותבלענה השבלים הדקות את שבע השבלים הבריאות והמלאות וייקץ פרעה והנה חלום׃

8 ויהי בבקר ותפעם רוחו וישלח ויקרא את כל חרטמי מצרים ואת כל חכמיה ויספר פרעה להם את חלמו ואין פותר אותם לפרעה׃

9 וידבר שר המשקים את פרעה לאמר את חטאי אני מזכיר היום׃

10 פרעה קצף על עבדיו ויתן אתי במשמר בית שר הטבחים אתי ואת שר האפים׃

11 ונחלמה חלום בלילה אחד אני והוא איש כפתרון חלמו חלמנו׃

12 ושם אתנו נער עברי עבד לשר הטבחים ונספר לו ויפתר לנו את חלמתינו איש כחלמו פתר׃

13 ויהי כאשר פתר לנו כן היה אתי השיב על כני ואתו תלה׃

14 וישלח פרעה ויקרא את יוסף ויריצהו מן הבור ויגלח ויחלף שמלתיו ויבא אל פרעה׃

15 ויאמר פרעה אל יוסף חלום חלמתי ופתר אין אתו ואני שמעתי עליך לאמר תשמע חלום לפתר אתו׃

16 ויען יוסף את פרעה לאמר בלעדי אלהים יענה את שלום פרעה׃

17 וידבר פרעה אל יוסף בחלמי הנני עמד על שפת היאר׃

18 והנה מן היאר עלת שבע פרות בריאות בשר ויפת תאר ותרעינה באחו׃

19 והנה שבע פרות אחרות עלות אחריהן דלות ורעות תאר מאד ורקות בשר לא ראיתי כהנה בכל ארץ מצרים לרע׃

20 ותאכלנה הפרות הרקות והרעות את שבע הפרות הראשנות הבריאת׃

21 ותבאנה אל קרבנה ולא נודע כי באו אל קרבנה ומראיהן רע כאשר בתחלה ואיקץ׃

22 וארא בחלמי והנה שבע שבלים עלת בקנה אחד מלאת וטבות׃

23 והנה שבע שבלים צנמות דקות שדפות קדים צמחות אחריהם׃

24 ותבלען השבלים הדקת את שבע השבלים הטבות ואמר אל החרטמים ואין מגיד לי׃

25 ויאמר יוסף אל פרעה חלום פרעה אחד הוא את אשר האלהים עשה הגיד לפרעה׃

26 שבע פרת הטבת שבע שנים הנה ושבע השבלים הטבת שבע שנים הנה חלום אחד הוא׃

27 ושבע הפרות הרקות והרעת העלת אחריהן שבע שנים הנה ושבע השבלים הרקות שדפות הקדים יהיו שבע שני רעב׃

28 הוא הדבר אשר דברתי אל פרעה אשר האלהים עשה הראה את פרעה׃

29 הנה שבע שנים באות שבע גדול בכל ארץ מצרים׃

30 וקמו שבע שני רעב אחריהן ונשכח כל השבע בארץ מצרים וכלה הרעב את הארץ׃

31 ולא יודע השבע בארץ מפני הרעב ההוא אחרי כן כי כבד הוא מאד׃

32 ועל השנות החלום אל פרעה פעמים כי נכון הדבר מעם האלהים וממהר האלהים לעשתו׃

33 ועתה ירא פרעה איש נבון וחכם וישיתהו על ארץ מצרים׃

34 יעשה פרעה ויפקד פקדים על הארץ וחמש את ארץ מצרים בשבע שני השבע׃

35 ויקבצו את כל אכל השנים הטבת הבאת האלה ויצברו בר תחת יד פרעה אכל בערים ושמרו׃

36 והיה האכל לפקדון לארץ לשבע שני הרעב אשר תהיין בארץ מצרים ולא תכרת הארץ ברעב׃

37 וייטב הדבר בעיני פרעה ובעיני כל עבדיו׃

38 ויאמר פרעה אל עבדיו הנמצא כזה איש אשר רוח אלהים בו׃

39 ויאמר פרעה אל יוסף אחרי הודיע אלהים אותך את כל זאת אין נבון וחכם כמוך׃

40 אתה תהיה על ביתי ועל פיך ישק כל עמי רק הכסא אגדל ממך׃

41 ויאמר פרעה אל יוסף ראה נתתי אתך על כל ארץ מצרים׃

42 ויסר פרעה את טבעתו מעל ידו ויתן אתה על יד יוסף וילבש אתו בגדי שש וישם רבד הזהב על צוארו׃

43 וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו ויקראו לפניו אברך ונתון אתו על כל ארץ מצרים׃

44 ויאמר פרעה אל יוסף אני פרעה ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים׃

45 ויקרא פרעה שם יוסף צפנת פענח ויתן לו את אסנת בת פוטי פרע כהן אן לאשה ויצא יוסף על ארץ מצרים׃

46 ויוסף בן שלשים שנה בעמדו לפני פרעה מלך מצרים ויצא יוסף מלפני פרעה ויעבר בכל ארץ מצרים׃

47 ותעש הארץ בשבע שני השבע לקמצים׃

48 ויקבץ את כל אכל שבע שנים אשר היו בארץ מצרים ויתן אכל בערים אכל שדה העיר אשר סביבתיה נתן בתוכה׃

49 ויצבר יוסף בר כחול הים הרבה מאד עד כי חדל לספר כי אין מספר׃

50 וליוסף ילד שני בנים בטרם תבוא שנת הרעב אשר ילדה לו אסנת בת פוטי פרע כהן און׃

51 ויקרא יוסף את שם הבכור מנשה כי נשני אלהים את כל עמלי ואת כל בית אבי׃

52 ואת שם השני קרא אפרים כי הפרני אלהים בארץ עניי׃

53 ותכלינה שבע שני השבע אשר היה בארץ מצרים׃

54 ותחלינה שבע שני הרעב לבוא כאשר אמר יוסף ויהי רעב בכל הארצות ובכל ארץ מצרים היה לחם׃

55 ותרעב כל ארץ מצרים ויצעק העם אל פרעה ללחם ויאמר פרעה לכל מצרים לכו אל יוסף אשר יאמר לכם תעשו׃

56 והרעב היה על כל פני הארץ ויפתח יוסף את כל אשר בהם וישבר למצרים ויחזק הרעב בארץ מצרים׃

57 וכל הארץ באו מצרימה לשבר אל יוסף כי חזק הרעב בכל הארץ׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 5232

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

5232. 'Me and the chief of the bakers' means both kinds of sensory power. This is clear from the representation of the chief of the cupbearers, to whom 'me' refers here, as the sensory power subject in general to the understanding part of the mind, dealt with in 5077, 5082, and from the representation of 'the chief of the bakers' as the sensory power in general subject to the will part, dealt with in 5078, 5082, so that 'me and the chief of the bakers' means both kinds of sensory power. The expression 'both kinds of sensory power' is used because in the human being there are two mental powers - the will and the understanding - which make up his life, and these have a connection with every single thing within him. The reason there are in the human being two mental powers which constitute his life is that there are two elements which compose life in heaven, namely goodness and truth. Goodness is connected with the will, truth with the understanding. From this one may see that there are two elements which compose the spiritual man and as a consequence constitute blessedness in the next life; these are charity and faith. For charity is essentially goodness, and faith essentially truth, so that charity is connected with the will and faith with the understanding Every single thing in the natural world too has a connection with these two, goodness and truth; it comes into being from these and is kept in being by them.

[2] The fact that every single thing in the natural world has a connection with those two elements is perfectly plain from the existence of heat and light. Heat has a connection with good and light a connection with truth, and therefore spiritual heat is the good of love, while spiritual light is the truth of faith. Since every single thing in the entire natural creation has a connection with these two - with goodness and truth - and since good is represented in heat, and faith in light, anyone can judge for himself what a person is like if he possesses faith alone without any charity, or what amounts to the same, if he possesses an understanding of truth alone without any desire for good. Does he not resemble the situation in winter, when light shines and yet every single thing is dormant for lack of heat? That is what the state is like of the person who possesses faith alone and no good of love. His state is one of cold and darkness, of cold because he is averse to goodness, of darkness because he is on that account averse to truth. For anyone averse to goodness is also averse to truth, no matter how much it may seem to him that he is not; for the one aversion leads to the other. This is what that person's state comes to be like after death.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.