Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Bereshit 14

Studie

   

1 ויהי בימי אמרפל מלך שנער אריוך מלך אלסר כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים׃

2 עשו מלחמה את ברע מלך סדם ואת ברשע מלך עמרה שנאב מלך אדמה ושמאבר מלך צביים ומלך בלע היא צער׃

3 כל אלה חברו אל עמק השדים הוא ים המלח׃

4 שתים עשרה שנה עבדו את כדרלעמר ושלש עשרה שנה מרדו׃

5 ובארבע עשרה שנה בא כדרלעמר והמלכים אשר אתו ויכו את רפאים בעשתרת קרנים ואת הזוזים בהם ואת האימים בשוה קריתים׃

6 ואת החרי בהררם שעיר עד איל פארן אשר על המדבר׃

7 וישבו ויבאו אל עין משפט הוא קדש ויכו את כל שדה העמלקי וגם את האמרי הישב בחצצן תמר׃

8 ויצא מלך סדם ומלך עמרה ומלך אדמה ומלך צביים ומלך בלע הוא צער ויערכו אתם מלחמה בעמק השדים׃

9 את כדרלעמר מלך עילם ותדעל מלך גוים ואמרפל מלך שנער ואריוך מלך אלסר ארבעה מלכים את החמשה׃

10 ועמק השדים בארת בארת חמר וינסו מלך סדם ועמרה ויפלו שמה והנשארים הרה נסו׃

11 ויקחו את כל רכש סדם ועמרה ואת כל אכלם וילכו׃

12 ויקחו את לוט ואת רכשו בן אחי אברם וילכו והוא ישב בסדם׃

13 ויבא הפליט ויגד לאברם העברי והוא שכן באלני ממרא האמרי אחי אשכל ואחי ענר והם בעלי ברית אברם׃

14 וישמע אברם כי נשבה אחיו וירק את חניכיו ילידי ביתו שמנה עשר ושלש מאות וירדף עד דן׃

15 ויחלק עליהם לילה הוא ועבדיו ויכם וירדפם עד חובה אשר משמאל לדמשק׃

16 וישב את כל הרכש וגם את לוט אחיו ורכשו השיב וגם את הנשים ואת העם׃

17 ויצא מלך סדם לקראתו אחרי שובו מהכות את כדר לעמר ואת המלכים אשר אתו אל עמק שוה הוא עמק המלך׃

18 ומלכי צדק מלך שלם הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון׃

19 ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ׃

20 וברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך ויתן לו מעשר מכל׃

21 ויאמר מלך סדם אל אברם תן לי הנפש והרכש קח לך׃

22 ויאמר אברם אל מלך סדם הרימתי ידי אל יהוה אל עליון קנה שמים וארץ׃

23 אם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך ולא תאמר אני העשרתי את אברם׃

24 בלעדי רק אשר אכלו הנערים וחלק האנשים אשר הלכו אתי ענר אשכל וממרא הם יקחו חלקם׃

   

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 1837

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

1837. The sun was going down. That this signifies the time and the state before the consummation, is evident from the signification of “the sun.” In the internal sense “the sun” signifies the Lord, and thence it signifies the celestial things which are of love and charity, consequently love itself and charity (spoken of above, n. 30-38, and n. 1053). From this it is evident that the “going down of the sun” denotes the last time of the church, which is called the consummation, when there is no longer any charity. The Lord’s church is also compared to the times of the day; its first period to the rising of the sun, or to the dawn and the morning; its last to the setting of the sun, or to the evening and the shades then prevailing, for the two things are similarly circumstanced. The church is also compared to the times of the year; its first period to the spring, when all things are in bloom; that which is before the last to the autumn, when they begin to become inactive. It is even compared to the metals; its first period is called golden; its last, iron and clay; as in Daniel (2:31-33). From all this it is evident what is signified by “the going down of the sun,” namely, that it signifies the time and the state before the consummation, seeing that the sun had not yet set. In what follows, the state of the church when the sun has set is treated of, in that there was then thick darkness and the smoke of a furnace, and that a torch of fire passed between the pieces.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org