¹ וזה הדבר אשר תעשה להם לקדש אתם לכהן לי לקח פר אחד בן בקר ואילם שנים תמימם׃

² ולחם מצות וחלת מצת בלולת בשמן ורקיקי מצות משחים בשמן סלת חטים תעשה אתם׃

³ ונתת אותם על סל אחד והקרבת אתם בסל ואת הפר ואת שני האילם׃

⁴ ואת אהרן ואת בניו תקריב אל פתח אהל מועד ורחצת אתם במים׃

⁵ ולקחת את הבגדים והלבשת את אהרן את הכתנת ואת מעיל האפד ואת האפד ואת החשן ואפדת לו בחשב האפד׃

⁶ ושמת המצנפת על ראשו ונתת את נזר הקדש על המצנפת׃

⁷ ולקחת את שמן המשחה ויצקת על ראשו ומשחת אתו׃

⁸ ואת בניו תקריב והלבשתם כתנת׃

⁹ וחגרת אתם אבנט אהרן ובניו וחבשת להם מגבעת והיתה להם כהנה לחקת עולם ומלאת יד אהרן ויד בניו׃

¹⁰ והקרבת את הפר לפני אהל מועד וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש הפר׃

¹¹ ושחטת את הפר לפני יהוה פתח אהל מועד׃

¹² ולקחת מדם הפר ונתתה על קרנת המזבח באצבעך ואת כל הדם תשפך אל יסוד המזבח׃

¹³ ולקחת את כל החלב המכסה את הקרב ואת היתרת על הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן והקטרת המזבחה׃

¹⁴ ואת בשר הפר ואת ערו ואת פרשו תשרף באש מחוץ למחנה חטאת הוא׃

¹⁵ ואת האיל האחד תקח וסמכו אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל׃

¹⁶ ושחטת את האיל ולקחת את דמו וזרקת על המזבח סביב׃

¹⁷ ואת האיל תנתח לנתחיו ורחצת קרבו וכרעיו ונתת על נתחיו ועל ראשו׃

¹⁸ והקטרת את כל האיל המזבחה עלה הוא ליהוה ריח ניחוח אשה ליהוה הוא׃

¹⁹ ולקחת את האיל השני וסמך אהרן ובניו את ידיהם על ראש האיל׃

²⁰ ושחטת את האיל ולקחת מדמו ונתתה על תנוך אזן אהרן ועל תנוך אזן בניו הימנית ועל בהן ידם הימנית ועל בהן רגלם הימנית וזרקת את הדם על המזבח סביב׃

²¹ ולקחת מן הדם אשר על המזבח ומשמן המשחה והזית על אהרן ועל בגדיו ועל בניו ועל בגדי בניו אתו וקדש הוא ובגדיו ובניו ובגדי בניו אתו׃

²² ולקחת מן האיל החלב והאליה ואת החלב המכסה את הקרב ואת יתרת הכבד ואת שתי הכלית ואת החלב אשר עליהן ואת שוק הימין כי איל מלאים הוא׃

²³ וככר לחם אחת וחלת לחם שמן אחת ורקיק אחד מסל המצות אשר לפני יהוה׃

²⁴ ושמת הכל על כפי אהרן ועל כפי בניו והנפת אתם תנופה לפני יהוה׃

²⁵ ולקחת אתם מידם והקטרת המזבחה על העלה לריח ניחוח לפני יהוה אשה הוא ליהוה׃

²⁶ ולקחת את החזה מאיל המלאים אשר לאהרן והנפת אתו תנופה לפני יהוה והיה לך למנה׃

²⁷ וקדשת את חזה התנופה ואת שוק התרומה אשר הונף ואשר הורם מאיל המלאים מאשר לאהרן ומאשר לבניו׃

²⁸ והיה לאהרן ולבניו לחק עולם מאת בני ישראל כי תרומה הוא ותרומה יהיה מאת בני ישראל מזבחי שלמיהם תרומתם ליהוה׃

²⁹ ובגדי הקדש אשר לאהרן יהיו לבניו אחריו למשחה בהם ולמלא בם את ידם׃

³⁰ שבעת ימים ילבשם הכהן תחתיו מבניו אשר יבא אל אהל מועד לשרת בקדש׃

³¹ ואת איל המלאים תקח ובשלת את בשרו במקם קדש׃

³² ואכל אהרן ובניו את בשר האיל ואת הלחם אשר בסל פתח אהל מועד׃

³³ ואכלו אתם אשר כפר בהם למלא את ידם לקדש אתם וזר לא יאכל כי קדש הם׃

³⁴ ואם יותר מבשר המלאים ומן הלחם עד הבקר ושרפת את הנותר באש לא יאכל כי קדש הוא׃

³⁵ ועשית לאהרן ולבניו ככה ככל אשר צויתי אתכה שבעת ימים תמלא ידם׃

³⁶ ופר חטאת תעשה ליום על הכפרים וחטאת על המזבח בכפרך עליו ומשחת אתו לקדשו׃

³⁷ שבעת ימים תכפר על המזבח וקדשת אתו והיה המזבח קדש קדשים כל הנגע במזבח יקדש׃

³⁸ וזה אשר תעשה על המזבח כבשים בני שנה שנים ליום תמיד׃

³⁹ את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים׃

⁴⁰ ועשרן סלת בלול בשמן כתית רבע ההין ונסך רבעית ההין יין לכבש האחד׃

⁴¹ ואת הכבש השני תעשה בין הערבים כמנחת הבקר וכנסכה תעשה לה לריח ניחח אשה ליהוה׃

⁴² עלת תמיד לדרתיכם פתח אהל מועד לפני יהוה אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם׃

⁴³ ונעדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבדי׃

⁴⁴ וקדשתי את אהל מועד ואת המזבח ואת אהרן ואת בניו אקדש לכהן לי׃

⁴⁵ ושכנתי בתוך בני ישראל והייתי להם לאלהים׃

⁴⁶ וידעו כי אני יהוה אלהיהם אשר הוצאתי אתם מארץ מצרים לשכני בתוכם אני יהוה אלהיהם׃

¹ In that hour the disciples came to Jesus, saying, "Who then is greatest in the Kingdom of Heaven?"

² Jesus called a little child to himself, and set him in the midst of them,

³ and said, "Most certainly I tell you, unless you turn, and become as little children, you will in no way enter into the Kingdom of Heaven.

⁴ Whoever therefore humbles himself as this little child, the same is the greatest in the Kingdom of Heaven.

⁵ Whoever receives one such little child in my name receives me,

⁶ but whoever causes one of these little ones who believe in me to stumble, it would be better for him that a huge millstone should be hung around his neck, and that he should be sunk in the depths of the sea.

⁷ "Woe to the world because of occasions of stumbling! For it must be that the occasions come, but Woe to that person through whom the occasion comes!

⁸ If your hand or your foot causes you to stumble, cut it off, and cast it from you. It is better for you to enter into life maimed or crippled, rather than having two hands or two feet to be cast into the eternal fire.

⁹ If your eye causes you to stumble, pluck it out, and cast it from you. It is better for you to enter into life with one eye, rather than having two eyes to be cast into the Gehenna of fire.

¹⁰ See that you don't despise one of these little ones, for I tell you that in heaven their angels always see the face of my Father who is in heaven.

¹¹ For the Son of Man came to save that which was lost.

¹² "What do you think? If a man has one hundred sheep, and one of them goes astray, doesn't he leave the ninety-nine, go to the mountains, and seek that which has gone astray?

¹³ If he finds it, most certainly I tell you, he rejoices over it more than over the ninety-nine which have not gone astray.

¹⁴ Even so it is not the will of your Father who is in heaven that one of these little ones should perish.

¹⁵ "If your brother sins against you, go, show him his fault between you and him alone. If he listens to you, you have gained back your brother.

¹⁶ But if he doesn't listen, take one or two more with you, that at the mouth of two or three witnesses every word may be established.

¹⁷ If he refuses to listen to them, tell it to the assembly. If he refuses to hear the assembly also, let him be to you as a Gentile or a tax collector.

¹⁸ Most certainly I tell you, whatever things you bind on earth will have been bound in heaven, and whatever things you release on earth will have been released in heaven.

¹⁹ Again, assuredly I tell you, that if two of you will agree on earth concerning anything that they will ask, it will be done for them by my Father who is in heaven.

²⁰ For where two or three are gathered together in my name, there I am in the midst of them."

²¹ Then Peter came and said to him, "Lord, how often shall my brother sin against me, and I forgive him? Until seven times?"

²² Jesus said to him, "I don't tell you until seven times, but, until seventy times seven.

²³ Therefore the Kingdom of Heaven is like a certain king, who wanted to reconcile accounts with his servants.

²⁴ When he had begun to reconcile, one was brought to him who owed him ten thousand talents.

²⁵ But because he couldn't pay, his lord commanded him to be sold, with his wife, his children, and all that he had, and payment to be made.

²⁶ The servant therefore fell down and kneeled before him, saying, 'Lord, have patience with me, and I will repay you all!'

²⁷ The lord of that servant, being moved with compassion, released him, and forgave him the debt.

²⁸ "But that servant went out, and found one of his fellow servants, who owed him one hundred denarii, and he grabbed him, and took him by the throat, saying, 'Pay me what you owe!'

²⁹ "So his fellow servant fell down at his feet and begged him, saying, 'Have patience with me, and I will repay you!'

³⁰ He would not, but went and cast him into prison, until he should pay back that which was due.

³¹ So when his fellow servants saw what was done, they were exceedingly sorry, and came and told to their lord all that was done.

³² Then his lord called him in, and said to him, 'You wicked servant! I forgave you all that debt, because you begged me.

³³ Shouldn't you also have had mercy on your fellow servant, even as I had mercy on you?'

³⁴ His lord was angry, and delivered him to the tormentors, until he should pay all that was due to him.

³⁵ So my heavenly Father will also do to you, if you don't each forgive your brother from your hearts for his misdeeds."