Bible

 

Devarim 32

Studie

   

1 האזינו השמים ואדברה ותשמע הארץ אמרי פי׃

2 יערף כמטר לקחי תזל כטל אמרתי כשעירם עלי דשא וכרביבים עלי עשב׃

3 כי שם יהוה אקרא הבו גדל לאלהינו׃

4 הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול צדיק וישר הוא׃

5 שחת לו לא בניו מומם דור עקש ופתלתל׃

6 ה ליהוה תגמלו זאת עם נבל ולא חכם הלוא הוא אביך קנך הוא עשך ויכננך׃

7 זכר ימות עולם בינו שנות דור ודור שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך׃

8 בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבלת עמים למספר בני ישראל׃

9 כי חלק יהוה עמו יעקב חבל נחלתו׃

10 ימצאהו בארץ מדבר ובתהו ילל ישמן יסבבנהו יבוננהו יצרנהו כאישון עינו׃

11 כנשר יעיר קנו על גוזליו ירחף יפרש כנפיו יקחהו ישאהו על אברתו׃

12 יהוה בדד ינחנו ואין עמו אל נכר׃

13 ירכבהו על במותי ארץ ויאכל תנובת שדי וינקהו דבש מסלע ושמן מחלמיש צור׃

14 חמאת בקר וחלב צאן עם חלב כרים ואילים בני בשן ועתודים עם חלב כליות חטה ודם ענב תשתה חמר׃

15 וישמן ישרון ויבעט שמנת עבית כשית ויטש אלוה עשהו וינבל צור ישעתו׃

16 יקנאהו בזרים בתועבת יכעיסהו׃

17 יזבחו לשדים לא אלה אלהים לא ידעום חדשים מקרב באו לא שערום אבתיכם׃

18 צור ילדך תשי ותשכח אל מחללך׃

19 וירא יהוה וינאץ מכעס בניו ובנתיו׃

20 ויאמר אסתירה פני מהם אראה מה אחריתם כי דור תהפכת המה בנים לא אמן בם׃

21 הם קנאוני בלא אל כעסוני בהבליהם ואני אקניאם בלא עם בגוי נבל אכעיסם׃

22 כי אש קדחה באפי ותיקד עד שאול תחתית ותאכל ארץ ויבלה ותלהט מוסדי הרים׃

23 אספה עלימו רעות חצי אכלה בם׃

24 מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם עם חמת זחלי עפר׃

25 מחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה גם בחור גם בתולה יונק עם איש שיבה׃

26 אמרתי אפאיהם אשביתה מאנוש זכרם׃

27 לולי כעס אויב אגור פן ינכרו צרימו פן יאמרו ידינו רמה ולא יהוה פעל כל זאת׃

28 כי גוי אבד עצות המה ואין בהם תבונה׃

29 לו חכמו ישכילו זאת יבינו לאחריתם׃

30 איכה ירדף אחד אלף ושנים יניסו רבבה אם לא כי צורם מכרם ויהוה הסגירם׃

31 כי לא כצורנו צורם ואיבינו פלילים׃

32 כי מגפן סדם גפנם ומשדמת עמרה ענבמו ענבי רוש אשכלת מררת למו׃

33 חמת תנינם יינם וראש פתנים אכזר׃

34 הלא הוא כמס עמדי חתם באוצרתי׃

35 לי נקם ושלם לעת תמוט רגלם כי קרוב יום אידם וחש עתדת למו׃

36 כי ידין יהוה עמו ועל עבדיו יתנחם כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב׃

37 ואמר אי אלהימו צור חסיו בו׃

38 אשר חלב זבחימו יאכלו ישתו יין נסיכם יקומו ויעזרכם יהי עליכם סתרה׃

39 ראו עתה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא ואין מידי מציל׃

40 כי אשא אל שמים ידי ואמרתי חי אנכי לעלם׃

41 אם שנותי ברק חרבי ותאחז במשפט ידי אשיב נקם לצרי ולמשנאי אשלם׃

42 אשכיר חצי מדם וחרבי תאכל בשר מדם חלל ושביה מראש פרעות אויב׃

43 הרנינו גוים עמו כי דם עבדיו יקום ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו׃

44 ויבא משה וידבר את כל דברי השירה הזאת באזני העם הוא והושע בן נון׃

45 ויכל משה לדבר את כל הדברים האלה אל כל ישראל׃

46 ויאמר אלהם שימו לבבכם לכל הדברים אשר אנכי מעיד בכם היום אשר תצום את בניכם לשמר לעשות את כל דברי התורה הזאת׃

47 כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם ובדבר הזה תאריכו ימים על האדמה אשר אתם עברים את הירדן שמה לרשתה׃

48 וידבר יהוה אל משה בעצם היום הזה לאמר׃

49 עלה אל הר העברים הזה הר נבו אשר בארץ מואב אשר על פני ירחו וראה את ארץ כנען אשר אני נתן לבני ישראל לאחזה׃

50 ומת בהר אשר אתה עלה שמה והאסף אל עמיך כאשר מת אהרן אחיך בהר ההר ויאסף אל עמיו׃

51 על אשר מעלתם בי בתוך בני ישראל במי מריבת קדש מדבר צן על אשר לא קדשתם אותי בתוך בני ישראל׃

52 כי מנגד תראה את הארץ ושמה לא תבוא אל הארץ אשר אני נתן לבני ישראל׃

   

Komentář

 

Explanation of Deuteronomy 32

Napsal(a) Alexander Payne

Verses 1-6. The Lord recruits the soul with spiritual life when there is reception; it is man himself that rejects the Divine influx.

Verses 7-14. The implantation of good and truth in the soul in infancy and youth.

Verses 15-33. The declension of the natural man from Divine truth, and consequent destruction of good and truth in the soul.

Verses 34-43. But when the soul has found by experience the futility of all else and turns to the Lord, its evils and falsities are dissipated.

Verses 44-52. The absolute necessity of carrying out the Divine will in the life again impressed upon the soul. Truth gives to the soul a perception of heaven, but cannot bring it thither till carried out in the life.

Ze Swedenborgových děl

 

Arcana Coelestia # 8680

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 10837  
  

8680. 'And Jethro, the father-in-law of Moses, took a burnt offering and sacrifices for God' means worship springing from the good of love and the truths of faith. This is clear from the meaning of 'a burnt offering and sacrifices' as representatives of celestial and spiritual realities that belong to internal worship, 'burnt offerings' being representative of celestial realities, that is, aspects of the good of love, and 'sacrifices' being representative of spiritual ones, that is, aspects of the truth of faith, dealt with in 922, 923, 1823, 2180, 2805, 2807, 2830, 3218, 3519, 6905. The representation of 'burnt offerings' as aspects of the good of love, and of 'sacrifices' as aspects of the truth of faith, is clear from their institution - from the requirement that in burnt offerings everything was to be burnt, both the flesh and the blood, but that in sacrifices the flesh was to be eaten, as may be seen in chapters 1-5 of Leviticus; Numbers 28; and in Deuteronomy, where the following words occur,

You are to present, your burnt offerings, the flesh and the blood, on the altar of Jehovah your God; the blood of the sacrifices shall be poured out on the altar of Jehovah your God, and the flesh you shall eat. Deuteronomy 12:27.

The reason why those two realities were represented by the burnt offerings and sacrifices is that burnt offerings and sacrifices represented all worship of God in general, 923, 6905; and worship of God in general is founded on love and faith. Without these it is not worship, only ritual such as is performed by the external man who has no internal and so no life within him.

  
/ 10837  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.