¹ וירא בלעם כי טוב בעיני יהוה לברך את־ישראל ולא־הלך כפעם־בפעם לקראת נחשים וישת אל־המדבר פניו׃

² וישא בלעם את־עיניו וירא את־ישראל שכן לשבטיו ותהי עליו רוח אלהים׃

³ וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃

⁴ נאם שמע אמרי־אל אשר מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃

⁵ מה־טבו אהליך יעקב משכנתיך ישראל׃

⁶ כנחלים נטיו כגנת עלי נהר כאהלים נטע יהוה כארזים עלי־מים׃

⁷ יזל־מים מדליו וזרעו במים רבים וירם מאגג מלכו ותנשא מלכתו׃

⁸ אל מוציאו ממצרים כתועפת ראם לו יאכל גוים צריו ועצמתיהם יגרם וחציו ימחץ׃

⁹ כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו מברכיך ברוך וארריך ארור׃

¹⁰ ויחר־אף בלק אל־בלעם ויספק את־כפיו ויאמר בלק אל־בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים׃

¹¹ ועתה ברח־לך אל־מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך יהוה מכבוד׃

¹² ויאמר בלעם אל־בלק הלא גם אל־מלאכיך אשר־שלחת אלי דברתי לאמר׃

¹³ אם־יתן־לי בלק מלא ביתו כסף וזהב לא אוכל לעבר את־פי יהוה לעשות טובה או רעה מלבי אשר־ידבר יהוה אתו אדבר׃

¹⁴ ועתה הנני הולך לעמי לכה איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים׃

¹⁵ וישא משלו ויאמר נאם בלעם בנו בער ונאם הגבר שתם העין׃

¹⁶ נאם שמע אמרי־אל וידע דעת עליון מחזה שדי יחזה נפל וגלוי עינים׃

¹⁷ אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דרך כוכב מיעקב וקם שבט מישראל ומחץ פאתי מואב וקרקר כל־בני־שת׃

¹⁸ והיה אדום ירשה והיה ירשה שעיר איביו וישראל עשה חיל׃

¹⁹ וירד מיעקב והאביד שריד מעיר׃

²⁰ וירא את־עמלק וישא משלו ויאמר ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אבד׃

²¹ וירא את־הקיני וישא משלו ויאמר איתן מושבך ושים בסלע קנך׃

²² כי אם־יהיה לבער קין עד־מה אשור תשבך׃

²³ וישא משלו ויאמר אוי מי יחיה משמו אל׃

²⁴ וצים מיד כתים וענו אשור וענו־עבר וגם־הוא עדי אבד׃

²⁵ ויקם בלעם וילך וישב למקמו וגם־בלק הלך לדרכו׃ ף

¹ ביום ההוא נקרא בספר משה באזני העם ונמצא כתוב בו אשר לא־יבוא עמני ומאבי בקהל האלהים עד־עולם׃

² כי לא קדמו את־בני ישראל בלחם ובמים וישכר עליו את־בלעם לקללו ויהפך אלהינו הקללה לברכה׃

³ ויהי כשמעם את־התורה ויבדילו כל־ערב מישראל׃

⁴ ולפני מזה אלישיב הכהן נתון בלשכת בית־אלהינו קרוב לטוביה׃

⁵ ויעש לו לשכה גדולה ושם היו לפנים נתנים את־המנחה הלבונה והכלים ומעשר הדגן התירוש והיצהר מצות הלוים והמשררים והשערים ותרומת הכהנים׃

⁶ ובכל־זה לא הייתי בירושלם כי בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא מלך־בבל באתי אל־המלך ולקץ ימים נשאלתי מן־המלך׃

⁷ ואבוא לירושלם ואבינה ברעה אשר עשה אלישיב לטוביה לעשות לו נשכה בחצרי בית האלהים׃

⁸ וירע לי מאד ואשליכה את־כל־כלי בית־טוביה החוץ מן־הלשכה׃

⁹ ואמרה ויטהרו הלשכות ואשיבה שם כלי בית האלהים את־המנחה והלבונה׃ ף

¹⁰ ואדעה כי־מניות* הלוים לא נתנה ויברחו איש־לשדהו הלוים והמשררים עשי המלאכה׃

¹¹ ואריבה את־הסגנים ואמרה מדוע נעזב בית־האלהים ואקבצמ* ואעמדם על־עמדם׃

¹² וכל־יהודה הביאו מעשר הדגן והתירוש והיצהר לאוצרות׃

¹³ ואוצרה על־אוצרות שלמיה הכהן וצדוק הסופר ופדיה מן־הלוים ועל־ידם חןן בן־זכור בן־מתניה כי נאמנים נחשבו ועליהם לחלק לאחיהם׃ ף

¹⁴ זכרה־לי אלהי על־זאת ואל־תמח חסדי אשר עשיתי בבית אלהי ובמשמריו׃

¹⁵ בימים ההמה ראיתי ביהודה דרכים־גתות* בשבת ומביאים הערמות ועמסים על־החמרים ואף־יין ענבים ותאנים וכל־משא ומביאים ירושלם ביום השבת ואעיד ביום מכרם ציד׃

¹⁶ והצרים ישבו בה מביאים דאג וכל־מכר ומכרים בשבת לבני יהודה ובירושלם׃

¹⁷ ואריבה את חרי יהודה ואמרה להם מה־הדבר הרע הזה אשר אתם עשים ומחללים את־יום השבת׃

¹⁸ הלוא כה עשו אבתיכם ויבא אלהינו עלינו את כל־הרעה הזאת ועל העיר הזאת ואתם מוסיפים חרון על־ישראל לחלל את־השבת׃ ף

¹⁹ ויהי כאשר צללו שערי ירושלם לפני השבת ואמרה ויסגרו הדלתות ואמרה אשר לא יפתחום עד אחר השבת ומנערי העמדתי על־השערים לא־יבוא משא ביום השבת׃

²⁰ וילינו הרכלים ומכרי כל־ממכר מחוץ לירושלם פעם ושתים׃

²¹ ואעידה בהם ואמרה אליהם מדוע אתם לנים נגד החומה אם־תשנו יד אשלח בכם מן־העת ההיא לא־באו בשבת׃ ס

²² ואמרה ללוים אשר יהיו מטהרים ובאים שמרים השערים לקדש את־יום השבת גם־זאת זכרה־לי אלהי וחוסה עלי כרב חסדך׃ ף

²³ גם בימים ההם ראיתי את־היהודים השיבו נשים [כ= אשדודיות] [ק= אשדדיות] [כ= עמוניות] [ק= עמניות] מואביות׃

²⁴ ובניהם חצי מדבר אשדודית ואינם מכירים לדבר יהודית וכלשון עם ועם׃

²⁵ ואריב עםם ואקללם ואכה מהם אנשים ואמרטם ואשביעם באלהים אם־תתנו בנתיכם לבניהם ואם־תשאו מבנתיהם לבניכם ולכם׃

²⁶ הלוא על־אלה חטא־שלמה מלך ישראל ובגוים הרבים לא־היה מלך כמהו ואהוב לאלהיו היה ויתנהו אלהים מלך על־כל־ישראל גם־אותו החטיאו הנשים הנכריות׃

²⁷ ולכם הנשמע לעשת את כל־הרעה הגדולה הזאת למעל באלהינו להשיב נשים נכריות׃

²⁸ ומבני יוידע בן־אלישיב הכהן הגדול חתן לסנבלט החרני ואבריחהו מעלי׃

²⁹ זכרה להם אלהי על גאלי הכהנה וברית הכהנה והלוים׃

³⁰ וטהרתים מכל־נכר ואעמידה משמרות לכהנים וללוים איש במלאכתו׃

³¹ ולקרבן העצים בעתים מזמנות ולבכורימ* זכרה־לי אלהי לטובה׃