¹ ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים׃

² ויעש בלק כאשר דבר בלעם ויעל בלק ובלעם פר ואיל במזבח׃

³ ויאמר בלעם לבלק התיצב על־עלתך ואלכה אולי יקרה יהוה לקראתי ודבר מה־יראני והגדתי לך וילך שפי׃

⁴ ויקר אלהים אל־בלעם ויאמר אליו את־שבעת המזבחת ערכתי ואעל פר ואיל במזבח׃

⁵ וישם יהוה דבר בפי בלעם ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃

⁶ וישב אליו והנה נצב על־עלתו הוא וכל־שרי מואב׃

⁷ וישא משלו ויאמר מן־ארם ינחני בלק מלך־מואב מהררי־קדם לכה ארה־לי יעקב ולכה זעמה ישראל׃

⁸ מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם יהוה׃

⁹ כי־מראש צרים אראנו ומגבעות אשורנו הן־עם לבדד ישכן ובגוים לא יתחשב׃

¹⁰ מי מנה עפר יעקב ומספר את־רבע ישראל תמת נפשי מות ישרים ותהי אחריתי כמהו׃

¹¹ ויאמר בלק אל־בלעם מה עשית לי לקב איבי לקחתיך והנה ברכת ברך׃

¹² ויען ויאמר הלא את אשר ישים יהוה בפי אתו אשמר לדבר׃

¹³ ויאמר אליו בלק [כ= לך]־נא [ק= לכה] אתי אל־מקום אחר אשר תראנו משם אפס קצהו תראה וכלו לא תראה וקבנו־לי משם׃

¹⁴ ויקחהו שדה צפים אל־ראש הפסגה ויבן שבעה מזבחת ויעל פר ואיל במזבח׃

¹⁵ ויאמר אל־בלק התיצב כה על־עלתך ואנכי אקרה כה׃

¹⁶ ויקר יהוה אל־בלעם וישם דבר בפיו ויאמר שוב אל־בלק וכה תדבר׃

¹⁷ ויבא אליו והנו נצב על־עלתו ושרי מואב אתו ויאמר לו בלק מה־דבר יהוה׃

¹⁸ וישא משלו ויאמר קום בלק ושמע האזינה עדי בנו צפר׃

¹⁹ לא איש אל ויכזב ובן־אדם ויתנחם ההוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנה׃

²⁰ הנה ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה׃

²¹ לא־הביט און ביעקב ולא־ראה עמל בישראל יהוה אלהיו עמו ותרועת מלך בו׃

²² אל מוציאם ממצרים כתועפת ראם לו׃

²³ כי לא־נחש ביעקב ולא־קסם בישראל כעת יאמר ליעקב ולישראל מה־פעל אל׃

²⁴ הן־עם כלביא יקום וכארי יתנשא לא ישכב עד־יאכל טרף ודם־חללים ישתה׃

²⁵ ויאמר בלק אל־בלעם גם־קב לא תקבנו גם־ברך לא תברכנו׃

²⁶ ויען בלעם ויאמר אל־בלק הלא דברתי אליך לאמר כל אשר־ידבר יהוה אתו אעשה׃

²⁷ ויאמר בלק אל־בלעם לכה־נא אקחך אל־מקום אחר אולי יישר בעיני האלהים וקבתו לי משם׃

²⁸ ויקח בלק את־בלעם ראש הפעור הנשקף על־פני הישימן׃

²⁹ ויאמר בלעם אל־בלק בנה־לי בזה שבעה מזבחת והכן לי בזה שבעה פרים ושבעה אילים׃

³⁰ ויעש בלק כאשר אמר בלעם ויעל פר ואיל במזבח׃

¹ הוי שודד ואתה לא שדוד ובוגד ולא־בגדו בו כהתמך שודד תושד כנלתך לבגד יבגדו־בך׃ ס

² יהוה חננו לך קוינו היה זרעם לבקרים אף־ישועתנו בעת צרה׃

³ מקול המון נדדו עמים מרוממתך נפצו גוים׃

⁴ ואסף שללכם אסף החסיל כמשק גבים שוקק בו׃

⁵ נשגב יהוה כי שכן מרום מלא ציון משפט וצדקה׃

⁶ והיה אמונת עתיך חסן ישועת חכמת ודעת יראת יהוה היא אוצרו׃ ס

⁷ הן אראלם צעקו חצה מלאכי שלום מר יבכיון׃

⁸ נשמו מסלות שבת עבר ארח הפר ברית מאס ערים לא חשב אנוש׃

⁹ אבל אמללה ארץ החפיר לבנון קמל היה השרון כערבה ונער בשן וכרמל׃

¹⁰ עתה אקום יאמר יהוה עתה ארוםם עתה אנשא׃

¹¹ תהרו חשש תלדו קש רוחכם אש תאכלכם׃

¹² והיו עמים משרפות שיד קוצים כסוחים באש יצתו׃ ס

¹³ שמעו רחוקים אשר עשיתי ודעו קרובים גברתי׃

¹⁴ פחדו בציון חטאים אחזה רעדה חנפים מי יגור לנו אש אוכלה מי־יגור לנו מוקדי עולם׃

¹⁵ הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים ועצם עיניו מראות ברע׃

¹⁶ הוא מרומים ישכן מצדות סלעים משגבו לחמו נתן מימיו נאמנים׃

¹⁷ מלך ביפיו תחזינה עיניך תראינה ארץ מרחקים׃

¹⁸ לבך יהגה אימה איה ספר איה שקל איה ספר את־המגדלים׃

¹⁹ את־עם נועז לא תראה עם עמקי שפה משמוע נלעג לשון אין בינה׃

²⁰ חזה ציון קרית מועדנו עיניך תראינה ירושלם נוה שאןן אהל בל־יצען בל־יסע יתדתיו לנצח וכל־חבליו בל־ינתקו׃

²¹ כי אם־שם אדיר יהוה לנו מקום־נהרים יארים רחבי ידים בל־תלך בו אני־שיט וצי אדיר לא יעברנו׃

²² כי יהוה שפטנו יהוה מחקקנו יהוה מלכנו הוא יושיענו׃

²³ נטשו חבליך בל־יחזקו כן־תרנם בל־פרשו נס אז חלק עד־שלל מרבה פסחים בזזו בז׃

²⁴ ובל־יאמר שכן חליתי העם הישב בה נשא עון׃