¹ ותשא כל־העדה ויתנו את־קולם ויבכו העם בלילה ההוא׃

² וילנו על־משה ועל־אהרן כל בני ישראל ויאמרו אלהם כל־העדה לו־מתנו בארץ מצרים או במדבר הזה לו־מתנו׃

³ ולמה יהוה מביא אתנו אל־הארץ הזאת לנפל בחרב נשינו וטפנו יהיו לבז הלוא טוב לנו שוב מצרימה׃

⁴ ויאמרו איש אל־אחיו נתנה ראש ונשובה מצרימה׃

⁵ ויפל משה ואהרן על־פניהם לפני כל־קהל עדת בני ישראל׃

⁶ ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה מן־התרים את־הארץ קרעו בגדיהם׃

⁷ ויאמרו אל־כל־עדת בני־ישראל לאמר הארץ אשר עברנו בה לתור אתה טובה הארץ מאד מאד׃

⁸ אם־חפץ בנו יהוה והביא אתנו אל־הארץ הזאת ונתנה לנו ארץ אשר־הוא זבת חלב ודבש׃

⁹ אך ביהוה אל־תמרדו ואתם אל־תיראו את־עם הארץ כי לחמנו הם סר צלם מעליהם ויהוה אתנו אל־תיראם׃

¹⁰ ויאמרו כל־העדה לרגום אתם באבנים וכבוד יהוה נראה באהל מועד אל־כל־בני ישראל׃ ף

¹¹ ויאמר יהוה אל־משה עד־אנה ינאצני העם הזה ועד־אנה לא־יאמינו בי בכל האתות אשר עשיתי בקרבו׃

¹² אכנו בדבר ואורשנו ואעשה אתך לגוי־גדול ועצום ממנו׃

¹³ ויאמר משה אל־יהוה ושמעו מצרים כי־העלית בכחך את־העם הזה מקרבו׃

¹⁴ ואמרו אל־יושב הארץ הזאת שמעו כי־אתה יהוה בקרב העם הזה אשר־עין בעין נראה אתה יהוה ועננך עמד עלהם ובעמד עןן אתה הלך לפניהם יוםם ובעמוד אש לילה׃

¹⁵ והמתה את־העם הזה כאיש אחד ואמרו הגוים אשר־שמעו את־שמעך לאמר׃

¹⁶ מבלתי יכלת יהוה להביא את־העם הזה אל־הארץ אשר־נשבע להם וישחטם במדבר׃

¹⁷ ועתה יגדל־נא כח אדני כאשר דברת לאמר׃

¹⁸ יהוה ארך אפים ורב־חסד נשא עון ופשע ונקה לא ינקה פקד עון אבות על־בנים על־שלשים ועל־רבעים׃

¹⁹ סלח־נא לעון העם הזה כגדל חסדך וכאשר נשאתה לעם הזה ממצרים ועד־הנה׃

²⁰ ויאמר יהוה סלחתי כדברך׃

²¹ ואולם חי־אני וימלא כבוד־יהוה את־כל־הארץ׃

²² כי כל־האנשים הראים את־כבדי ואת־אתתי אשר־עשיתי במצרים ובמדבר וינסו אתי זה עשר פעמים ולא שמעו בקולי׃

²³ אם־יראו את־הארץ אשר נשבעתי לאבתם וכל־מנאצי לא יראוה׃

²⁴ ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאתיו אל־הארץ אשר־בא שמה וזרעו יורשנה׃

²⁵ והעמלקי והכנעני יושב בעמק מחר פנו וסעו לכם המדבר דרך ים־סוף׃ ף

²⁶ וידבר יהוה אל־משה ואל־אהרן לאמר׃

²⁷ עד־מתי לעדה הרעה הזאת אשר המה מלינים עלי את־תלנות בני ישראל אשר המה מלינים עלי שמעתי׃

²⁸ אמר אלהם חי־אני נאם־יהוה אם־לא כאשר דברתם באזני כן אעשה לכם׃

²⁹ במדבר הזה יפלו פגריכם וכל־פקדיכם לכל־מספרכם מבן עשרים שנה ומעלה אשר הלינתם עלי׃

³⁰ אם־אתם תבאו אל־הארץ אשר נשאתי את־ידי לשכן אתכם בה כי אם־כלב בן־יפנה ויהושע בן־נון׃

³¹ וטפכם אשר אמרתם לבז יהיה והביאתי אתם וידעו את־הארץ אשר מאסתם בה׃

³² ופגריכם אתם יפלו במדבר הזה׃

³³ ובניכם יהיו רעים במדבר ארבעים שנה ונשאו את־זנותיכם עד־תם פגריכם במדבר׃

³⁴ במספר הימים אשר־תרתם את־הארץ ארבעים יום יום לשנה יום לשנה תשאו את־עונתיכם ארבעים שנה וידעתם את־תנואתי׃

³⁵ אני יהוה דברתי אם־לא זאת אעשה לכל־העדה הרעה הזאת הנועדים עלי במדבר הזה יתמו ושם ימתו׃

³⁶ והאנשים אשר־שלח משה לתור את־הארץ וישבו [כ= וילונו] [ק= וילינו] עליו את־כל־העדה להוציא דבה על־הארץ׃

³⁷ וימתו האנשים מוצאי דבת־הארץ רעה במגפה לפני יהוה׃

³⁸ ויהושע בן־נון וכלב בן־יפנה חיו מן־האנשים ההם ההלכים לתור את־הארץ׃

³⁹ וידבר משה את־הדברים האלה אל־כל־בני ישראל ויתאבלו העם מאד׃

⁴⁰ וישכמו בבקר ויעלו אל־ראש־ההר לאמר הננו ועלינו אל־המקום אשר־אמר יהוה כי חטאנו׃

⁴¹ ויאמר משה למה זה אתם עברים את־פי יהוה והוא לא תצלח׃

⁴² אל־תעלו כי אין יהוה בקרבכם ולא תנגפו לפני איביכם׃

⁴³ כי העמלקי והכנעני שם לפניכם ונפלתם בחרב כי־על־כן שבתם מאחרי יהוה ולא־יהיה יהוה עםכם׃

⁴⁴ ויעפלו לעלות אל־ראש ההר וארון ברית־יהוה ומשה לא־משו מקרב המחנה׃

⁴⁵ וירד העמלקי והכנעני הישב בהר ההוא ויכום ויכתום עד־החרמה׃ ף

¹ ולא אכחד מכם אחי אשר אבותינו היו כלם תחת הענן וכלם עברו בתוך הים׃

² וכלם נטבלו למשה בענן ובים׃

³ וכלם אכלם מאכל אחד רוחני׃

⁴ וכלם שתו משקה אחד רוחני כי שתו מן הצור הרוחני ההלך עמהם והצור ההוא היה המשיח׃

⁵ אבל ברבם לא רצה האלהים ופגריהם נפלו במדבר׃

⁶ וכל זאת היתה לנו למופת לבלתי התאות לרעה כאשר התאוו גם המה׃

⁷ ולא תהיו עבדי אלילים כאשר היו מקצתם כמו שכתוב וישב העם לאכל ושתו ויקמו לצחק׃

⁸ ולא נהיה זנים כאשר זנו מקצתם ויפלו ביום אחד שלשה ועשרים אלף איש׃

⁹ ולא ננסה את המשיח כאשר נסוהו מקצתם ויאבדום הנחשים׃

¹⁰ גם לא תלינו כאשר הלינו מקצתם וימותו ביד המשחית׃

¹¹ כל זאת מצאתם להיות למופת ותכתב למוסר לנו אשר הגיעו אלינו קצי העולמים׃

¹² לכן החשב שהוא נצב ירא פן יפול׃

¹³ עדין לא בא עליכם נסיון אחר בלתי אם נסיון בני אדם כי נאמן הוא האלהים אשר לא יניח לנסות אתכם למעלה מיכלתכם כי אם יתן עם הנסיון גם תוצאתיו כדי שתוכלו שאת׃

¹⁴ על כן חביבי נוסו מעבודת אלילים׃

¹⁵ כמו אל נבונים מדבר אנכי ושפטו אתם את אשר אמר׃

¹⁶ כוס הברכה אשר אנחנו מברכים הלא היא התחברות דם המשיח והלחם אשר אנחנו בצעים הלא הוא התחברות גוף המשיח׃

¹⁷ כי לחם אחד הוא לכן גם נוף אחד אנחנו הרבים באשר לכלנו חלק בלחם האחד׃

¹⁸ ראו את ישראל לפי הבשר הלא אכלי הזבחים חברי המזבח המה׃

¹⁹ ועתה מה אמר היש ממש באליל אם יש ממש בזבחי אלילים׃

²⁰ אלא את אשר יזבחו הגוים לשדים הם זבחים ולא לאלהים ואני לא אחפץ היתכם חברים לשדים׃

²¹ לא תוכלו לשתות יחד כוס אדנינו וגם כוס השדים ולא תוכלו להתחבר אל שלחן אדנינו וגם אל שלחן השדים׃

²² הנעז להקניא את אדנינו הכי חזקים אנחנו ממנו׃

²³ הכל ברשותי אבל אין הכל מועיל הכל ברשותי אבל אין הכל בנה׃

²⁴ איש איש אל יבקש את תועלת עצמו כי אם את תועלת רעהו׃

²⁵ כל הנמכר במקולין אתו תאכלו ואל תחקרו מפני מכשל הלב׃

²⁶ כי ליהוה הארץ ומלואה׃

²⁷ ואם יקרא אתכם איש מאשר אינם מאמינים ותרצו ללכת אליו אכול תאכלו מכל אשר ישימו לפניכם ואל תחקרו מפני מכשול הלב׃

²⁸ ואיש כי יאמר אליכם זה הוא זבח אלילים אל תאכלו בעבור המודיע ומפני מכשול הלב כי ליהוה הארץ ולמואה׃

²⁹ והלב אשר אני אמר לא לבך כי אם לב רעך כי למה זה תשפט חרותי על ידי לב האחר׃

³⁰ ואם אכל אני בתודה למה אהיה מגדף על הדבר אשר אני מודה עליו׃

³¹ לכן אם תאכלו או אם תשתו או כל אשר תעשו את הכל עשו לכבוד אלהים׃

³² ואל תתנו מכשול לא ליהודים ולא ליונים ולא לקהלת אלהים׃

³³ כאשר גם אנכי מבקש להיות רצוי לכל בכל ולא אבקש תועלת עצמי כי אם של הרבים למען יושעו׃