¹ ויאמר יהוה אל־משה אמר אל־הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם לנפש לא־יטמא בעמיו׃

² כי אם־לשארו הקרב אליו לאמו ולאביו ולבנו ולבתו ולאחיו׃

³ ולאחתו הבתולה הקרובה אליו אשר לא־היתה לאיש לה יטמא׃

⁴ לא יטמא בעל בעמיו להחלו׃

⁵ לא־[כ= יקרחה] [ק= יקרחו] קרחה בראשם ופאת זקנם לא יגלחו ובבשרם לא ישרטו שרטת׃

⁶ קדשים יהיו לאלהיהם ולא יחללו שם אלהיהם כי את־אשי יהוה לחם אלהיהם הם מקריבם והיו קדש׃

⁷ אשה זנה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו כי־קדש הוא לאלהיו׃

⁸ וקדשתו כי־את־לחם אלהיך הוא מקריב קדש יהיה־לך כי קדוש אני יהוה מקדשכם׃

⁹ ובת איש כהן כי תחל לזנות את־אביה היא מחללת באש תשרף׃ ס

¹⁰ והכהן הגדול מאחיו אשר־יוצק על־ראשו שמן המשחה ומלא את־ידו ללבש את־הבגדים את־ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרם׃

¹¹ ועל כל־נפשת מת לא יבא לאביו ולאמו לא יטמא׃

¹² ומן־המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר שמן משחת אלהיו עליו אני יהוה׃

¹³ והוא אשה בבתוליה יקח׃

¹⁴ אלמנה וגרושה וחללה זנה את־אלה לא יקח כי אם־בתולה מעמיו יקח אשה׃

¹⁵ ולא־יחלל זרעו בעמיו כי אני יהוה מקדשו׃ ף

¹⁶ וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

¹⁷ דבר אל־אהרן לאמר איש מזרעך לדרתם אשר יהיה בו מום לא יקרב להקריב לחם אלהיו׃

¹⁸ כי כל־איש אשר־בו מום לא יקרב איש עור או פסח או חרם או שרוע׃

¹⁹ או איש אשר־יהיה בו שבר רגל או שבר יד׃

²⁰ או־גבן או־דק או תבלל בעינו או גרב או ילפת או מרוח אשך׃

²¹ כל־איש אשר־בו מום מזרע אהרן הכהן לא יגש להקריב את־אשי יהוה מום בו את לחם אלהיו לא יגש להקריב׃

²² לחם אלהיו מקדשי הקדשים ומן־הקדשים יאכל׃

²³ אך אל־הפרכת לא יבא ואל־המזבח לא יגש כי־מום בו ולא יחלל את־מקדשי כי אני יהוה מקדשם׃

²⁴ וידבר משה אל־אהרן ואל־בניו ואל־כל־בני ישראל׃ ף

¹ וידבר יהוה אל־משה לאמר׃

² ואל־בני ישראל תאמר איש איש מבני ישראל ומן־הגר הגר בישראל אשר יתן מזרעו למלך מות יומת עם הארץ ירגמהו באבן׃

³ ואני אתן את־פני באיש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו כי מזרעו נתן למלך למען טמא את־מקדשי ולחלל את־שם קדשי׃

⁴ ואם העלם יעלימו* עם הארץ את־עיניהם מן־האיש ההוא בתתו מזרעו למלך לבלתי המית אתו׃

⁵ ושמתי אני את־פני באיש ההוא ובמשפחתו והכרתי אתו ואת כל־הזנים אחריו לזנות אחרי המלך מקרב עםם׃

⁶ והנפש אשר תפנה אל־האבת ואל־הידענים לזנות אחריהם ונתתי את־פני בנפש ההוא והכרתי אתו מקרב עמו׃

⁷ והתקדשתם והייתם קדשים כי אני יהוה אלהיכם׃

⁸ ושמרתם את־חקתי ועשיתם אתם אני יהוה מקדשכם׃

⁹ כי־איש איש אשר יקלל את־אביו ואת־אמו מות יומת אביו ואמו קלל דמיו בו׃

¹⁰ ואיש אשר ינאף את־אשת איש אשר ינאף את־אשת רעהו מות־יומת הנאף והנאפת׃

¹¹ ואיש אשר ישכב את־אשת אביו ערות אביו גלה מות־יומתו שניהם דמיהם בם׃

¹² ואיש אשר ישכב את־כלתו מות יומתו שניהם תבל עשו דמיהם בם׃

¹³ ואיש אשר ישכב את־זכר משכבי אשה תועבה עשו שניהם מות יומתו דמיהם בם׃

¹⁴ ואיש אשר יקח את־אשה ואת־אמה זמה הוא באש ישרפו אתו ואתהן ולא־תהיה זמה בתוככם׃

¹⁵ ואיש אשר יתן שכבתו בבהמה מות יומת ואת־הבהמה תהרגו׃

¹⁶ ואשה אשר תקרב אל־כל־בהמה לרבעה אתה והרגת את־האשה ואת־הבהמה מות יומתו דמיהם בם׃

¹⁷ ואיש אשר־יקח את־אחתו בת־אביו או בת־אמו וראה את־ערותה והיא־תראה את־ערותו חסד הוא ונכרתו לעיני בני עםם ערות אחתו גלה עונו ישא׃

¹⁸ ואיש אשר־ישכב את־אשה דוה וגלה את־ערותה את־מקרה הערה והיא גלתה* את־מקור דמיה ונכרתו שניהם מקרב עםם׃

¹⁹ וערות אחות אמך ואחות אביך לא תגלה כי את־שארו הערה עונם ישאו׃

²⁰ ואיש אשר ישכב את־דדתו ערות דדו גלה חטאם ישאו ערירים ימתו׃

²¹ ואיש אשר יקח את־אשת אחיו נדה הוא ערות אחיו גלה ערירים יהיו׃

²² ושמרתם את־כל־חקתי ואת־כל־משפטי ועשיתם אתם ולא־תקיא אתכם הארץ אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה׃

²³ ולא תלכו בחקת הגוי אשר־אני משלח מפניכם כי את־כל־אלה עשו ואקץ בם׃

²⁴ ואמר לכם אתם תירשו את־אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אתה ארץ זבת חלב ודבש אני יהוה אלהיכם אשר־הבדלתי אתכם מן־העמים׃

²⁵ והבדלתם בין־הבהמה הטהרה לטמאה ובין־העוף הטמא לטהר ולא־תשקצו את־נפשתיכם בבהמה ובעוף ובכל אשר תרמש האדמה אשר־הבדלתי לכם לטמא׃

²⁶ והייתם לי קדשים כי קדוש אני יהוה ואבדל אתכם מן־העמים להיות לי׃

²⁷ ואיש או־אשה כי־יהיה* בהם אוב או ידעני מות יומתו באבן ירגמו אתם דמיהם בם׃ ף