Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Yeremiyah 51

Studie

   

1 כה אמר יהוה הנני מעיר על־בבל ואל־ישבי לב קמי רוח משחית׃

2 ושלחתי לבבל זרים וזרוה ויבקקו את־ארצה כי־היו עליה מסביב ביום רעה׃

3 אל־ידרך [כ= ידרך] [ק= זז] הדרך קשתו ואל־יתעל בסרינו ואל־תחמלו אל־בחריה החרימו כל־צבאה׃

4 ונפלו חללים בארץ כשדים ומדקרים בחוצותיה׃

5 כי לא־אלמן ישראל ויהודה מאלהיו מיהוה צבאות כי ארצם מלאה אשם מקדוש ישראל׃

6 נסו מתוך בבל ומלטו איש נפשו אל־תדמו בעונה כי עת נקמה היא ליהוה גמול הוא משלם לה׃

7 כוס־זהב בבל ביד־יהוה משכרת כל־הארץ מיינה שתו גוים על־כן יתהללו גוים׃

8 פתאם נפלה בבל ותשבר הילילו עליה קחו צרי למכאובה אולי תרפא׃

9 [כ= רפאנו] [ק= רפינו] את־בבל ולא נרפתה עזבוה ונלך איש לארצו כי־נגע אל־השמים משפטה ונשא עד־שחקים׃

10 הוציא יהוה את־צדקתינו באו ונספרה בציון את־מעשה יהוה אלהינו׃

11 הברו החצים מלאו השלטים העיר יהוה את־רוח מלכי מדי כי־על־בבל מזמתו להשחיתה כי־נקמת יהוה היא נקמת היכלו׃

12 אל־חומת בבל שאו־נס החזיקו המשמר הקימו שמרים הכינו הארבים כי גם־זםם יהוה גם־עשה את אשר־דבר אל־ישבי בבל׃

13 [כ= שכנתי] [ק= שכנת] על־מים רבים רבת אוצרת בא קצך אמת בצעך׃

14 נשבע יהוה צבאות בנפשו כי אם־מלאתיך אדם כילק וענו עליך הידד׃ ס

15 עשה ארץ בכחו מכין תבל בחכמתו ובתבונתו נטה שמים׃

16 לקול תתו המון מים בשמים ויעל נשאים מקצה־ארץ ברקים למטר עשה ויצא רוח מאצרתיו׃

17 נבער כל־אדם מדעת הביש כל־צרף מפסל כי שקר נסכו ולא־רוח בם׃

18 הבל המה מעשה תעתעים בעת פקדתם יאבדו׃

19 לא־כאלה חלק יעקוב כי־יוצר הכל הוא ושבט נחלתו יהוה צבאות שמו׃ ס

20 מפץ־אתה לי כלי מלחמה ונפצתי בך גוים והשחתי בך ממלכות׃

21 ונפצתי בך סוס ורכבו ונפצתי בך רכב ורכבו׃

22 ונפצתי בך איש ואשה ונפצתי בך זקן ונער ונפצתי בך בחור ובתולה׃

23 ונפצתי בך רעה ועדרו ונפצתי בך אכר וצמדו ונפצתי בך פחות וסגנים׃

24 ושלמתי לבבל ולכל יושבי כשדים את כל־רעתם אשר־עשו בציון לעיניכם נאם יהוה׃ ס

25 הנני אליך הר המשחית נאם־יהוה המשחית את־כל־הארץ ונטיתי את־ידי עליך וגלגלתיך מן־הסלעים ונתתיך להר שרפה׃

26 ולא־יקחו ממך אבן לפנה ואבן למוסדות כי־שממות עולם תהיה נאם־יהוה׃

27 שאו־נס בארץ תקעו שופר בגוים קדשו עליה גוים השמיעו עליה ממלכות אררט מני ואשכנז פקדו עליה טפסר העלו־סוס כילק סמר׃

28 קדשו עליה גוים את־מלכי מדי את־פחותיה ואת־כל־סגניה ואת כל־ארץ ממשלתו׃

29 ותרעש הארץ ותחל כי קמה על־בבל מחשבות יהוה לשום את־ארץ בבל לשמה מאין יושב׃

30 חדלו גבורי בבל להלחם ישבו במצדות נשתה גבורתם היו לנשים הציתו משכנתיה נשברו בריחיה׃

31 רץ לקראת־רץ ירוץ ומגיד לקראת מגיד להגיד למלך בבל כי־נלכדה עירו מקצה׃

32 והמעברות נתפשו ואת־האגמים שרפו באש ואנשי המלחמה נבהלו׃ ס

33 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל בת־בבל כגרן עת הדריכה עוד מעט ובאה עת־הקציר לה׃

34 [כ= אכלנו] [ק= אכלני] [כ= הממנו] [ק= הממני] נבוכדראצר מלך בבל [כ= הציגנו] [ק= הציגני] כלי ריק [כ= בלענו] [ק= בלעני] כתנין מלא כרשו מעדני [כ= הדיחנו] [ק= הדיחני]׃

35 חמסי ושארי על־בבל תאמר ישבת ציון ודמי אל־ישבי כשדים תאמר ירושלם׃ ס

36 לכן כה אמר יהוה הנני־רב את־ריבך ונקמתי את־נקמתך והחרבתי את־ימה והבשתי את־מקורה׃

37 והיתה בבל לגלים מעון־תנים שמה ושרקה מאין יושב׃

38 יחדו ככפרים ישאגו נערו כגורי אריות׃

39 בחםם אשית את־משתיהם והשכרתים למען יעלזו וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם יהוה׃

40 אורידם ככרים לטבוח כאילים עם־עתודים׃

41 איך נלכדה ששך ותתפש תהלת כל־הארץ איך היתה לשמה בבל בגוים׃

42 עלה על־בבל הים בהמון גליו נכסתה׃

43 היו עריה לשמה ארץ ציה וערבה ארץ לא־ישב בהן כל־איש ולא־יעבר בהן בן־אדם׃

44 ופקדתי על־בל בבבל והצאתי את־בלעו מפיו ולא־ינהרו אליו עוד גוים גם־חומת בבל נפלה׃

45 צאו מתוכה עמי ומלטו איש את־נפשו מחרון אף־יהוה׃

46 ופן־ירך לבבכם ותיראו בשמועה הנשמעת בארץ ובא בשנה השמועה ואחריו בשנה השמועה וחמס בארץ ומשל על־משל׃

47 לכן הנה ימים באים ופקדתי על־פסילי בבל וכל־ארצה תבוש וכל־חלליה יפלו בתוכה׃

48 ורננו על־בבל שמים וארץ וכל אשר בהם כי מצפון יבוא־לה השודדים נאם־יהוה׃

49 גם־בבל לנפל חללי ישראל גם־לבבל נפלו חללי כל־הארץ׃

50 פלטים מחרב הלכו אל־תעמדו זכרו מרחוק את־יהוה וירושלם תעלה על־לבבכם׃

51 בשנו כי־שמענו חרפה כסתה כלמה פנינו כי באו זרים על־מקדשי בית יהוה׃ ס

52 לכן הנה־ימים באים נאם־יהוה ופקדתי על־פסיליה ובכל־ארצה יאנק חלל׃

53 כי־תעלה בבל השמים וכי תבצר מרום עזה מאתי יבאו שדדים לה נאם־יהוה׃ ס

54 קול זעקה מבבל ושבר גדול מארץ כשדים׃

55 כי־שדד יהוה את־בבל ואבד ממנה קול גדול והמו גליהם כמים רבים נתן שאון קולם׃

56 כי בא עליה על־בבל שודד ונלכדו גבוריה חתתה קשתותם כי אל גמלות יהוה שלם ישלם׃

57 והשכרתי שריה וחכמיה פחותיה וסגניה וגבוריה וישנו שנת־עולם ולא יקיצו נאם־המלך יהוה צבאות שמו׃ ס

58 כה־אמר יהוה צבאות חמות בבל הרחבה ערער תתערער ושעריה הגבהים באש יצתו ויגעו עמים בדי־ריק ולאמים בדי־אש ויעפו׃ ס

59 הדבר אשר־צוה ירמיהו הנביא את־שריה בן־נריה בן־מחסיה בלכתו את־צדקיהו מלך־יהודה בבל בשנת הרבעית למלכו ושריה שר מנוחה׃

60 ויכתב ירמיהו את כל־הרעה אשר־תבוא אל־בבל אל־ספר אחד את כל־הדברים האלה הכתבים אל־בבל׃

61 ויאמר ירמיהו אל־שריה כבאך בבל וראית וקראת את כל־הדברים האלה׃

62 ואמרת יהוה אתה דברת אל־המקום הזה להכריתו לבלתי היות־בו יושב למאדם ועד־בהמה כי־שממות עולם תהיה׃

63 והיה ככלתך לקרא את־הספר הזה תקשר עליו אבן והשלכתו אל־תוך פרת׃

64 ואמרת ככה תשקע בבל ולא־תקום מפני הרעה אשר אנכי מביא עליה ויעפו עד־הנה דברי ירמיהו׃ ס

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Revealed # 238

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 962  
  

238. Before the throne there was a sea of glass, like crystal. (4:6) This symbolizes a new heaven formed of Christians who possessed general truths taken from the literal sense of the Word.

Atmospheres are seen in the spiritual world, and also bodies of water, as in our world - ethereal atmospheres seemingly where angels of the highest heaven dwell, airy atmospheres seemingly where angels of the intermediate heaven dwell, and watery ones seemingly where angels of the lowest heaven dwell. These watery atmospheres, moreover, are seas that are seen at the borders of heaven, and the inhabitants there are people who possess general truths taken from the literal sense of the Word. To be shown that waters symbolize truths, see no. 50 above.

As the place where waters terminate and are collected, a sea therefore symbolizes Divine truth in its terminal expressions.

Accordingly, since the One sitting on the throne means the Lord (no. 230), and since the seven lamps which are the seven spirits of God before the throne mean a new church which will possess Divine truth from the Lord (no. 237), it is apparent that the sea of glass that was before the throne means the church with people who are at its peripheries.

[2] Seas at the borders of the heavens are something I have been granted to see, and it has been given me to speak with the inhabitants there and so to learn the truth of this matter through personal experience. The inhabitants appeared to me to be living in a sea, but they said that they did not live in a sea but in an atmosphere. It was apparent to me from this that a sea is an appearance of the Divine truth emanating from the Lord in its terminal expressions.

The existence of seas in the spiritual world is clearly apparent from the fact that they were often seen by John, as in the present instance, and in 5:13 verses; 7:1-3; 8:8-9; 10:2, 8; 13:1; 14:7; 15:2; 16:3; 18:17, 19, 21; 20:13.

The sea is called a sea of glass like crystal owing to the translucence of the Divine truth emanating from the Lord.

[3] Since Divine truth in its terminal expressions produces the appearance of a sea in the spiritual world, therefore a sea elsewhere in the Word has a similar symbolic meaning, as in the following passages:

On that day living waters shall flow out from Jerusalem, part of them to the eastern sea and part of them to the western sea. (Zechariah 14:8)

Living waters from Jerusalem are the church's Divine truths from the Lord. The sea is consequently where they terminate.

(Jehovah,) Your way was in the sea, and Your path in many waters. (Psalms 77:19)

Thus said Jehovah, who made a way in the sea, and a path through the many waters... (Isaiah 43:16)

(Jehovah) has founded (the world) on the seas, and established it on the rivers. (Psalms 24:2)

(Jehovah) set the earth on its foundations, so that it should not be moved to eternity. You covered it with the deep (or sea) as with a garment. (Psalms 104:5-6)

The earth was "founded on the sea" because the church, which is meant by the earth, is founded on general truths. For these are its footings and foundations.

[4] I will dry up (Babylon's) sea and make her spring dry... The sea will come up over Babylon; she will be covered with the multitude of its waves. (Jeremiah 51:36, 42)

To dry up Babylon's sea and make her spring dry means, symbolically, to extinguish all the church's truth from the firsts to the lasts of it.

They shall walk after Jehovah..., and His sons shall come with honor from the sea. (Hosea 11:10)

The sons from the sea are people who possess general truths or truths in their terminal expressions.

(Jehovah,) who builds His ascents in the heavens..., who calls the waters of the sea and pours them over the face of the earth... (Amos 9:6)

By the word of Jehovah the heavens were made... He gathers the waters of the sea together as a heap, putting the depths in storehouses. (Psalms 33:6-7)

...by My rebuke I dry up the sea, I make the rivers a wilderness. (Isaiah 50:2)

And so likewise in other places.

[5] Since a sea symbolizes Divine truth with people who live on the borders of heaven, therefore Tyre and Sidon, which were on the seacoast, symbolized the church in respect to its learned concepts of goodness and truth. And therefore "the islands of the sea" 1 likewise symbolize people engaged in a relatively remote Divine worship (no. 34).

For the same reason, too, the word used for the sea in Hebrew is "the west," that is, the direction in which the sun's light turns into its evening state, or truth into haziness.

We will see in subsequent discussions that a sea also symbolizes the natural component of a person divorced from his spiritual one, thus also hell.

Poznámky pod čarou:

1. Also called "the isles of the sea" and "the coastlands of the sea." See Isaiah 11:11; 24:15

  
/ 962  
  

Many thanks to the General Church of the New Jerusalem, and to Rev. N.B. Rogers, translator, for the permission to use this translation.

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org