¹ ויהי ככלות ירמיהו לדבר אל־כל־העם את־כל־דברי יהוה אלהיהם אשר שלחו יהוה אלהיהם אליהם את כל־הדברים האלה׃ ס

² ויאמר עזריה בן־הושעיה ויוחןן בן־קרח וכל־האנשים הזדים אמרים אל־ירמיהו שקר אתה מדבר לא שלחך יהוה אלהינו לאמר לא־תבאו מצרים לגור שם׃

³ כי ברוך בן־נריה מסית אתך בנו למען תת אתנו ביד־הכשדים להמית אתנו ולהגלות אתנו בבל׃

⁴ ולא־שמע יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים וכל־העם בקול יהוה לשבת בארץ יהודה׃

⁵ ויקח יוחןן בן־קרח וכל־שרי החילים את כל־שארית יהודה אשר־שבו מכל־הגוים אשר נדחו־שם לגור בארץ יהודה׃

⁶ את־הגברים ואת־הנשים ואת־הטף ואת־בנות המלך ואת כל־הנפש אשר הניח נבוזראדן רב־טבחים את־גדליהו בן־אחיקם בן־שפן ואת ירמיהו הנביא ואת־ברוך בן־נריהו׃

⁷ ויבאו ארץ מצרים כי לא שמעו בקול יהוה ויבאו עד־תחפנחס׃ ס

⁸ ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו בתחפנחס לאמר׃

⁹ קח בידך אבנים גדלות וטמנתם במלט במלבן אשר בפתח בית־פרעה בתחפנחס לעיני אנשים יהודים׃

¹⁰ ואמרת אליהם כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני שלח ולקחתי את־נבוכדראצר מלך־בבל עבדי ושמתי כסאו ממעל לאבנים האלה אשר טמנתי ונטה את־[כ= שפרורו] [ק= שפרירו] עליהם׃

¹¹ [כ= ובאה] [ק= ובא] והכה את־ארץ מצרים אשר למות למות ואשר לשבי לשבי ואשר לחרב לחרב׃

¹² והצתי אש בבתי אלהי מצרים ושרפם ושבם ועטה את־ארץ מצרים כאשר־יעטה הרעה את־בגדו ויצא משם בשלום׃

¹³ ושבר את־מצבות בית שמש אשר בארץ מצרים ואת־בתי אלהי־מצרים ישרף באש׃ ס

¹ אשר היה דבר־יהוה אל־ירמיהו הנביא על־הגוים׃

² למצרים על־חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר־היה על־נהר־פרת בכרכמש אשר הכה נבוכדראצר מלך בבל בשנת הרביעית ליהויקים בן־יאשיהו מלך יהודה׃

³ ערכו מגן וצנה וגשו למלחמה׃

⁴ אסרו הסוסים ועלו הפרשים והתיצבו בכובעים מרקו הרמחים לבשו הסרינת׃

⁵ מדוע ראיתי המה חתים נסגים אחור וגבוריהם יכתו ומנוס נסו ולא הפנו מגור מסביב נאם־יהוה׃

⁶ אל־ינוס הקל ואל־ימלט הגבור צפונה על־יד נהר־פרת כשלו ונפלו׃

⁷ מי־זה כיאר יעלה כנהרות יתגעשו מימיו׃

⁸ מצרים כיאר יעלה וכנהרות יתגעשו מים ויאמר אעלה אכסה־ארץ אבידה עיר וישבי בה׃

⁹ עלו הסוסים והתהללו הרכב ויצאו הגבורים כוש ופוט תפשי מגן ולודים תפשי דרכי קשת׃

¹⁰ והיום ההוא לאדני יהוה צבאות יום נקמה להנקם מצריו ואכלה חרב ושבעה ורותה מדםם כי זבח לאדני יהוה צבאות בארץ צפון אל־נהר־פרת׃

¹¹ עלי גלעד וקחי צרי בתולת בת־מצרים לשוא [כ= הרביתי] [ק= הרבית] רפאות תעלה אין לך׃

¹² שמעו גוים קלונך וצוחתך מלאה הארץ כי־גבור בגבור כשלו יחדיו נפלו שניהם׃ ף

¹³ הדבר אשר דבר יהוה אל־ירמיהו הנביא לבוא נבוכדראצר מלך בבל להכות את־ארץ מצרים׃

¹⁴ הגידו במצרים והשמיעו במגדול והשמיעו בנף ובתחפנחס אמרו התיצב והכן לך כי־אכלה חרב סביביך׃

¹⁵ מדוע נסחף אביריך לא עמד כי יהוה הדפו׃

¹⁶ הרבה כושל גם־נפל איש אל־רעהו ויאמרו קומה ונשבה אל־עמנו ואל־ארץ מולדתנו מפני חרב היונה׃

¹⁷ קראו שם פרעה מלך־מצרים שאון העביר המועד׃

¹⁸ חי־אני נאם־המלך יהוה צבאות שמו כי כתבור בהרים וככרמל בים יבוא׃

¹⁹ כלי גולה עשי לך יושבת בת־מצרים כי־נף לשמה תהיה ונצתה מאין יושב׃ ס

²⁰ עגלה יפה־פיה מצרים קרץ מצפון בא בא׃

²¹ גם־שכריה בקרבה כעגלי מרבק כי־גם־המה הפנו נסו יחדיו לא עמדו כי יום אידם בא עליהם עת פקדתם׃

²² קולה כנחש ילך כי־בחיל ילכו ובקרדמות באו לה כחטבי עצים׃

²³ כרתו יערה נאם־יהוה כי לא יחקר כי רבו מארבה ואין להם מספר׃

²⁴ הבישה בת־מצרים נתנה ביד עם־צפון׃

²⁵ אמר יהוה צבאות אלהי ישראל הנני פוקד אל־אמון מנא ועל־פרעה ועל־מצרים ועל־אלהיה ועל־מלכיה ועל־פרעה ועל הבטחים בו׃

²⁶ ונתתים ביד מבקשי נפשם וביד נבוכדראצר מלך־בבל וביד־עבדיו ואחרי־כן תשכן כימי־קדם נאם־יהוה׃ ס

²⁷ ואתה אל־תירא עבדי יעקב ואל־תחת ישראל כי הנני מושעך מרחוק ואת־זרעך מארץ שבים ושב יעקוב ושקט ושאןן ואין מחריד׃ ס

²⁸ אתה אל־תירא עבדי יעקב נאם־יהוה כי אתך אני כי אעשה כלה בכל־הגוים אשר הדחתיך שמה ואתך לא־אעשה כלה ויסרתיך למשפט ונקה לא אנקך׃ ס