Bible

 

Yeremiyah 32

Studie

   

1 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [כ= בשנת] [ק= בשנה] העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃

2 ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃

3 אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃

4 וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־[כ= עינו] [ק= עיניו] תראינה׃

5 ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃ ף

6 ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

7 הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃

8 ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃

9 ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃

10 ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃

11 ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃

12 ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃

13 ואצוה את־ברוך לעיניהם לאמר׃

14 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃ ס

15 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃ ף

16 ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃

17 אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃

18 עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃

19 גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃

20 אשר־שמת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃

21 ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃

22 ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃

23 ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [כ= ובתרותך] [ק= ובתורתך] לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃

24 הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃

25 ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃

26 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃

27 הנה אני יהוה אלהי כל־בשר הממני יפלא כל־דבר׃

28 לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃

29 ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃

30 כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃

31 כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃

32 על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃

33 ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃

34 וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃

35 ויבנו את־במות הבעל אשר בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [כ= החטי] [ק= החטיא] את־יהודה׃ ס

36 ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃

37 הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃

38 והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

39 ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃

40 וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃

41 וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃ ס

42 כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃

43 ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃

44 שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

True Christian Religion # 440

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 853  
  

440. However, thinking about going to heaven, and good needing to be done for this reason, is not regarding reward as one's aim and attributing merit to deeds, for so too do those think who love the neighbour as themselves, and God above all things. For they think this, trusting in the Lord's words, that their reward will be great in the heavens (Matthew 5:11-12; 6:1; 10:41-42; Luke 6:23, 35; 14:12-14; John 4:36); that those who have done good deeds will possess as their inheritance the kingdom prepared from the foundation of the world (Matthew 25:34); and that each person will be repaid according to his deeds (Matthew 16:27; John 5:29; Revelation 14:13; 20:12-13; Jeremiah 25:14; 32:19; Hosea 4:9; Zechariah 1:6; and elsewhere). These people do not trust in getting a reward by their merit, but believe it is promised them by grace. Their reward is the pleasure of doing good to the neighbour. The angels in heaven enjoy this pleasure, and it is a spiritual pleasure, which is everlasting and immeasurably exceeds any natural pleasure. Those who enjoy that pleasure are unwilling to listen to talk of merit, for they like to act, and that is what makes them feel pleased. They are saddened if they think that their actions are done for the sake of being repaid. They are like those who do good to their friends for friendship's sake, to their brother for brotherhood's sake, to their wife and children for their wife's and children's sakes, to their country for their country's sake, so that they act from friendship and love. When they do a kindness, they also say and convince others that it is not for themselves but for others.

  
/ 853  
  

Thanks to the Swedenborg Society for the permission to use this translation.