Novokřesťanské studium Bible

Bible

 

Yeremiyah 32

Studie

   

1 הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [כ= בשנת] [ק= בשנה] העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃

2 ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃

3 אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃

4 וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־[כ= עינו] [ק= עיניו] תראינה׃

5 ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃ ף

6 ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

7 הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃

8 ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃

9 ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃

10 ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃

11 ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃

12 ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃

13 ואצוה את־ברוך לעיניהם לאמר׃

14 כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃ ס

15 כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃ ף

16 ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃

17 אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃

18 עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃

19 גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃

20 אשר־שמת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃

21 ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃

22 ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃

23 ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [כ= ובתרותך] [ק= ובתורתך] לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃

24 הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃

25 ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃

26 ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃

27 הנה אני יהוה אלהי כל־בשר הממני יפלא כל־דבר׃

28 לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃

29 ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃

30 כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃

31 כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃

32 על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃

33 ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃

34 וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃

35 ויבנו את־במות הבעל אשר בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [כ= החטי] [ק= החטיא] את־יהודה׃ ס

36 ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃

37 הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃

38 והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

39 ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃

40 וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃

41 וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃ ס

42 כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃

43 ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃

44 שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃ ף

   

Ze Swedenborgových děl

 

Apocalypse Explained # 224

Prostudujte si tuto pasáž

  
/ 1232  
  

224. And My new name, signifies that they will also acknowledge the Lord's Divine Human. This is evident from the signification of "I will write upon him My new name," as being that they will acknowledge the Lord's Divine Human. "To write upon one" is to implant in the life (See above, n. 222), here to implant in the faith that is from charity, because that faith is treated of in what is written to the angel of this church (See above, n. 203); and to implant in that faith is to acknowledge in heart. "The Lord's new name" is His Divine Human, because this prophetic book, which is called Revelation, treats of those who will be in the New Jerusalem, and of those who will not, and not of the successive states of the church as is believed (See above, n. 5); and those who will be in the New Jerusalem are all who will acknowledge the Lord's Divine Human. It is therefore also said at the end of The Doctrine of the New Jerusalem:

That there is a trine in the Lord, namely, the Divine Itself, the Divine Human, and the proceeding Divine, is an arcanum from heaven, and is for those who will be in the holy Jerusalem (n. 297).

It can be seen that this is "the Lord's new name," since this truth was not before acknowledged in the church. What besides this is meant in the Word by "the name of Jehovah," "the name of the Lord," and "the name of Jesus Christ," can be seen above (n. 26, 102, 133, 135, 148); and that the Lord's Divine Human is meant (n. 26, 102). This is meant by "the name of Jehovah," because "name" in the Word signifies the quality of a state and of a thing (See above, n. 148), and the Divine quality by which all things were created and made in the heavens and on earth, is the Lord's Divine Human, as is said in John:

In the beginning was the Word, and the Word was with God, and God was the Word. All things were made through Him, and without Him was not anything made that was made. And the world was made through Him. And the Word became flesh, and dwelt among us, and we beheld His glory, the glory as of the only-begotten from the Father, full of grace and truth (John 1:1-3, 10, 14).

From this it can be seen why "the name of Jehovah" means the Lord's Divine Human. That this is meant in the Word by "the name of Jehovah" the Lord Himself shows in John:

Jesus said, Father, glorify Thy name. And there came a voice out of heaven, saying, I have glorified it, and will glorify it again (John 12:28).

To "glorify" is to make Divine. In the same:

Jesus said, I have manifested Thy name unto men, and I have made known unto them Thy name, and will make it known (John 17:6, 26).

  
/ 1232  
  

Thanks to the Swedenborg Foundation for their permission to use this translation.

Bible

 

Luke 9:52-56

Studie

      

52 and sent messengers before his face. They went, and entered into a village of the Samaritans, so as to prepare for him.

53 They didn't receive him, because he was traveling with his face set towards Jerusalem.

54 When his disciples, James and John, saw this, they said, "Lord, do you want us to command fire to come down from the sky, and destroy them, just as Elijah did?"

55 But he turned and rebuked them, "You don't know of what kind of spirit you are.

56 For the Son of Man didn't come to destroy men's lives, but to save them." They went to another village.

      

©2024 New Christian Bible Study Corporation. All rights reserved. Printed from newchristianbiblestudy.org