¹ הדבר אשר־היה אל־ירמיהו מאת יהוה [כ= בשנת] [ק= בשנה] העשרית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמנה־עשרה שנה לנבוכדראצר׃

² ואז חיל מלך בבל צרים על־ירושלם וירמיהו הנביא היה כלוא בחצר המטרה אשר בית־מלך יהודה׃

³ אשר כלאו צדקיהו מלך־יהודה לאמר מדוע אתה נבא לאמר כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד מלך־בבל ולכדה׃

⁴ וצדקיהו מלך יהודה לא ימלט מיד הכשדים כי הנתן ינתן ביד מלך־בבל ודבר־פיו עם־פיו ועיניו את־[כ= עינו] [ק= עיניו] תראינה׃

⁵ ובבל יולך את־צדקיהו ושם יהיה עד־פקדי אתו נאם־יהוה כי תלחמו את־הכשדים לא תצליחו׃ ף

⁶ ויאמר ירמיהו היה דבר־יהוה אלי לאמר׃

⁷ הנה חנמאל בן־שלם דדך בא אליך לאמר קנה לך את־שדי אשר בענתות כי לך משפט הגאלה לקנות׃

⁸ ויבא אלי חנמאל בן־דדי כדבר יהוה אל־חצר המטרה ויאמר אלי קנה נא את־שדי אשר־בענתות אשר בארץ בנימין כי־לך משפט הירשה ולך הגאלה קנה־לך ואדע כי דבר־יהוה הוא׃

⁹ ואקנה את־השדה מאת חנמאל בן־דדי אשר בענתות ואשקלה־לו את־הכסף שבעה שקלים ועשרה הכסף׃

¹⁰ ואכתב בספר ואחתם ואעד עדים ואשקל הכסף במאזנים׃

¹¹ ואקח את־ספר המקנה את־החתום המצוה והחקים ואת־הגלוי׃

¹² ואתן את־הספר המקנה אל־ברוך בן־נריה בן־מחסיה לעיני חנמאל דדי ולעיני העדים הכתבים בספר המקנה לעיני כל־היהודים הישבים בחצר המטרה׃

¹³ ואצוה את־ברוך לעיניהם לאמר׃

¹⁴ כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לקוח את־הספרים האלה את ספר המקנה הזה ואת החתום ואת ספר הגלוי הזה ונתתם בכלי־חרש למען יעמדו ימים רבים׃ ס

¹⁵ כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יקנו בתים ושדות וכרמים בארץ הזאת׃ ף

¹⁶ ואתפלל אל־יהוה אחרי תתי את־ספר המקנה אל־ברוך בן־נריה לאמר׃

¹⁷ אהה אדני יהוה הנה אתה עשית את־השמים ואת־הארץ בכחך הגדול ובזרעך הנטויה לא־יפלא ממך כל־דבר׃

¹⁸ עשה חסד לאלפים ומשלם עון אבות אל־חיק בניהם אחריהם האל הגדול הגבור יהוה צבאות שמו׃

¹⁹ גדל העצה ורב העליליה אשר־עיניך פקחות על־כל־דרכי בני אדם לתת לאיש כדרכיו וכפרי מעלליו׃

²⁰ אשר־שמת אתות ומפתים בארץ־מצרים עד־היום הזה ובישראל ובאדם ותעשה־לך שם כיום הזה׃

²¹ ותצא את־עמך את־ישראל מארץ מצרים באתות ובמופתים וביד חזקה ובאזרוע נטויה ובמורא גדול׃

²² ותתן להם את־הארץ הזאת אשר־נשבעת לאבותם לתת להם ארץ זבת חלב ודבש׃

²³ ויבאו וירשו אתה ולא־שמעו בקולך [כ= ובתרותך] [ק= ובתורתך] לא־הלכו את כל־אשר צויתה להם לעשות לא עשו ותקרא אתם את כל־הרעה הזאת׃

²⁴ הנה הסללות באו העיר ללכדה והעיר נתנה ביד הכשדים הנלחמים עליה מפני החרב והרעב והדבר ואשר דברת היה והנך ראה׃

²⁵ ואתה אמרת אלי אדני יהוה קנה־לך השדה בכסף והעד עדים והעיר נתנה ביד הכשדים׃

²⁶ ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃

²⁷ הנה אני יהוה אלהי כל־בשר הממני יפלא כל־דבר׃

²⁸ לכן כה אמר יהוה הנני נתן את־העיר הזאת ביד הכשדים וביד נבוכדראצר מלך־בבל ולכדה׃

²⁹ ובאו הכשדים הנלחמים על־העיר הזאת והציתו את־העיר הזאת באש ושרפוה ואת הבתים אשר קטרו על־גגותיהם לבעל והסכו נסכים לאלהים אחרים למען הכעסני׃

³⁰ כי־היו בני־ישראל ובני יהודה אך עשים הרע בעיני מנערתיהם כי בני־ישראל אך מכעסים אתי במעשה ידיהם נאם־יהוה׃

³¹ כי על־אפי ועל־חמתי היתה לי העיר הזאת למן־היום אשר בנו אותה ועד היום הזה להסירה מעל פני׃

³² על כל־רעת בני־ישראל ובני יהודה אשר עשו להכעסני המה מלכיהם שריהם כהניהם ונביאיהם ואיש יהודה וישבי ירושלם׃

³³ ויפנו אלי ערף ולא פנים ולמד אתם השכם ולמד ואינם שמעים לקחת מוסר׃

³⁴ וישימו שקוציהם בבית אשר־נקרא־שמי עליו לטמאו׃

³⁵ ויבנו את־במות הבעל אשר בגיא בן־הנם להעביר את־בניהם ואת־בנותיהם למלך אשר לא־צויתים ולא עלתה על־לבי לעשות התועבה הזאת למען [כ= החטי] [ק= החטיא] את־יהודה׃ ס

³⁶ ועתה לכן כה־אמר יהוה אלהי ישראל אל־העיר הזאת אשר אתם אמרים נתנה ביד מלך־בבל בחרב וברעב ובדבר׃

³⁷ הנני מקבצם מכל־הארצות אשר הדחתים שם באפי ובחמתי ובקצף גדול והשבתים אל־המקום הזה והשבתים לבטח׃

³⁸ והיו לי לעם ואני אהיה להם לאלהים׃

³⁹ ונתתי להם לב אחד ודרך אחד ליראה אותי כל־הימים לטוב להם ולבניהם אחריהם׃

⁴⁰ וכרתי להם ברית עולם אשר לא־אשוב מאחריהם להיטיבי אותם ואת־יראתי אתן בלבבם לבלתי סור מעלי׃

⁴¹ וששתי עליהם להטיב אותם ונטעתים בארץ הזאת באמת בכל־לבי ובכל־נפשי׃ ס

⁴² כי־כה אמר יהוה כאשר הבאתי אל־העם הזה את כל־הרעה הגדולה הזאת כן אנכי מביא עליהם את־כל־הטובה אשר אנכי דבר עליהם׃

⁴³ ונקנה השדה בארץ הזאת אשר אתם אמרים שממה היא מאין אדם ובהמה נתנה ביד הכשדים׃

⁴⁴ שדות בכסף יקנו וכתוב בספר וחתום והעד עדים בארץ בנימן ובסביבי ירושלם ובערי יהודה ובערי ההר ובערי השפלה ובערי הנגב כי־אשיב את־שבותם נאם־יהוה׃ ף

¹ On that day Jesus went out of the house, and sat by the seaside.

² Great multitudes gathered to him, so that he entered into a boat, and sat, and all the multitude stood on the beach.

³ He spoke to them many things in parables, saying, "Behold, a farmer went out to sow.

⁴ As he sowed, some seeds fell by the roadside, and the birds came and devoured them.

⁵ Others fell on rocky ground, where they didn't have much soil, and immediately they sprang up, because they had no depth of earth.

⁶ When the sun had risen, they were scorched. Because they had no root, they withered away.

⁷ Others fell among thorns. The thorns grew up and choked them.

⁸ Others fell on good soil, and yielded fruit: some one hundred times as much, some sixty, and some thirty.

⁹ He who has ears to hear, let him hear."

¹⁰ The disciples came, and said to him, "Why do you speak to them in parables?"

¹¹ He answered them, "To you it is given to know the mysteries of the Kingdom of Heaven, but it is not given to them.

¹² For whoever has, to him will be given, and he will have abundance, but whoever doesn't have, from him will be taken away even that which he has.

¹³ Therefore I speak to them in parables, because seeing they don't see, and hearing, they don't hear, neither do they understand.

¹⁴ In them the prophecy of Isaiah is fulfilled, which says, 'By hearing you will hear, and will in no way understand; Seeing you will see, and will in no way perceive:

¹⁵ for this people's heart has grown callous, their ears are dull of hearing, they have closed their eyes; or else perhaps they might perceive with their eyes, hear with their ears, understand with their heart, and should turn again; and I would heal them.'

¹⁶ "But blessed are your eyes, for they see; and your ears, for they hear.

¹⁷ For most certainly I tell you that many prophets and righteous men desired to see the things which you see, and didn't see them; and to hear the things which you hear, and didn't hear them.

¹⁸ "Hear, then, the parable of the farmer.

¹⁹ When anyone hears the word of the Kingdom, and doesn't understand it, the evil one comes, and snatches away that which has been sown in his heart. This is what was sown by the roadside.

²⁰ What was sown on the rocky places, this is he who hears the word, and immediately with joy receives it;

²¹ yet he has no root in himself, but endures for a while. When oppression or persecution arises because of the word, immediately he stumbles.

²² What was sown among the thorns, this is he who hears the word, but the cares of this age and the deceitfulness of riches choke the word, and he becomes unfruitful.

²³ What was sown on the good ground, this is he who hears the word, and understands it, who most certainly bears fruit, and brings forth, some one hundred times as much, some sixty, and some thirty."

²⁴ He set another parable before them, saying, "The Kingdom of Heaven is like a man who sowed good seed in his field,

²⁵ but while people slept, his enemy came and sowed darnel weeds also among the wheat, and went away.

²⁶ But when the blade sprang up and brought forth fruit, then the darnel weeds appeared also.

²⁷ The servants of the householder came and said to him, 'Sir, didn't you sow good seed in your field? Where did this darnel come from?'

²⁸ "He said to them, 'An enemy has done this.' "The servants asked him, 'Do you want us to go and gather them up?'

²⁹ "But he said, 'No, lest perhaps while you gather up the darnel weeds, you root up the wheat with them.

³⁰ Let both grow together until the harvest, and in the harvest time I will tell the reapers, "First, gather up the darnel weeds, and bind them in bundles to burn them; but gather the wheat into my barn."'"

³¹ He set another parable before them, saying, "The Kingdom of Heaven is like a grain of mustard seed, which a man took, and sowed in his field;

³² which indeed is smaller than all seeds. But when it is grown, it is greater than the herbs, and becomes a tree, so that the birds of the air come and lodge in its branches."

³³ He spoke another parable to them. "The Kingdom of Heaven is like yeast, which a woman took, and hid in three measures of meal, until it was all leavened."

³⁴ Jesus spoke all these things in parables to the multitudes; and without a parable, he didn't speak to them,

³⁵ that it might be fulfilled which was spoken through the prophet, saying, "I will open my mouth in parables; I will utter things hidden from the foundation of the world."

³⁶ Then Jesus sent the multitudes away, and went into the house. His disciples came to him, saying, "Explain to us the parable of the darnel weeds of the field."

³⁷ He answered them, "He who sows the good seed is the Son of Man,

³⁸ the field is the world; and the good seed, these are the children of the Kingdom; and the darnel weeds are the children of the evil one.

³⁹ The enemy who sowed them is the devil. The harvest is the end of the age, and the reapers are angels.

⁴⁰ As therefore the darnel weeds are gathered up and burned with fire; so will it be at the end of this age.

⁴¹ The Son of Man will send out his angels, and they will gather out of his Kingdom all things that cause stumbling, and those who do iniquity,

⁴² and will cast them into the furnace of fire. There will be weeping and the gnashing of teeth.

⁴³ Then the righteous will shine forth like the sun in the Kingdom of their Father. He who has ears to hear, let him hear.

⁴⁴ "Again, the Kingdom of Heaven is like a treasure hidden in the field, which a man found, and hid. In his joy, he goes and sells all that he has, and buys that field.

⁴⁵ "Again, the Kingdom of Heaven is like a man who is a merchant seeking fine pearls,

⁴⁶ who having found one pearl of great price, he went and sold all that he had, and bought it.

⁴⁷ "Again, the Kingdom of Heaven is like a dragnet, that was cast into the sea, and gathered some fish of every kind,

⁴⁸ which, when it was filled, they drew up on the beach. They sat down, and gathered the good into containers, but the bad they threw away.

⁴⁹ So will it be in the end of the world. The angels will come forth, and separate the wicked from among the righteous,

⁵⁰ and will cast them into the furnace of fire. There will be the weeping and the gnashing of teeth."

⁵¹ Jesus said to them, "Have you understood all these things?" They answered him, "Yes, Lord."

⁵² He said to them, "Therefore, every scribe who has been made a disciple in the Kingdom of Heaven is like a man who is a householder, who brings out of his treasure new and old things."

⁵³ It happened that when Jesus had finished these parables, he departed from there.

⁵⁴ Coming into his own country, he taught them in their synagogue, so that they were astonished, and said, "Where did this man get this wisdom, and these mighty works?

⁵⁵ Isn't this the carpenter's son? Isn't his mother called Mary, and his brothers, James, Joses, Simon, and Judas?

⁵⁶ Aren't all of his sisters with us? Where then did this man get all of these things?"

⁵⁷ They were offended by him. But Jesus said to them, "A prophet is not without honor, except in his own country, and in his own house."

⁵⁸ He didn't do many mighty works there because of their unbelief.