¹ ואלה דברי הספר אשר שלח ירמיה הנביא מירושלם אל־יתר זקני הגולה ואל־הכהנים ואל־הנביאים ואל־כל־העם אשר הגלה נבוכדנאצר מירושלם בבלה׃

² אחרי צאת יכניה־המלך והגבירה והסריסים שרי יהודה וירושלם והחרש והמסגר מירושלם׃

³ ביד אלעשה בן־שפן וגמריה בן־חלקיה אשר שלח צדקיה מלך־יהודה אל־נבוכדנאצר מלך בבל בבלה לאמר׃ ס

⁴ כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לכל־הגולה אשר־הגליתי מירושלם בבלה׃

⁵ בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פרין׃

⁶ קחו נשים והולידו בנים ובנות וקחו לבניכם נשים ואת־בנותיכם תנו לאנשים ותלדנה בנים ובנות ורבו־שם ואל־תמעטו׃

⁷ ודרשו את־שלום העיר אשר הגליתי אתכם שמה והתפללו בעדה אל־יהוה כי בשלומה יהיה לכם שלום׃ ף

⁸ כי כה אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־ישיאו לכם נביאיכם אשר־בקרבכם וקסמיכם ואל־תשמעו אל־חלמתיכם אשר אתם מחלמים׃

⁹ כי בשקר הם נבאים לכם בשמי לא שלחתים נאם־יהוה׃ ס

¹⁰ כי־כה אמר יהוה כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם והקמתי עליכם את־דברי הטוב להשיב אתכם אל־המקום הזה׃

¹¹ כי אנכי ידעתי את־המחשבת אשר אנכי חשב עליכם נאם־יהוה מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה׃

¹² וקראתם אתי והלכתם והתפללתם אלי ושמעתי אליכם׃

¹³ ובקשתם אתי ומצאתם כי תדרשני בכל־לבבכם׃

¹⁴ ונמצאתי לכם נאם־יהוה ושבתי את־[כ= שביתכם] [ק= שבותכם] וקבצתי אתכם מכל־הגוים ומכל־המקומות אשר הדחתי אתכם שם נאם־יהוה והשבתי אתכם אל־המקום אשר־הגליתי אתכם משם׃

¹⁵ כי אמרתם הקים לנו יהוה נבאים בבלה׃ ס

¹⁶ כי־כה אמר יהוה אל־המלך היושב אל־כסא דוד ואל־כל־העם היושב בעיר הזאת אחיכם אשר לא־יצאו אתכם בגולה׃

¹⁷ כה אמר יהוה צבאות הנני משלח בם את־החרב את־הרעב ואת־הדבר ונתתי אותם כתאנים השערים אשר לא־תאכלנה מרע׃

¹⁸ ורדפתי אחריהם בחרב ברעב ובדבר ונתתים [כ= לזועה] [ק= לזעוה] לכל ממלכות הארץ לאלה ולשמה ולשרקה ולחרפה בכל־הגוים אשר־הדחתים שם׃

¹⁹ תחת אשר־לא־שמעו אל־דברי נאם־יהוה אשר שלחתי אליהם את־עבדי הנבאים השכם ושלח ולא שמעתם נאם־יהוה׃

²⁰ ואתם שמעו דבר־יהוה כל־הגולה אשר־שלחתי מירושלם בבלה׃ ס

²¹ כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל אל־אחאב בן־קוליה ואל־צדקיהו בן־מעשיה הנבאים לכם בשמי שקר הנני נתן אתם ביד נבוכדראצר מלך־בבל והכם לעיניכם׃

²² ולקח מהם קללה לכל גלות יהודה אשר בבבל לאמר ישמך יהוה כצדקיהו וכאחב אשר־קלם מלך־בבל באש׃

²³ יען אשר עשו נבלה בישראל וינאפו את־נשי רעיהם וידברו דבר בשמי שקר אשר לוא צויתם ואנכי [כ= הוידע] [ק= היודע] ועד נאם־יהוה׃ ס

²⁴ ואל־שמעיהו הנחלמי תאמר לאמר׃

²⁵ כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל לאמר יען אשר אתה שלחת בשמכה ספרים אל־כל־העם אשר בירושלם ואל־צפניה בן־מעשיה הכהן ואל כל־הכהנים לאמר׃

²⁶ יהוה נתנך כהן תחת יהוידע הכהן להיות פקדים בית יהוה לכל־איש משגע ומתנבא ונתתה אתו אל־המהפכת ואל־הצינק׃

²⁷ ועתה למה לא גערת בירמיהו הענתתי המתנבא לכם׃

²⁸ כי על־כן שלח אלינו בבל לאמר ארכה היא בנו בתים ושבו ונטעו גנות ואכלו את־פריהן׃

²⁹ ויקרא צפניה הכהן את־הספר הזה באזני ירמיהו הנביא׃ ף

³⁰ ויהי דבר־יהוה אל־ירמיהו לאמר׃

³¹ שלח על־כל־הגולה לאמר כה אמר יהוה אל־שמעיה הנחלמי יען אשר נבא לכם שמעיה ואני לא שלחתיו ויבטח אתכם על־שקר׃

³² לכן כה־אמר יהוה הנני פקד על־שמעיה הנחלמי ועל־זרעו לא־יהיה לו איש יושב בתוך־העם הזה ולא־יראה בטוב אשר־אני עשה־לעמי נאם־יהוה כי־סרה דבר על־יהוה׃ ס

¹ בעת ההיא נאם־יהוה אהיה לאלהים לכל משפחות ישראל והמה יהיו־לי לעם׃ ס

² כה אמר יהוה מצא חן במדבר עם שרידי חרב הלוך להרגיעו ישראל׃

³ מרחוק יהוה נראה לי ואהבת עולם אהבתיך על־כן משכתיך חסד׃

⁴ עוד אבנך ונבנית בתולת ישראל עוד תעדי תפיך ויצאת במחול משחקים׃

⁵ עוד תטעי כרמים בהרי שמרון נטעו נטעים וחללו׃

⁶ כי יש־יום קראו נצרים בהר אפרים קומו ונעלה ציון אל־יהוה אלהינו׃ ף

⁷ כי־כה אמר יהוה רנו ליעקב שמחה וצהלו בראש הגוים השמיעו הללו ואמרו הושע יהוה את־עמך את שארית ישראל׃

⁸ הנני מביא אותם מארץ צפון וקבצתים מירכתי־ארץ בם עור ופסח הרה וילדת יחדו קהל גדול ישובו הנה׃

⁹ בבכי יבאו ובתחנונים אובילם אוליכם אל־נחלי מים בדרך ישר לא יכשלו בה כי־הייתי לישראל לאב ואפרים בכרי הוא׃ ס

¹⁰ שמעו דבר־יהוה גוים והגידו באיים ממרחק ואמרו מזרה ישראל יקבצנו ושמרו כרעה עדרו׃

¹¹ כי־פדה יהוה את־יעקב וגאלו מיד חזק ממנו׃

¹² ובאו ורננו במרום־ציון ונהרו אל־טוב יהוה על־דגן ועל־תירש ועל־יצהר ועל־בני־צאן ובקר והיתה נפשם כגן רוה ולא־יוסיפו לדאבה עוד׃

¹³ אז תשמח בתולה במחול ובחרים וזקנים יחדו והפכתי אבלם לששון ונחמתים ושמחתים מיגונם׃

¹⁴ ורויתי נפש הכהנים דשן ועמי את־טובי ישבעו נאם־יהוה׃ ס

¹⁵ כה אמר יהוה קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו׃ ס

¹⁶ כה אמר יהוה מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם־יהוה ושבו מארץ אויב׃

¹⁷ ויש־תקוה לאחריתך נאם־יהוה ושבו בנים לגבולם׃ ס

¹⁸ שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא למד השיבני ואשובה כי אתה יהוה אלהי׃

¹⁹ כי־אחרי שובי נחמתי ואחרי הודעי ספקתי על־ירך בשתי וגם־נכלמתי כי נשאתי חרפת נעורי׃

²⁰ הבן יקיר לי אפרים אם ילד שעשעים כי־מדי דברי בו זכר אזכרנו עוד על־כן המו מעי לו רחם ארחמנו נאם־יהוה׃ ס

²¹ הציבי לך צינים שמי לך תמרורים שתי לבך למסלה דרך [כ= הלכתי] [ק= הלכת] שובי בתולת ישראל שבי אל־עריך אלה׃

²² עד־מתי תתחמקין הבת השובבה כי־ברא יהוה חדשה בארץ נקבה תסובב גבר׃ ס

²³ כה־אמר יהוה צבאות אלהי ישראל עוד יאמרו את־הדבר הזה בארץ יהודה ובעריו בשובי את־שבותם יברךך יהוה נוה־צדק הר הקדש׃

²⁴ וישבו בה יהודה וכל־עריו יחדו אכרים ונסעו בעדר׃

²⁵ כי הרויתי נפש עיפה וכל־נפש דאבה מלאתי׃

²⁶ על־זאת הקיצתי ואראה ושנתי ערבה לי׃ ס

²⁷ הנה ימים באים נאם־יהוה וזרעתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה זרע אדם וזרע בהמה׃

²⁸ והיה כאשר שקדתי עליהם לנתוש ולנתוץ ולהרס ולהאביד ולהרע כן אשקד עליהם לבנות ולנטוע נאם־יהוה׃

²⁹ בימים ההם לא־יאמרו עוד אבות אכלו בסר ושני בנים תקהינה׃

³⁰ כי אם־איש בעונו ימות כל־האדם האכל הבסר תקהינה שניו׃ ס

³¹ הנה ימים באים נאם־יהוה וכרתי את־בית ישראל ואת־בית יהודה ברית חדשה׃

³² לא כברית אשר כרתי את־אבותם ביום החזיקי בידם להוציאם מארץ מצרים אשר־המה הפרו את־בריתי ואנכי בעלתי בם נאם־יהוה׃

³³ כי זאת הברית אשר אכרת את־בית ישראל אחרי הימים ההם נאם־יהוה נתתי את־תורתי בקרבם ועל־לבם אכתבנה והייתי להם לאלהים והמה יהיו־לי לעם׃

³⁴ ולא ילמדו עוד איש את־רעהו ואיש את־אחיו לאמר דעו את־יהוה כי־כולם ידעו אותי למקטנם ועד־גדולם נאם־יהוה כי אסלח לעונם ולחטאתם לא אזכר־עוד׃ ס

³⁵ כה אמר יהוה נתן שמש לאור יוםם חקת ירח וכוכבים לאור לילה רגע הים ויהמו גליו יהוה צבאות שמו׃

³⁶ אם־ימשו החקים האלה מלפני נאם־יהוה גם זרע ישראל ישבתו מהיות גוי לפני כל־הימים׃ ס

³⁷ כה אמר יהוה אם־ימדו שמים מלמעלה ויחקרו מוסדי־ארץ למטה גם־אני אמאס בכל־זרע ישראל על־כל־אשר עשו נאם־יהוה׃ ס

³⁸ הנה ימים [כ= זז] [ק= באים] נאם־יהוה ונבנתה העיר ליהוה ממגדל חננאל שער הפנה׃

³⁹ ויצא עוד [כ= קוה] [ק= קו] המדה נגדו על גבעת גרב ונסב געתה׃

⁴⁰ וכל־העמק הפגרים והדשן וכל־[כ= השרמות] [ק= השדמות] עד־נחל קדרון עד־פנת שער הסוסים מזרחה קדש ליהוה לא־ינתש ולא־יהרס עוד לעולם׃ ס