Bible

 

Yeremiyah 17

Studie

   

1 חטאת יהודה כתובה בעט ברזל בצפרן שמיר חרושה על־לוח לבם ולקרנות מזבחותיכם׃

2 כזכר בניהם מזבחותם ואשריהם על־עץ רעןן על גבעות הגבהות׃

3 הררי בשדה חילך כל־אוצרותיך לבז אתן במתיך בחטאת בכל־גבוליך׃

4 ושמטתה ובך מנחלתך אשר נתתי לך והעבדתיך את־איביך בארץ אשר לא־ידעת כי־אש קדחתם באפי עד־עולם תוקד׃ ס

5 כה אמר יהוה ארור הגבר אשר יבטח באדם ושם בשר זרעו ומן־יהוה יסור לבו׃

6 והיה כערער בערבה ולא יראה כי־יבוא טוב ושכן חררים במדבר ארץ מלחה ולא תשב׃ ס

7 ברוך הגבר אשר יבטח ביהוה והיה יהוה מבטחו׃

8 והיה כעץ שתול על־מים ועל־יובל ישלח שרשיו ולא [כ= ירא] [ק= יראה] כי־יבא חם והיה עלהו רעןן ובשנת בצרת לא ידאג ולא ימיש מעשות פרי׃

9 עקב הלב מכל ואנש הוא מי ידענו׃

10 אני יהוה חקר לב בחן כליות ולתת לאיש [כ= כדרכו] [ק= כדרכיו] כפרי מעלליו׃ ס

11 קרא דגר ולא ילד עשה עשר ולא במשפט בחצי [כ= ימו] [ק= ימיו] יעזבנו ובאחריתו יהיה נבל׃

12 כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו׃

13 מקוה ישראל יהוה כל־עזביך יבשו [כ= יסורי] [ק= וסורי] בארץ יכתבו כי עזבו מקור מים־חיים את־יהוה׃ ס

14 רפאני יהוה וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה׃

15 הנה־המה אמרים אלי איה דבר־יהוה יבוא נא׃

16 ואני לא־אצתי מרעה אחריך ויום אנוש לא התאויתי אתה ידעת מוצא שפתי נכח פניך היה׃

17 אל־תהיה־לי למחתה מחסי־אתה ביום רעה׃

18 יבשו רדפי ואל־אבשה אני יחתו המה ואל־אחתה אני הביא עליהם יום רעה ומשנה שברון שברם׃ ס

19 כה־אמר יהוה אלי הלך ועמדת בשער בני־[כ= עם] [ק= העם] אשר יבאו בו מלכי יהודה ואשר יצאו בו ובכל שערי ירושלם׃

20 ואמרת אליהם שמעו דבר־יהוה מלכי יהודה וכל־יהודה וכל ישבי ירושלם הבאים בשערים האלה׃ ס

21 כה אמר יהוה השמרו בנפשותיכם ואל־תשאו משא ביום השבת והבאתם בשערי ירושלם׃

22 ולא־תוציאו משא מבתיכם ביום השבת וכל־מלאכה לא תעשו וקדשתם את־יום השבת כאשר צויתי את־אבותיכם׃

23 ולא שמעו ולא הטו את־אזנם ויקשו את־ערפם לבלתי [כ= שומע] [ק= שמוע] ולבלתי קחת מוסר׃

24 והיה אם־שמע תשמעון אלי נאם־יהוה לבלתי הביא משא בשערי העיר הזאת ביום השבת ולקדש את־יום השבת לבלתי עשות־[כ= בה] [ק= בו] כל־מלאכה׃

25 ובאו בשערי העיר הזאת מלכים ושרים ישבים על־כסא דוד רכבים ברכב ובסוסים המה ושריהם איש יהודה וישבי ירושלם וישבה העיר־הזאת לעולם׃

26 ובאו מערי־יהודה ומסביבות ירושלם ומארץ בנימן ומן־השפלה ומן־ההר ומן־הנגב מבאים עולה וזבח ומנחה ולבונה ומבאי תודה בית יהוה׃

27 ואם־לא תשמעו אלי לקדש את־יום השבת ולבלתי שאת משא ובא בשערי ירושלם ביום השבת והצתי אש בשעריה ואכלה ארמנות ירושלם ולא תכבה׃ ף

   

Komentář

 

Man (male)

  
by Claude Lefebvre

The relationship between men and women is deep and nuanced, and one entire book of the Writings -- Conjugial Love -- is devoted to the subject. So we can hardly offer a full explanation here. In a very general sense, though, the Writings say that men are creatures of intellect, driven by the love of growing wise; women, meanwhile are creations of affection, driven by the love of wisdom and the good that wisdom can do. They are formed this way to reflect the Lord's Divine Love and Divine Wisdom, and so that they can form marriages that reflect the unity of Divine Love and Divine Wisdom. Marking differences between men and women can be a touchy thing, but realistically it's easy to see that men tend to love acquiring knowledge whether it has any practical application or not. Many of them can spout out sports statistics or hold court on the workings of the internal combustion engine, even though it is knowledge they are not likely to ever use. They find such knowledge interesting for its own sake. It follows, then, that when the Bible speaks of men, the men represent facts, ideas, knowledge, truth, intellect and wisdom -- or in the negative sense falsity, twisted logic, and reasoning that is devoid of concern for others.