¹ שמעו דבר־יהוה בני ישראל כי ריב ליהוה עם־יושבי הארץ כי אין־אמת ואין־חסד ואין־דעת אלהים בארץ׃

² אלה וכחש ורצח וגנב ונאף פרצו ודמים בדמים נגעו׃

³ על־כן תאבל הארץ ואמלל כל־יושב בה בחית השדה ובעוף השמים וגם־דגי הים יאספו׃

⁴ אך איש אל־ירב ואל־יוכח איש ועמך כמריבי כהן׃

⁵ וכשלת היום וכשל גם־נביא עמך לילה ודמיתי אמך׃

⁶ נדמו עמי מבלי הדעת כי־אתה הדעת מאסת ואמאסאך מכהן לי ותשכח תורת אלהיך אשכח בניך גם־אני׃

⁷ כרבם כן חטאו־לי כבודם בקלון אמיר׃

⁸ חטאת עמי יאכלו ואל־עונם ישאו נפשו׃

⁹ והיה כעם ככהן ופקדתי עליו דרכיו ומעלליו אשיב לו׃

¹⁰ ואכלו ולא ישבעו הזנו ולא יפרצו כי־את־יהוה עזבו לשמר׃

¹¹ זנות ויין ותירוש יקח־לב׃

¹² עמי בעצו ישאל ומקלו יגיד לו כי רוח זנונים התעה ויזנו מתחת אלהיהם׃

¹³ על־ראשי ההרים יזבחו ועל־הגבעות יקטרו תחת אלון ולבנה ואלה כי טוב צלה על־כן תזנינה בנותיכם וכלותיכם תנאפנה׃

¹⁴ לא־אפקוד על־בנותיכם כי תזנינה ועל־כלותיכם כי תנאפנה כי־הם עם־הזנות יפרדו ועם־הקדשות יזבחו ועם לא־יבין ילבט׃

¹⁵ אם־זנה אתה ישראל אל־יאשם יהודה ואל־תבאו הגלגל ואל־תעלו בית און ואל־תשבעו חי־יהוה׃

¹⁶ כי כפרה סררה סרר ישראל עתה ירעם יהוה ככבש במרחב׃

¹⁷ חבור עצבים אפרים הנח־לו׃

¹⁸ סר סבאם הזנה הזנו אהבו הבו קלון מגניה׃

¹⁹ צרר רוח אותה בכנפיה ויבשו מזבחותם׃ ס

¹ שוטטו בחוצות ירושלם וראו־נא ודעו ובקשו ברחובותיה אם־תמצאו איש אם־יש עשה משפט מבקש אמונה ואסלח לה׃

² ואם חי־יהוה יאמרו לכן לשקר ישבעו׃

³ יהוה עיניך הלוא לאמונה הכיתה אתם ולא־חלו כליתם מאנו קחת מוסר חזקו פניהם מסלע מאנו לשוב׃

⁴ ואני אמרתי אך־דלים הם נואלו כי לא ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם׃

⁵ אלכה־לי אל־הגדלים ואדברה אותם כי המה ידעו דרך יהוה משפט אלהיהם אך המה יחדו שברו על נתקו מוסרות׃

⁶ על־כן הכם אריה מיער זאב ערבות ישדדם נמר שקד על־עריהם כל־היוצא מהנה יטרף כי רבו פשעיהם עצמו [כ= משבותיהם]׃ [ק= משובותיהם]׃*

⁷ אי לזאת [כ= אסלוח] [ק= אסלח]־לך בניך עזבוני וישבעו בלא אלהים ואשבע אותם וינאפו ובית זונה יתגדדו׃

⁸ סוסים מיזנים משכים היו איש אל־אשת רעהו יצהלו׃

⁹ העל־אלה לוא־אפקד נאם־יהוה ואם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃ ס

¹⁰ עלו בשרותיה ושחתו וכלה אל־תעשו הסירו נטישותיה כי לוא ליהוה המה׃

¹¹ כי בגוד בגדו בי בית ישראל ובית יהודה נאם־יהוה׃

¹² כחשו ביהוה ויאמרו לא־הוא ולא־תבוא עלינו רעה וחרב ורעב לוא נראה׃

¹³ והנביאים יהיו לרוח והדבר אין בהם כה יעשה להם׃ ס

¹⁴ לכן כה־אמר יהוה אלהי צבאות יען דברכם את־הדבר הזה הנני נתן דברי בפיך לאש והעם הזה עצים ואכלתם׃

¹⁵ הנני מביא עליכם גוי ממרחק בית ישראל נאם־יהוה גוי איתן הוא גוי מעולם הוא גוי לא־תדע לשנו ולא תשמע מה־ידבר׃

¹⁶ אשפתו כקבר פתוח כלם גבורים׃

¹⁷ ואכל קצירך ולחמך יאכלו בניך ובנותיך יאכל צאנך ובקרך יאכל גפנך ותאנתך ירשש ערי מבצריך אשר אתה בוטח בהנה בחרב׃

¹⁸ וגם בימים ההמה נאם־יהוה לא־אעשה אתכם כלה׃

¹⁹ והיה כי תאמרו תחת מה עשה יהוה אלהינו לנו את־כל־אלה ואמרת אליהם כאשר עזבתם אותי ותעבדו אלהי נכר בארצכם כן תעבדו זרים בארץ לא לכם׃ ס

²⁰ הגידו זאת בבית יעקב והשמיעוה ביהודה לאמר׃

²¹ שמעו־נא זאת עם סכל ואין לב עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו׃

²² האותי לא־תיראו נאם־יהוה אם מפני לא תחילו אשר־שמתי חול גבול לים חק־עולם ולא יעברנהו ויתגעשו ולא יוכלו והמו גליו ולא יעברנהו׃

²³ ולעם הזה היה לב סורר ומורה סרו וילכו׃

²⁴ ולא־אמרו בלבבם נירא נא את־יהוה אלהינו הנתן גשם [כ= וירה] [ק= יורה] ומלקוש בעתו שבעות חקות קציר ישמר־לנו׃

²⁵ עונותיכם הטו־אלה וחטאותיכם מנעו הטוב םכם׃

²⁶ כי־נמצאו בעמי רשעים ישור כשך יקושים הציבו משחית אנשים ילכדו׃

²⁷ ככלוב מלא עוף כן בתיהם מלאים מרמה על־כן גדלו ויעשירו׃

²⁸ שמנו עשתו גם עברו דברי־רע דין לא־דנו דין יתום ויצליחו ומשפט אביונים לא שפטו׃

²⁹ העל־אלה לא־אפקד נאם־יהוה אם בגוי אשר־כזה לא תתנקם נפשי׃ ס

³⁰ שמה ושערורה נהיתה בארץ׃

³¹ הנביאים נבאו־בשקר והכהנים ירדו על־ידיהם ועמי אהבו כן ומה־תעשו לאחריתה׃